הרחוב האיראני גועש בעקבות מותה של צעירה בידי משמרות הצניעות של משמרות המהפכה. קריאות 'מוות לדיקטטור' נשמעות ברמה ושלטי המנהיג הרוחני מוסרים מהקירות בבוז. לאן אם בכלל יכולה להתקדם מחאה שכזו? על כך שוחחנו עם תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן.
"כמו תמיד, יש סיכוי שזה יהיה שונה הפעם, אבל כמו תמיד אנחנו, הפרשנים, גם מדברים באוויר. תמיד אומרים שההפגנות הפעם חסרות תקדים ותמיד מוצאים שינויים לעומת המחאות הקודמות", אומרת עילם גינדין המציינת כי יתכן והפעם בכל זאת משהו שונה קורה שכן בניגוד לעבר המחאות כעת מתגברות ולא שוככות. "המחאות קורות ביותר ויותר ערים". עם זאת "הצפי שלנו הוא שהן ידוכאו וידעכו והסדר יחזור אל כנו. אבל אנחנו צריכים לטעות רק פעם אחת. מתישהו המנהיג יפול, אולי לא בעקבות מחאה, אבל לא ברור אם אחרי המנהיג הנוכחי יבוא מישהו רע או הגיוני יותר".
על המפגינים ברחובות אומרת עילם גינדין כי הם בהחלט מסתכנים ומסכנים את חייהם בעצם השתתפותם במחאה וחלקם נעצרים, "יורים לעברם גם ירי חי וגם כדורי עור והנפצעים מירי ברובם לא מגיעים לבתי חולים כי יעצרו אותם שם. גם מי שיוצא ממעצר זו חוויה לא נעימה בעיקר באיראן".
לדבריה העדויות מהמעצרים והמאסרים בכלא האיראני קשים ומזעזעים, אם כי רמת הקושי וההתעללות תלויה בטיב העבירה בגינה היה המעצר. מעצר מסיבות כלכליות אינו מוביל לעינויים ברמה של מעצר בשל התנגדות למשטר. בדבריה היא מדגישה כי מדובר בעינויים של ממש ולא רק בתנאי כליאה קשים. לשאלתנו אם אין מגננה דתית כלשהי על כבודן של נשים כלואות מספרת עילם גינדין כי בתקופה שאחרי המהפכה כללו מעצרי נשים גם מעשי אונס שנועדו למנוע מהאסירה הגעה לגן עדן ו"הוסדרו" עם ההלכה האיסלאמית בכך שהאנס התחתן עם האסירה. במרוצת כל השנים הגיעו נשים למעצרים ולהערכתה התופעה ירדה בשל השינויים שהתחוללו מאז ימי המהפכה, "אבל העינויים שעוברים שם גם גברים וגם נשים הם מאוד קשים".
כמי שלא פעם אמרה שהיא מייחלת ליום שבו היא תמונה לקונסולית תרבות של ישראל בטהרן, שאלנו את עילם גינדין אם היום הזה מתקרב או מתרחק מאיתנו והיא משיבה: "אנחנו תמיד מתקרבים ליום הזה כי הוא יבוא מתישהו, ואני מקווה שזה יקרה בחיינו. אין משטר שנמשך לנצח, לא אם הוא טוב ולא אם הוא אפל. מתישהו אנחנו הפרשנים נטעה, התקווה שלי היא שזה יקרה בצורה לא אלימה".
ובחזרה למחאה ברחובות איראן. "אתמול המחאה הייתה מוגבלת יותר למקום הולדתה וקבורתה של אותה צעירה. היום כבר מדווחים על עוד מקומות, כולל בעלי עסקים שהשביתו חנויות והדביקו מודעות אבל עם התמונה שלה, למרות שקיבלו טלפונים מאיימים ממשמרות המהפכה שיאטמו להם את החנויות. בכל זאת הם עשו את זה. ההפגנות אמנם יותר נשיות אבל שותפים להם גם גברים. זו אחת המחאות היציבות יותר, גם מבחינת הזמן וגם מבחינת המיקום הגיאוגרפי שלה".