ליאור זברג
ליאור זברגצילום: ניצי אילן

העיר קריית ספר מונה כיום מעל ל-80 אלף תושבים. לפני כשלושים שנה, כאשר העיר הייתה רק בגדר רעיון יזמי, הקמתה הייתה מוטלת בספק: לפי מקורות שונים, הרב שך הביע התנגדותו להקמת עיר חרדית באזור זה ולפי מקורות אחרים נתן את ברכתו רק לאחר שבדק את המרחק בינה לבין הקו הירוק.

כיום ישנן שתי ערים חרדיות נוספות מעבר לקו הירוק ועוד כשלושה יישובים: ביתר-עילית מדרום לי-ם, המונה מעל ל-60 אלף תושבים, עמנואל בשומרון המונה נכון להיום כ-5 אלף תושבים (מצויה בתנופת בניה ותכנון של מאות יח"ד חדשות), תל-ציון בבנימין, מעלה עמוס ומיצד – השוכנות בגוש עציון.

הדיון ההלכתי בנושא מגורים מעבר לקו הירוק נחלק לכאן ולכאן: חלק מגדולי הדור שהתנגדו ראו בהתיישבות מעבר לקו מצב של חשש סכנה, ויש מי שראו בצעד זה גם משום "התגרות באומות" – מושג אותו טבע הרב שך זצ"ל, בהתבסס על דברי הגמרא: "שלא יעלו ישראל בחומה".

בספר 'ויואל משה' להרבי מסאטמר זצ"ל, סבור שעצם קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל היא משום 'עלייה בחומה'. ומהעבר השני, הרבי מיליובאוויטש, שעודד את ההתיישבות בכל רחבי הארץ כולל בשטחי הקו הירוק והתנגד למסירת רבב אדמה מארץ ישראל תמורת הסכמים כאלו ואחרים.

בפועל אנחנו רואים שתי מגמות עיקריות שמעלות מחדש את הסוגיה. הראשונה היא שמצד חשש הסכנה אין הבדל כיום בין מגורים בתוך או מעבר לשטחי הקו הירוק. לצערנו רק בשנה האחרונה ספג הציבור החרדי אירועי טרור שהגיעו גם לערים גדולות כמו בני ברק ואלעד.

השנייה היא העובדה שהציבור הערבי הלאומני – זה שבתוך תחומי הקו הירוק וזה שמחוצה לו – שואף להקים מדינה פלסטינית 'מהים ועד הנהר', ובתקשורת הערבית, גם ערים כמו נהריה, חיפה ואלעד מכונות "התנחלויות".

אלו אינם רואים הבדל בין אלעד, שממוקמת קרוב לכפר שנהרס ב- 48' לבין יישובים חרדיים מעבר לקו הירוק, שנבנו בשנות השמונים, כך שגם אם הסוגיה ההלכתית בעניין מסועפת, במציאות כיום החלוקה הזו לא קיימת.

באין פתרון נראה לעין באזורי הביקוש, מנסים בימים אלה עסקני הציבור החרדי למצוא פתרונות דיור במקומות מרוחקים יותר: קהילות החרדים בחריש, ההקמה המתוכננת של העיר כסיף בדרום או שלוחות בפריפריה הצפונית, כגון פורייה ושכונת הר-יונה בנוף הגליל. למי שמעוניין להישאר קרוב לבני ברק וירושלים, כל אלו לא מהווים פתרון של ממש.

למקום הזה בדיוק נכנסים יהודה והשומרון: גוש היישובים מזרחית לקריית ספר (שכבר קולטים לתוכם משפחות חרדיות), אזור מערב השומרון – מאלפי מנשה ואלקנה ועד לציר 5, שנמצא במרחק של כחצי שעה עד שעה נסיעה מגוש דן וכמובן כל פרוזדור י-ם מדרום: הר-חומה למזרח גוש עציון, שמתחדש במנהרות לכיוון ביתר-עילית, קריית ארבע שמתחדשת בכביש ארבע-נתיבי, שהופך את הנסיעה לי-ם לקצרה מתמיד. בשומרון – כביש גדול בהליכי בניה מקצר את הדרך ליישובי גב-ההר בואכה קבר יוסף, ובעזרתו מתקצרת מאוד הדרך לאריאל וממנה למרכז.

לכן, המלצתי לזוגות צעירים מהמגזר ולכל מי שמעוניין להשקיע בנדל"ן היא לחשוב יו"ש. מתישהו זה יגיע, ואזורי יהודה ושומרון יהפכו לאזורי הביקוש הבאים. אפשר לומר כמעט בוודאות: בשנת תש"צ יצביעו האדמו"רים ועסקני החצרות על מיקומים מחוץ לגושי ההתיישבות, ומי שיגיע עכשיו – כנראה ירוויח יותר.

במציאות של היום, כשמחיר דירה בבני ברק מגיע ל-3 וחצי מיליון שקלים ובבית שמש ל- 2.8 מיליון שקלים, האלטרנטיבה היא להתאגד ולהגיע לגבעות יו"ש – שבינתיים מציעות מחירים אפשריים.

ובנימה אישית. לפני כמאתיים שנה עשו דרכם באוניות לכיוון ארץ ישראל צעירים ומשפחות, לומדי משנתו של הגר"א, והתיישבו בארבע ערי הקודש כשהם דלי אמצעים וארץ ישראל כמעט ריקה מיהודים. בעזרתם החלה ההתיישבות היהודית לצאת מחוץ לחומות הערים ובין השאר נטלו חלק בהקמת העיר פתח-תקווה.

ארץ ישראל לא הייתה ולא תהיה שייכת רק לסקטור אחד באוכלוסייה. "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" נאמר על ארץ ישראל, וכמו השרון, הגליל, השפלה והדרום – יהודה ושומרון ממתינים לשאת פירות לכל מי שחפץ לגור בהם.