שולחן ערוך תקפג, א: יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא, דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא, יאמר: יהי רצון שירבו זכויותינו. כרתי: ייכרתו שונאינו. סילקא: יסתלקו אויבינו. תמרי: ייתמו שונאינו. קרא: ייקרע גזר דיננו, וייקראו לפניך זכויותינו.
רמ"א: ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים: שתחדש עלינו שנה מתוקה, וכן נוהגין. ויש אוכלים רימונים ואומרים: נרבה זכויות כרימון. ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה.
****
תפוח בדבש
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
המתח שמלווה את חיינו בין מה שמתוק למה שטוב, בין מה שנעים למה שנכון, בין חופש לתורה, אינו גזרת גורל, הוא בא לעולם בעקבות האכילה מעץ הדעת. מאז החטא ההוא לידת טוב כרוכה בעצב. בראש השנה עלה העולם במחשבה להיבראות, והמחשבה הייתה על עולם מושלם. בראש השנה יש לנו אומץ לחלום על המושלם הזה ולחתור אליו, ובעולם המתוקן שעלה במחשבה, הטוב והמתוק עושים שלום ביניהם.
אנחנו מבקשים שנה של התחדשות שבה נטעם את מתיקות התורה, את מתיקות הזוגיות וההורות. שנה שבה הטוב יבוא לנו במתיקות ובשמחה, שנה שבה המתח בין הנכון לנעים יתפוגג, והתורה תהפוך לתורת חיים.
רוביא
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו ותלבבנו.
לזכויות יש מסע משלהן בעולם. מעשה טוב אחד שנוגע באדם אחד עשוי ללכת ולהתפשט בעולם, מאדם לאדם. יש זכויות שמשפיעות על חברה שלמה, ולפעמים על כל העם. יש זכויות שמתרבות כך, מאדם לאדם, בגלוי, ויש שעושות את דרכן בסתר.
אנחנו מבקשים שזכויותינו ימצאו להן דרכים להתרבות, לגעת בעוד ועוד לבבות ולמשוך איתן זכויות נוספות. אנחנו מבקשים לא לקפוא על השמרים ולהוסיף בשנה החדשה זכויות יתרות על אלו של השנה שחלפה.
כרתי
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייכרתו אויבינו, שונאינו וכל מבקשי רעתנו.
יש אויבים לעם ישראל שאין להם תקנה. כזה היה עמלק. מולו אנחנו מכריזים מלחמת חורמה. כל עוד שורש הרע פועל בעולם, החזון של תפילת ראש השנה על כל הרשעה כולה שתכלה כענן - לא יתקיים. יש גם חלקים ביצר הרע שנגדם אנחנו נאלצים לצאת למלחמה בלי ויתורים. הייאוש כמשל - אנחנו לא יכולים להניח לו מרחבי מחיה בנפשנו, יש לוודא שהייאוש מיואש מן האפשרות לייאש אותנו. סופו להכרית.
סילקא
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו אויבינו, שונאינו וכל מבקשי רעתנו.
יש אויבים שהסכנה הנשקפת מהם נוגעת לחיכוך המתמיד איתם, לשכנות הרעה. אין כל כוונה להכרית אותם, אך יש להיפרד. כך גם בנפש האדם, יש להפריד בין טוב לרע, ולהיפרד במהלך התשובה, לפחות לזמן מה, מן החלקים הרעים הללו שמשכו אותנו למטה. להיפרד - אבל לא להכרית. עוד יגיע זמנם.
תמרי
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויבינו, שונאינו וכל מבקשי רעתנו.
הבקשה הזאת נשמעת כמו הבקשה להכרית את האויב, אבל היא בקשה שונה בתכלית. החזון שאליו אנחנו שבים בראש השנה אינו מדבר על עם ישראל שינצח את כל אויביו, הוא מדבר על אור לגויים, על ימים שבהם אויבינו לשעבר ייפגשו איתנו שוב, הפעם לא דרך כוונת הרובה, כי אם על מנת ללמוד ולקבל. הם ייתמו. התם הוא השלם. הם ישלימו איתנו ויהפכו לשלמים בעצמם. אלה הימים שבהם "ייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם", ימים שבהם יהיה ה' למלך על כל הארץ. ביומיום זה נראה רחוק, כמעט בלתי אפשרי. בראש השנה חוזרים להאמין. הכול אפשרי.
גם היצרים הרעים שנאלצנו להיפרד מהם ישלימו איתנו, ונעבוד את ה' במלוא הכוחות, בכל לבבך – ביצר טוב וביצר רע. ימים של שלום בתוכנו, ימים של שלום מבחוץ. אוכלים תמר: תם־מר.
קרא
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דיננו וייקראו לפניך זכויותינו.
בנקודת ההתחלה הכול אפשרי. בשלב שבו עלה העולם במחשבה להיבראות הכול ניתן עדיין לשנות. לכן דווקא ביום הזה נפקדו העקרות שכבר התייאשו הן ובני זוגן ממצבם. לכן ביום הזה יוסף יוצא מבית האסורים. ביום הזה אפילו גזרות על חיים, בנים ומזונות נפתחות מחדש. אנחנו מבקשים שייקרעו. אבל לא די לנו בזה: לפעמים מרוב חטאים וחולשות אנחנו עצמנו כבר שוכחים את הזכויות שלנו. אנחנו מבקשים שקריעת הגזרות הרעות תסיר את הלוט, ויתגלו הזכויות שלנו, והן רבות מאוד.
רימונים
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנרבה זכויות כרימון.
כבר ביקשנו שירבו זכויותינו, שהזכויות שלנו ימצאו את דרכן להתרבות בעולם. אבל זכויות כרימון הן עניין אחר. חשבו על האדם הראשון שראה עץ רימונים. הוא ודאי לא שיער לעצמו שתחת הקליפה הקשה הזאת מסתתר פרי, מן הסתם חשב לעצמו שהרימונים הם קישוט של עץ סרק. ואפילו חשב על פרי - ודאי לא ציפה למצוא בו עושר כזה של גרעינים. הפתעה: יש זכויות רבות מתחת לקליפה. אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון.
אנחנו מבקשים להרבות זכויות כרימון, זכויות שמסתתרות מאחורי הקליפה, כאלה שאיש מלבדנו לא יֵדע עליהן, להיות יראי ה' בסתר כבגלוי.
ראש של דג או של איל
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב.
בברכות בפרשת כי תבוא התברכנו להיות לראש ואויבינו לזנב. הלא זה הייעוד האמיתי שלנו, להנהיג את העולם, להוביל. אף שבכל השנה די לנו בבקשות מציאותיות, הן עם קטן אנחנו ויודעים את מקומנו במשפחת העמים – בראש השנה מבקשים שזה הקטן גדול יהיה. מנהיג העמים יהיה. מנהיג רוחני.
הראש בן חורין לבחור בכל רגע לאן לשוט, הזנב נגרר ומזדנב בעל כורחו בעקבות הבחירות של הראש. גם באופן אישי אנחנו לפעמים בגדר זנב – מזדנבים בעקבות אתמול ושלשום, בעקבות הרגלים והתמכרויות, אסירים במעגל סגור שקשה לפרוץ. עם התחדשות השנה אנחנו מבקשים להפסיק להזדנב, לפרוץ את מעגל האין ברירה, ולבחור. לבחור מהראש. לבחור בטוב.
דגים
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנפרה ונרבה כדגים, ולא תהא עין הרע שלטת בנו, כדגים שבים שאין עין הרע שלטת בהם.
אנחנו מבקשים ממלך חפץ בחיים שנחפוץ גם אנחנו בחיים, שאהבת החיים תביא אותנו להביא עוד חיים לעולם. שנשמח בכל ילד, בכל נשמה שהתלבשה בגוף. ובעולם שהרגיל את עצמו להראות ולהחצין, להתנאות ולשתף – אנחנו מבקשים להיות כדגים שבים שאין עין הרע שלטת בהם. לא להציג לראווה את כל עולמנו הפנימי, להשתחרר מזירת הקנאה והתחרות, ולשוב אל העולם הפנימי, אל הצניעות.
איל
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתזכור לנו אילו של יצחק.
הסיפור שלנו לא מתחיל היום, הוא עתיק ומושרש היטב. שורשיו באבות. ביום שבו אנחנו מבקשים להמליך את הקב"ה עלינו, ניצב אתגר ההמלכה במלוא עוצמתו כשרצון ה' מתנגש עם זה שלנו. שם, בעקדה, קנינו כעם את היכולת לקבל את הנהגת ה' גם כשהיא לא מובנת לנו, גם כשהיא תובעת מחירים. שם גם התברר שהנכונות למסור את הנפש מביאה את הרחמים והחסד, שהקב"ה חפץ בחיים ומלאך ה' יאמר: אל תשלח ידך.
אנחנו לא באים לבד בראש השנה, אנחנו חלק מדור שלם, מדורי דורות. ובראש השנה יותר מכל הימים האחרים, אנחנו באים עם השורשים שלנו, זכות אבות.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
לתגובות: liorangelman@gmail.com
***