הסכם הגרעין בין ארצות הברית לאיראן נמצא בסוף שנת תשפ"ב בנקודה דומה לזו שהיה בה בתחילתה: חוסר ודאות. בעוד תוכנית הגרעין של המשטר בטהרן ממשיכה להתקדם, כפי שמלמדים דו"חות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, עתיד ההסכם לוט בערפל.
מתחילת דרכו של הממשל האמריקני הדמוקרטי בראשותו של הנשיא ג'ו ביידן היה ברור שארצות הברית חותרת לחזרה להסכם הגרעין מ־2015, שממנו פרש הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. אנשי הממשל, שחלקם היו מהמעורבים והדוחפים לחתימה על ההסכם הראשון בתקופתו של הנשיא לשעבר ברק אובמה, שבו בקדנציה הנוכחית לעמדות בכירות יותר. מי שמוביל את האג'נדה בעד ההסכם הוא מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן.
האיראנים זיהו מיד את ההזדמנות. כמה סבבים של מגעים עקיפים התקיימו בווינה, האחרון שבהם לפני קצת יותר מחודש. הם העמידו תנאים בלתי אפשריים וניסו ללחוץ את האמריקנים לחזור להסכם המקורי ולהמשיך לקיימו ככתבו וכלשונו, מתוך הבנה שעל פי הסיכום ההוא, ב־2031 איראן תהיה חופשית מסנקציות ותוכל לעשות ככל העולה על רוחה בתוכניתה הגרעינית, שעל פי המשטר נועדה ל"צורכי שלום".
המשטר בטהרן שיחק את המשחק לאורך כל הדרך. נוסחאות שונות עלו וירדו. לחצים בינלאומיים הופעלו מכל הכיוונים. אירופה, בתחילה, ניסתה ללחוץ על האמריקנים לחזור בכל מחיר להסכם, עד שהתפרסמו עוד ועוד ידיעות חדשות על הדהירה האיראנית לנשק גרעיני, שעוררו גם בקרב כמה מנהיגים אירופים את הספק המתבקש.
אחת הדרישות העיקריות שעלו, שבתחילה ארצות הברית נטתה להסכים לה, הייתה הסרת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור האמריקנית. בעוד הקולות הרדיקליים יותר בממשל אמרו שזה מחיר סביר לחזרה להסכם שארצות הברית רוצה, מערכת הביטחון האמריקנית טענה בחדרים הסגורים שמדובר בוויתור שיהיה בכייה לדורות. האיראנים טוענים בתוקף שזו לא הייתה דרישה מרכזית במגעים, ושמדובר בסוג של בקשה לצורכי מיקוח שהאמריקנים נדבקו אליה כדי שיוכלו להגיד שהוציאו את הדרישה הזו מהמשוואה.
דרישה אחרת של האיראנים היא תנאי לערבויות כלכליות ואחרות אם ארצות הברית עוזבת את ההסכם. ייתכן שהממשל היה מסכים לדרישה כזו, אבל היא עלולה להיתפס בעיניים אזרחיות אמריקניות כוויתור עמוק מדי, שכן ייתכן שבעוד שנתיים ישב נשיא אחר בבית הלבן.
בחירות האמצע יכריעו
האיראנים, שלא מעט מאספקת האנרגיה הבינלאומית תלויה בהם, חושבים לאורך כל הדרך שהאמריקנים להוטים כל כך להגיע להסכם, עד שברגע האמת יתפשרו על דרישות כמו הותרת המועדים לפקיעת ההסכם על כנם (עניין שישראל מנהלת נגדו קרב ארוך) והתעלמות מיוזמות הטרור שלה ברחבי העולם.
ארצות הברית הגיבה גם היא לתיקונים האיראניים, אבל מבחינתה היו כמה תנאי סף שהאיראנים מתקשים לבלוע. אחד החשובים שבהם הוא סירוב האמריקנים להתעלם מתיקי חקירה פתוחים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית נגד איראן, העוסקים באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ונוגעים לשלושה אתרים שנמצאו בהם עקבות אורניום. למשטר בטהרן אין הסברים לכך.
האיראנים מתעקשים על הנושא, משום שאם הסוכנות תמצא אותם אשמים בהפרות, הם עלולים לספוג סנקציות בינלאומיות כבדות, בין אם ייחתם הסכם הגרעין ובין אם לאו.
ארצות הברית גם לא מוכנה להעשרה מוגברת של אורניום כפי שהאיראנים רוצים. עם זאת, האמריקנים הסכימו לוויתור בנושא משמרות המהפכה באופן שבו הזרוע הכלכלית של הארגון תוחרג מהסנקציות וחברות בינלאומיות יוכלו לפעול מולה.
חשוב להזכיר כי לאורך כל הדרך האמריקנים הסכימו להישאר בהסכם הנוכחי, על כל סכנותיו, אבל האיראנים התעקשו לקבל עוד הקלות, עד שאפילו בארצות הברית הבינו שהדרישות מוגזמות. מערכת הביטחון האמריקנית מבינה היטב שאם תאריכי פקיעת ההגבלות שהוטלו על תוכנית הגרעין לא ישתנו - לאור ההתקדמות העצומה של איראן בתוכניתה הגרעינית, בתוך שנים אחדות יהיה בידה נשק גרעיני. עוד מבינים שיש חובה להתייחס גם לתוכניות הנשק האיראניות הקשורות קשר הדוק לזרועות הטרור שלה.
הסרת הסנקציות באופן מוחלט מעל הממשל בטהרן עלולה להכניס למשטר בתוך שנה אחת סכומי עתק שמוערכים בכ־300 מיליארד דולרים, ובארצות הברית חוששים מאוד שחלק ניכר מהכסף הזה יממן פעילויות טרור ביוזמה איראנית ובביצוע ארגונים שונים, הן במזרח התיכון והן בנקודות אחרות על פני הגלובוס.
לאחר שהחודש האחרון היה מלא בהודעות סותרות - לגבי חתימה קרובה מחד גיסא ואז לגבי התרחקות מחתימה מאידך - אמר בימים האחרונים מזכיר המדינה האמריקני שעל פי המסתמן ההסכם לא ייחתם עד לבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס ולסנאט שיתקיימו בחודש נובמבר. המשמעות היא שהסבירות לחתימת ההסכם הולכת ופוחתת באופן משמעותי, כי על פי כל ההערכות, הצד הרפובליקני בבתי המחוקקים עומד להתחזק באופן משמעותי, ואולי אף לדרוש שהסכם הגרעין יגיע לעיונם ולאישורם של המחוקקים. בלינקן גם לא נשמע אופטימי במיוחד - "נראה שאיראן לא מוכנה או לא מסוגלת לעשות את הדרוש כדי להגיע להסכם", אמר, ופניו העידו כי הישג שרצה מאוד להשיג הולך ונמוג בין ידיו. הצעד האמריקני נועד גם להפחית ביקורת ולהותיר לדמוקרטים מרחב תמרון, שכן הסכם לא טוב עלול לפגוע בהם משמעותית בבחירות האמצע.
חיים עם זה
לסוגיה הזו יש כמובן גם צד ישראלי משמעותי. אומנם לא ברור עד כמה יש לישראל השפעה גדולה על שינויים בעמדה האמריקנית לגבי ההסכם כפי שטוען ראש הממשלה יאיר לפיד, אבל ברור שהמדינה שגרעין איראני יהיה סכנה קיומית שתרחף מעליה היא ישראל.
בעוד בתקופה שבנימין נתניהו כיהן כראש ממשלה לא הייתה הבחנה בין הסכם טוב להסכם גרוע, לפיד ולפניו גם נפתלי בנט דיברו על הסכם שיכול להיות עובדה מוגמרת ועשו את ההבחנה. זה גרם לשביעות רצון בצד האמריקני, שהבין שבעוד נתניהו נלחם בהסכם - לפיד ובנט מוכנים לחיות עם הסכם שיהיה כמה שפחות גרוע.
מערכת הביטחון כולה כמעט יישרה קו כדי לקדם את התובנה הזו, למרות שמאחורי הקלעים היו גם דעות שונות. עד כה הדעה הנגדית היחידה והנחרצת שנשמעה נגד ההסכם בממשלה הנוכחית הייתה של ראש המוסד דוד ברנע. הוא צוטט בשיחות סגורות כאומר: "עושים העתק־הדבק להסכם של 2015, והדבר היחיד שנשאר מאז הוא המלל", והזהיר כי ההסכם עלול לפגוע בשורה של אינטרסים ביטחוניים ישראליים. "המוכנות האמריקנית לחתום על ההסכם היא בניגוד לשכל הישר. ההסכם יהיה גרוע גם אם ארצות הברית תקבל חלק מההערות שלנו", אמר.
לא ברור אם ברנע ננזף על האמירות האלה, אבל לזכותו ייאמר שהוא אחד הגורמים שמכירים טוב יותר מכל אחד אחר במערכת המדינית והביטחונית הישראלית את ההסכם, והוא מנהל שיחות תדירות עם כל המעורבים האמריקניים במגעים עם איראן. לארצות הברית נוח מאוד לחתום על הסכם גרעין כשהממשלה הנוכחית בשלטון, דווקא בגלל מדיניות ההכלה והשיח הדיפלומטי, כי בכירי הממשל זוכרים היטב את הקרב שניהל נתניהו מול נשיא מכהן במגרש הביתי שלו. שינוי אפשרי בזהות היושב במשרד ראש הממשלה אחרי הבחירות בישראל שייערכו סמוך לבחירות האמצע האמריקניות, עלול להוביל גם לשינוי בעמדה הישראלית מול ההתנהלות של ממשל ביידן. כך או כך, הסכם הגרעין עוד רחוק מחתימה, ומבחינת האיראנים, אפס מעשה שמקרב את קץ ההסכם הנוכחי - לפעמים טוב יותר מכל מעשה אחר.
***