דוב של נייר

כבר מיומה הראשון של המלחמה שהכריזה רוסיה על אוקראינה הצהיר נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי שארצו תעמוד בפני המתקפות הרוסיות בכבוד ותישאר עצמאית, אבל ספק אם גם הוא עצמו האמין שצבא ארצו יכבוש בשבועות האחרונים עוד ועוד שטחים שניכסו לעצמם הרוסים בתחילת המלחמה, ויציג את הצבא האדום בצורה פגיעה בהרבה ממה שניתן היה לדמיין.

לצד המפלה הצבאית חטפו הרוסים מכה קשה נוספת, כשבימים האחרונים התגברו הקריאות באירופה להקמת בית דין בינלאומי לפשעי מלחמה שבוצעו על ידם באוקראינה. בערים ששוחררו באחרונה, ובראשן העיר איזיום, התגלו מאות קברי אחים, מרתפי עינויים, וככל הנראה אלפים נטבחו בעינויים אכזריים שלאחריהם הוצאו להורג. פוטין, אגב, כבר אמר שהוא ממש לא חושש מבתי דין בינלאומיים. עוד הצהרה רברבנית שלא ממש תואמת את המצב של הרוסים.

רוסיה, מדינה שטיפחה תדמית מאיימת במשך שנים, הצליחה בתוך שבעה חודשים של מלחמה לחסל כמעט לגמרי את התדמית המאיימת. מנהיגה, ולדימיר פוטין, שנחשב לאחד המנהיגים בעלי החזות וההתנהלות המאיימות ביותר, הצדיק את המילים הקשות שהטיח בו נשיא ארצות הברית לשעבר לאחר הפלישה הרוסית לחצי האי קרים לפני שמונה שנים: "פוטין פועל מתוך חולשה תמידית, שום דבר בהתנהלותו לא מעיד על עוצמה".

המדינה שנחשבה למעצמה עם כוח הולך וגדל, והתיימרה תחת שלטונו של פוטין לאחד את ברית המועצות מחדש, הפכה למדינה שחברותיה האמיתיות היחידות בעולם נמצאות בצד האנטי־מערבי, כמו איראן.

טובים בפסיכולוגיה

פוטין עשה טעות אחר טעות ולא למד מאף אחת מהן. ההערכה שלו שהעולם ידבר אך לא יעשה, נתקלה בסנקציות קשות מצד ארצות הברית ואירופה. ההערכה שהאירופים יחששו לפעול נגד הרוסים במישור הכלכלי מחשש שייווצר משבר אנרגיה לא עמדה במבחן המציאות. אירופה אומנם מדברת על חורף עם פחות חשמל, אבל באיחוד האירופי עומדים על שלהם בכל הכוח ומתמידים בעיצומים.

נשיא רוסיה בנה גם על עזרה ממדינה אחרת שפחות חביבה על המערב - סין, אבל גם היא הפנתה לו עורף. גם ראש ממשלת הודו נרדרה מודי, שפוטין ציפה שיהיה בצד שלו בשל אינטרסים כלכליים, הפנה כתף קרה לפוטין והסתייג מהתנהלותו במלחמה נגד אוקראינה.

ומעל הכול – הצבא האדום, זה שרק אזכור שמו עורר חלחלה בעבר, התגלה כמשהו שונה לגמרי מהתדמית שרוסיה דאגה לטפח לאורך השנים. למרות האכזריות הרבה שהופגנה נגד האוקראינים בשלבי המלחמה הראשונים, הצבא הרוסי הפגין חולשה. היא נבעה בראש ובראשונה מהעובדה שהאוקראינים התגייסו להגן על המולדת ונלחמו עליה, בעוד חלק מהחיילים הרוסים לא הבינו כלל מה הם עושים באוקראינה. הם לא רצו למות במלחמה שרבים מהם חשבו שאין בה טעם. המורל של הצבא הרוסי לא רק שהיה נמוך, אלא שהפיקוד והלוחמים הגיעו עם תוכנית אחת ומכה ראשונה, אבל לא ממש התכוננו למלחמה של חודשים ארוכים. המערכה הצבאית מלמדת שהרוסים לא למדו גם בשדה הקרב מטעויות. המערב, שחשש כל כך ממערכות הלוחמה הרוסיות ומהשיטות הצבאיות, גילה שמוסקבה חזקה מאוד בלוחמה פסיכולוגית, אבל באוקראינה היא הפגינה נחיתות צבאית מובהקת, למרות שכביכול היו לה הרבה יותר כלים מהאוקראינים מכל בחינה אפשרית.

המחיר האנושי, אגב, גבוה במיוחד לרוסיה, מהבחינה הצבאית. באופן מכוון, התעמולה הרוסית נמנעת מלדבר על חיילים הרוגים. אי שם בסוף חודש מרץ דיברו על 1,300 חיילים רוסים שנהרגו בקרבות. המספרים המעודכנים, להערכת מומחים צבאיים וארגונים שפועלים באזורי הקרבות, הם 75,000-70,000 חיילים רוסים שמתו במהלך הקרבות. הצבא האוקראיני, שפועל באופן קצת יותר שקוף, מדבר על כ־10,000 חיילים שנהרגו.

הצוצוונק של פוטין

ד"ר שמואל ברנאי, מומחה לחקר רוסיה מהאוניברסיטה העברית ששוחחנו עימו בשנה החולפת כאן ב'בשבע' לא אחת על התנהלות נשיא רוסיה, הגדיר את מצבו שלו פוטין במונח מעולם השחמט שנקרא 'צוצוונק'. מדובר על מצב שבו כל מהלך שתבצע על לוח המשחק רק יהפוך את מצבך לגרוע יותר ולכן עדיף להיכנע. "פוטין נמצא בדיוק במצב כזה. כל מה שהוא יעשה רק מזיק – גם לו וגם למדינה שלו", אמר ברנאי.

מול פוטין התייצב ולדימיר זלנסקי. שחקן שמנהיגותו נולדה בכלל בתוכנית טלוויזיה שהפכה למציאות. תפקיד חייו הפך אותו לאחד המנהיגים המוערכים בעולם, ואולי לסמל של עמידה ונחישות מול הרוסים. זלנסקי קיבל את כל ההזדמנויות לברוח מקייב אבל נשאר בה. הוא ראה את העם שלו נפגע ודיבר אליו מדי יום. הוא הסתובב בין הערים המופגזות בבגדי צבא, לא נעל את עצמו באיזו טירה אלא הגיע לאזורי הקרבות, שוחח עם האזרחים ובעיקר – דאג למורל גבוה, לתחושת פטריוטיות, ולהבנה שהעצמאות שאוקראינה טיפחה לעצמה לא תהיה עוד אם הרוסים יממשו את רצונם.

זלנסקי, אחרי המתקפה הראשונית של צבא רוסיה, זעק לעזרת העולם - אבל לא סמך עליו. הצבא שלו הסתדר מחדש, נלחם בעוז, ניהל קרב על הבית פשוטו כמשמעו, ונמצא כרגע בשיאה של מתקפת נגד. הוא זכה לאהדה רבה ברחבי העולם ולסיוע צבאי וכלכלי. ישראל, בגלל המורכבות האסטרטגית והכוחות הרוסיים שיושבים בגבול עם סוריה, אכזבה את זלנסקי מבחינת הציפיות, אבל הייתה שותפה לסיוע באופנים שונים.

עם זאת, יותר ממאתיים ימים של לחימה כבר עברו, וסופה של המלחמה לא נראה באופק. רמטכ"ל צבא בריטניה טוני רדקין, שהתבקש באחרונה לנתח את המערכה, אמר שהרוסים חייבים לפעול ולו רק בשביל כבודם, לאחר שנכשלו בהשגת כל היעדים האסטרטגיים שלהם. רדקין הגדיר את המלחמה בתור "הטעות הגדולה ביותר של פוטין", וטען כי מי שביקש לשעבד את אוקראינה למרותו גילה שהוא מתבוסס במדינה, מאבד מכוחו הצבאי ומכוח ההרתעה הידוע לשמצה של הרוסים, ובעיקר מנסה כרגע להתקיף מתקני תשתית כדי לפגוע במורל של העם האוקראיני, לאחר שנכשל כישלון משמעותי.

אבל פוטין הוא גם לא האיש שיוותר. הוא חפץ בהישג טריטוריאלי, ולו הקטן ביותר. תחילה טען לבעלות על חבל דונבאס וצבאו ניסה לכבוש אותו, וכעת מדובר על כמה ערים שיכריזו שהן עוברות לשלטון רוסי, למרות שהן נמצאות בעומק אוקראינה. את המהלך הזה, אגב, אם יצא אל הפועל, יעשו הערים הללו מיוזמתן, וללא קשר למערכה הצבאית.

האוקראינים נחושים שהמלחמה הזו תסתיים בהפנמה רוסית שהסיפור נגמר ופוטין אינו ה"צאר" שדימה את עצמו. לפניהם דרך ארוכה לשיקום ארצם. מספר האזרחים שקיפחו את חייהם גדול, רבבות נמלטו מהמדינה, יש חורבות רבות לשקם. אבל דווקא מהזווית של היהדות המאמינה, הסיפור של מלחמת רוסיה באוקראינה מבוסס כולו על ניצחון הרוח, כשמעטים מתייצבים מול רבים ומנהלים, פשוטו כמשמעו, קרב על ביתם.

***