מה עולה בגורל קולותיהן של המפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה. על כך שוחחנו עם פרשן מקור ראשון, שלמה פיוטרקובסקי.
כבר בפתח הדברים מדגיש פיוטרקובסקי כי אולי בניגוד למה שנדמה, "אין חיה כזו פתק לבן. פתק לבן נועד למקרה שבו רצית להצביע למפלגה מסוימת ולא היה פתק של המפלגה ואז אפשר לכתוב את האותיות על פתק לבן. פתק לבן חלק הוא פתק פסול ולא סופרים אותו".
במצב בו השתרבבו שני פתקים לאותה מעטפה, במידה והם שייכים לאותה מפלגה הם ייחשבו כפתק אחד מתוך הערכה שמא המצביע לא הצליח להפריד בין שני פתקים. במידה וכל פתק שייך למפלגה אחרת השניים ייפסלו. שלושה פתקים במעטפה אחת פוסלים את תכולת המעטפה כולה.
בהמשך הדברים מסביר פיוטרקובסקי כיצד מתבצעת הרשימה לאחר הסרת הקולות הפסולים. מתבצעת ספירה ולאחריה נבדק מי קיבל 3.25 אחוזים מהקולות, מה שמהווה את אחוז החסימה. הקולות שלא הגיעו למספר זה מתבטלים "ולא ממשיכים איתנו הלאה וככל שיש יותר מפלגות כאלה המשמעות היא שבשלב הבא נתחיל עם פחות קולות והדבר משמעותי לחלוקה של המספר הכולל שאותו נחלק למאה ועשרים. אם המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה קיבלו הרבה קולות, והדוגמא הקלאסית היא 'הימין החדש' ו'זהות' שלא עברו את אחוז החסימה, ומה שקרה אז הוא שהמודד למנדט ירד". למעשה פחות קולות שווים מנדט במציאות שכזו.
בשלב הבא כל המפלגות שעברו את אחוז החסימה ומספר קולותיהן מחולקים במספר המודד למנדט וכל מפלגה מקבלת את התוצאה לפני חישוב השארית. במצב בו המונה למנדט הוא 40 אלף קולות הרי שמפלגה שקיבלה 170 אלף קולות קיבלה ארבעה מנדטים ועשרת אלפים קולות נותרו כשארית להמשך התהליך.
מכאן נכנס לתמונה חוק בדר-עופר שמשמעותו היא שלאחר חישוב כל צמד מפלגות שחתמו על הסכם עודפים נספרות יחד, נותר מנדט אחד בתווך שבין שתיהן. חוק זה אומר שלא בודקים למי העודף הגדול אלא 'אם אוסיף לכל אחת משתי המפלגות הללו מנדט ואחלק את הקולות במספר הקולות הכולל ועוד מנדט אחד, מי שתקבל את התוצאה הגבוהה יותר היא שתקבל את המנדט הנוסף'.
בסופו של תהליך ארוך ומעט מורכב מתמטית השאיפה היא להגיע לכך שהפערים בין יחסי הקולות והמנדטים יהיו קטנים ככל הניתן, "אבל המתמטיקה אומרת שלמפלגות הגדולות יש יתרון בשיטה הזו ולכן התוצאה היא בדרך כלל שמי שמקבל הרבה מנדטים מהעודפים הן המפלגות הגדולות ומי שפחות הן המפלגות הקטנות".
בהתחשב בכך ניתן להבין מדוע בדר-עופר הם שני חברי כנסת שהגיעו בעת חקיקת החוק משתי המפלגות הגדולות, המערך והליכוד. האם היעד היה לדאוג למפלגותיהם? לכאורה כן, אלא שיהיה מי שיסביר זאת כדאגה לחיזוק המפלגות הגדולות כחלק מהחתירה למשטר יציב.