שני המלאכים צחורי הכנפיים התיישבו במרכז הבקרה השמימי ופתחו את הספרים של השנה החדשה. "לא ראיתי אותך פה עדיין", אמר האחד לשני, "אתה חדש פה?"
"כן", ענה המלאך הצעיר בהתרגשות, "עד עכשיו הרשו לי לאסוף רק את התפילות של הסליחות".
"אשכנזים או ספרדים?"
"אשכנזים".
"אז תגיד תודה", אמר המלאך הוותיק, "עבדת בקושי שבוע".
"כן", אמר הצעיר, "אבל לא הבנתי מילה".
"גם הם לא מבינים", אמר הוותיק, "בגלל זה בערב ראש השנה הם אומרים סליחות פעמיים, ואז יש כאלה שמתחמנים והולכים לסליחות של הספרדים. אבל אל דאגה, הכול נכתב בספרים כאן למעלה".
"טוב, זה התפקיד שלנו".
"התפקיד שלך הוא להסתכל ולהגיד לי מה אתה רואה. רק אני מוסמך לכתוב פה".
"אבל אני לא יודע על מה להסתכל".
"על כל דבר שבני האדם עושים", אמר הוותיק, "הנה, שים לב למשל להוא שם. ביציאה מבית הכנסת כולם אמרו את הנוסח החוקי 'לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו בספרם של צדיקים גמורים אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך וגרך אשר בשעריך לאלתר ולחיים טובים וכן יהי רצון ונאמר אמן', ורק הוא חיפף עם 'שנה טובה' והלך הביתה. עכשיו הוא יושב ליד השולחן עם האורחים הרעבים שלו ומאריך בסימנים כדי למשוך זמן".
"למה?"
"הוא פישל עם השעון של הפלטה, האוכל עוד לא חם".
להבחין בין שופר לשופר
השכם בבוקר שוב נפגשו שני המלאכים והמשיכו במלאכת איסוף המודיעין.
"תגיד", שאל המלאך הצעיר, "ההוא שנכנס עכשיו לבית הכנסת – למה יש לו ביד ערמה של ספרים?"
"הוא יודע מי החזן במוסף", הסביר הוותיק, "הוא מתכונן לתפילה ארוכה".
"זה לא ההוא שטען בלהט בישיבת הוועד האחרונה שהתפילה בראש השנה צריכה להימשך מינימום חמש וחצי שעות?"
"כן", גירד הוותיק בכנפיו, "הוא כנראה לא הבין עד הסוף את השורה בפיוט 'היום בפותחך ספרים'".
"זה לא מהתפילה של יום כיפור?"
"אל תדאג, גם ביום כיפור הוא יביא איתו הרבה ספרים".
"נו מה, אבל עכשיו הוא נרדם בדרשה שלפני התקיעות".
"זאת מסורת אצלו להירדם תמיד בדרשה של הרב. במחשבה שנייה, אם הוא ישן בדרשה בראש השנה זה מסביר למה הוא נרדם כל השנה. רק שלא יקום ויסתובב פתאום אחורה, כמו שקורה לו כל שבוע כשהוא נרדם בקבלת שבת".
"כולם מסתובבים בלכה דודי".
"כן, אבל הוא מתעורר במזמור שיר ליום השבת. עכשיו תתרכז, הם מתחילים את התקיעות. בשנים האחרונות נהיה ממש קשה להבחין בין שופר כשר לשופרות שמדבררים פוליטיקאים".
"איך מבדילים ביניהם?"
"זו באמת משימה קשה. אבל בעיקרון, שופר כשר משמיע קול כזה: טו-טו-טו-טו-טו".
"ושופרות פוליטיים?"
"בי-בי-בי-בי-בי".
"תראה את ההוא שם... איזו דבקות! על מה הוא מתפלל בכזאת כוונה?"
"הוא מתפלל שמכבי חיפה תנצח את יובנטוס. תסתכל רגע בספר, מה המאזן שם?"
"של חיפה? לא משהו, אין להם כל כך סיכוי".
"התכוונתי למאזן שלו מבחינת עבירות מול זכויות".
"אה... גם כן לא מזהיר".
"אז חייבים לעזור לו להפסיק את המחשבות האלה. שלח אליו את הילד שלו שיגיד לו שהוא צריך פיפי".
"עכשיו? באמצע התפילה?"
"אז מתי, כשהוא יתחיל לחשוב גם על הפועל באר שבע?"
"מי זה הילד שלו?"
"ההוא שעומד ליד החזן ומחכה שיזרקו סוכריות".
"ויזרקו?"
"כן. אותו".
למה צועקים על החזן
המלאך הצעיר עמד מוקסם כולו והקשיב לשירה האדירה שבקעה מפי המתפללים. "תגיד", הוא שאל, "למה כולם שרים מנגינה אחת, וההוא שעומד ליד הגבאי מנסה להכתיב מנגינה אחרת?"
"כי הם שרים 'ונתנה תוקף' במנגינה שרוזנבלום הלחין לפני שלושים שנה, וההוא אומר שאסור לשנות מהמנגינה שהוא למד בישיבה לפני ארבעים ומשהו שנה", ענה המלאך הוותיק.
"אז למה כולם שרים דווקא את המנגינה של רוזנבלום?"
"שלושים שנה שרים אותה, אסור לשנות".
"ולמה ההוא מצד שמאל צועק על החזן?"
"כי הוא אמר 'תעביר ממשלת זדון מן הארץ'".
"אז?"
"ביקשו לא לערב פוליטיקה".
מבטו של המלאך הצעיר נעצר על אחד המתפללים. "תראה איך הוא מפהק", לחש, "נראה לי שהוא בונה על שנ"צ אחרי סעודת החג".
"אל תדאג", הרגיע הוותיק, "תהיה לו כזאת ערמה של כלים, שהוא יכול לשכוח מלעצום את העיניים".
"אבל איך הוא ישטוף אותם? אסור להכין מהיום הראשון לשני".
"זה בדיוק מה שהוא יגיד לאשתו. אבל היא תענה לו שזה בבחינת גרף של רעי, והוא יעמוד כל הצהריים ליד הכיור כמו שלוך בזמן שהיא תשליך את עצמה למיטה עד תשליך".
"רגע, אבל נהוג שלא לישון בראש השנה".
"נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן".
"החבר'ה האלה שם ליד הדלת, על מה הם מדברים כל הזמן?"
"כרגיל, נותנים ציונים לחזן ומהמרים כמה זמן הבעל תוקע יצליח למשוך את התקיעה הגדולה. אבל שמע, עזוב הכול, מתחילות להגיע תפילות מאומן וזה ים של בלגן. קח אותן, תמיין, תתייק, תשים לב שלא הסתנן לשם אף חייל אוקראיני ותביא לי אותן לרישום. נו נו, קדימה, ומלאכים יחפזון. ניפגש פה שוב בערב, אותו מקום, אותה שעה, אותה תפילה".
"אל תדאג. עליי".
"כל הכבוד", אמר הוותיק, "אתה מלאך".
"תודה", הסמיק הצעיר, "גם אתה".
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***