חצי מאוכלוסיית העולם, למעלה מארבעה מיליארד איש, שבתו ביום שני מכל מלאכתם, הניחו את המקלדת והמטאטא, את הספר או ההגה שבהם אחזו בשעת צהריים, וליוו את מלכת בריטניה, אליזבת השנייה, לעולמה. היו שעשו את זה דרך מסך טלוויזיה, היו שצפו בסלולרי, בריטים רבים עקבו אחרי האירוע בבתי הקולנוע ברחבי הממלכה. האמת היא שאלו הן הערכות ואף אחד לא יודע אם אכן כל כך הרבה אנשים השתתפו באירוע הזה כך או אחרת. אבל גם אם נשנמך מאוד את ההערכות, ורק חמישית או שישית מאזרחי העולם הקדישו למלכה בת ה־96 את זמנם ותשומת ליבם - מדובר במספרים מרחיקי לכת. מה לנו ולמלכת אנגליה?
אליזבת השנייה היא דמות שגדלנו עליה. היא לא השפיעה עלינו, אבל תמיד הייתה שם ברקע. אין היום כמעט אזרחים שזוכרים את המלך הקודם. מעט לפני פטירתה חגגה שבעים שנות מלוכה - תקופת כהונה ארוכה יותר מכל המלכים לפניה.
המלכה הרבתה להתעדכן בנעשה בממשלות בריטניה, ולמרות שיש בידי המונרך הבריטי סמכויות נרחבות להתערבות במדיניות הממשלה, היא בחרה שלא לעשות זאת. כמעט. תחקיר של 'הגרדיאן' הבריטי טען שהיא התערבה בכמה חוקים שנגעו לסמכויות של בית המלוכה שלה, כדי שאלה לא ייפגעו. אבל מי שמע על זה מחוץ לבריטניה?
רוב הזמן סיפק בית המלוכה הבריטי בעיקר הוד והדר. מעט שערוריות משפחתיות, כדי שלא יהיה משעמם, תמונות שהציגו קולקציית כובעים מצוינת ולרוב גם אופנה צנועה, אבל לא הרבה יותר מזה. משפחת המלוכה עולה הרבה מאוד כסף לממלכה הבריטית המאוחדת, היא עשירה מאוד, וכבר יש ביקורת על עצם קיומו של בית המלוכה. ובכל זאת, בית המלוכה נהנה מפופולריות באחוזים גבוהים ביותר. אז מה הסוד?
בריטי אחר, וינסטון צ'רצ'יל, אמר פעם כי "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל שאר שיטות המשטר שנוסו עד היום". כלומר, הדמוקרטיה היא הרע במיעוטו. כפי שעינינו רואות בשנים האחרונות בישראל, זו שיטה שלא מבטיחה יציבות ולא התמשכות. זה משטר שבו נבחרי הציבור רואים מקסימום ארבע שנים קדימה (הו, הלוואי) ולא מעבר לכך. אין תכנון ארוך טווח, לפעמים מגיעים אל סף הכאוס, ובשנים האחרונות גם אין היררכיה.
ופתאום בית מלוכה עם כללים עתיקים וקודים של עשה ולא תעשה. מקום שמציג המשכיות ויציבות. במציאות שמשתנה במהירות, בעולם שבו הטכנולוגיה מתחלפת בלי הרף, בעולם שבו הערכים כבר לא ברורים, יש בבית המלוכה הזה, הזר, המנוכר ואולי המעט מגוחך, איזה עוגן. כן, מסורת לא ניתנה כדי לייצר יציבות, אבל היא לגמרי כזאת. ומי שמנסה להיאבק בה, להגחיך אותה ולהמעיט בערכה, כורת את הענף שעליו הוא ובני דורו יושבים, בלי שהם שמים לב.
מלחמה על הארץ, מלחמה בשחיתות
אליזבת השנייה הייתה דיפלומטית אהודה מאוד בעולם. היא הייתה אשת סודם של ראשי הממשלה שכיהנו תחתיה, ורוב הזמן שירתה את המדיניות שהובילו. זה היה התפקיד שלה וגם מקור כוחה. הנאומים שלה היו אלה שהרגיעו את הציבור בעיתות משבר. היא הייתה גורם מאחד. אבל עם מותה נשמעו גם תלונות על כך שהיא הייתה יכולה לעשות יותר. שהייתה יכולה להיאבק בעוולות שהמדינה שלה אחראית להן בצורה פעילה יותר. האם זה היה מעמעם מעט את החיוך שלה? כנראה שכן. האם עדיין הייתה נשארת על כיסאה? אין לדעת.
ביום שני הובא למנוחות אדם ענק, בן גילה של אליזבת השנייה. בעצם, צעיר ממנה בחודשיים. אליקים העצני. ההלוויה שלו עשתה הרבה פחות רעש מזו של המלכה. היא לא שודרה בטלוויזיה או בבתי הקולנוע. הציבור לא חיכה לארונו ברחובות ולא זרק עליו פרחים. האדם הזה החליט מגיל צעיר מאוד שהוא יורד מהגדר ולא ייתן לעוולות לחלוף על פניו. רבים מכירים את העשייה המבורכת שלו בנושא ארץ ישראל. הוא היה פעיל בתנועה למען ארץ ישראל השלמה, גייס את הרב לוינגר להתיישבות בחברון, הקים את קריית ארבע, היה בין מייסדי מועצת יש"ע, נאבק נגד הנסיגה מסיני, והיה נאמן לכל חלקי הארץ עד ימיו האחרונים. בשנת תש"מ, כך סיפר לי פנחס ולרשטיין, פתחו ראשי מועצת יש"ע, ובהם כמובן העצני, בשביתת רעב ארוכה מאוד. הם דרשו שיתאפשר להם להקים יישובים חדשים ביהודה ושומרון. מבין כל השובתים, אליקים העצני וישראל הראל היו היחידים שלא אכלו יותר מכזית חלה בשבת. גם אז הם הקפידו. כל השאר עיגלו פינות, היו רעבים. עקרונות הם לא משהו לדבר עליו, אלא משהו להילחם עליו.
אבל העצני לא פעל רק למען הארץ. בצעירותו היה פעיל בשורת המתנדבים. הוא התמסר לנושא של קליטת עלייה, עבר לגור במעברת תלפיות ולימד שם את העולים החדשים תנ"ך. כך נחשף לשחיתות השלטונית ונאבק בה, למרות מחירים אישיים ששילם. במקביל הוא המשיך לסייע לאנשים פרטיים. ג'קי לוי כתב בפייסבוק שבתחילת שנות השבעים הוריו הגשימו חלום: הם רכשו מקום קטן עם חצר בבת ים והקימו גן ילדים. "יכולתי לספר לכם כמה הם ייפו את החצר המוזנחת, וכמה אהבתי כילד לצבוע את הקרוסלה והנדנדות, אבל האמת היא שהיה קשה. השכנים הכריזו מלחמה על הגן, איימו על אמא, זרקו פסולת שלא אנקוב בשמה על החצר והמתקנים ומיררו את חיי הילדים וגם את חיינו. אני זוכר את הכאב, התדהמה והעלבון. ולא פחות מכך אני זוכר את עורך הדין האלמוני אליקים העצני שהתגייס לסייע להוריי. הוא לא רק עזר להם בבית המשפט, הוא גם לא הפסיק לעקוב, להתעניין, לעודד את רוחם ולשאול אם הכול בסדר. הוא גבה מחיר צנוע, וההורים, שהבינו מהתקשורת שיש לעו"ד העצני עוד כמה דברים על הראש, לא ידעו את נפשם מרוב הכרת תודה". ככה, בקטנה, בצנעה.
אליזבת השנייה הייתה חוליה מוערכת וחזקה במיוחד בשלשלת יוחסין אנגלית ארוכה. אבל אחרי ככלות הכול, לא ברור מה יקרה לחוליה הבאה. שאלת השאלות בבריטניה של היום היא האם בית המלוכה יחזיק מעמד. העצני, לעומתה, אולי התחיל מגילת יוחסין חדשה. בניו ונכדיו פועלים יומם ולילה למען ארץ ישראל, ביטחונה וההתיישבות בה, והשרשרת הנצחית הזו כנראה לא תתנתק.
ערב ראש השנה. ממליכים את מלכנו, וקיבלנו מושג קטן על כבוד מלכים אמיתי. ערב ראש השנה, הכול אומנם צפוי, אבל הרשות נתונה. ולא צריך להיות מלך, לא לגור בארמון, לא להיות מיליארדר, כדי לחולל שינוי, כדי לדאוג לאחרים, כדי לפעול שתתחדש עלינו שנה טובה.
לתגובות:ofralax@gmail.com
***