קשה להיזכר, אבל עד לפני שנתיים גדעון סער היה ההבטחה של הליכוד בתיקון מערכת המשפט, תואם יריב לוין של ימינו.
הוא בעל השכלה משפטית, מצביע על כשלי המערכת מיומו הראשון בפוליטיקה ובעל רקורד די עשיר בקידום מהלכים בתחום, יחסית לתפקידים שמילא עד לאותו זמן. ומעל הכול, הרקורד הפוליטי שלו מכיל את הרכיב שבהרבה מהמקרים הופך פוליטיקאי ברברן לבולדוזר מאיים: הוא נכווה אישית מספר פעמים מבית הדין הגבוה לצדק.
סער מיצב את עצמו, מאז שחזר לפוליטיקה, כדמות שתוכל לעשות את השינויים הנדרשים במערכת המשפט. "אני אומר כבר שנים שצריך רפורמות במערכת המשפט", עקץ בריאיון ל'בשבע' ערב הפריימריז בליכוד ב־2019 את יריבו דאז, "אבל נתניהו לא עשה כלום בנושא בכל הקדנציה שלו". סער התחייב: "לי יש תוכנית בנושא, ואני גם יודע לבצע אותה". הבטחות דומות נשא גם בקמפיין הבחירות הקודם שלו עם מפלגת תקווה חדשה שהקים, ובמצע פירט שורה של רפורמות שיבצע במערכת.
והייתה לו סיבה טובה לשנות את המערכת. כשר הפנים סער הוכשל באופן בוטה על ידי בג"ץ ונאלץ לוותר על מדיניותו בנושאים שהיו בליבת האג'נדה שלו כשר מהליכוד בממשלת ימין. זה התחיל עם חוק המסתננים. סער ביקש לקדם בחקיקה הכבדה על תנאי השהייה של מסתננים מאריתריאה ומסודן, שתבוא לידי ביטוי בכליאתם במתקנים ייעודיים ובמניעת השתלבות שלהם בשוק העבודה, באופן שיסנן טבעית מהגרים שבאו מטעמי רמת חיים. בג"ץ פסל בשני סיבובים את החוק, וסער יצא אז נגדו בחריפות. בעקבות הפסילה הכפולה ביקש סער לקדם בממשלה פסקת התגברות, אך זו הוכשלה על ידי גורמים מתוך הקואליציה.
גם מאבקו נגד עיריית תל אביב בסוגיית המרכולים הוכשל על ידי בג"ץ. אחרי שביטל חוק עזר עירוני המתיר פתיחה המונית של חנויות בשבת, סער נמנע מלאשר גם את הנוסח המתוקן שחוקקה העירייה. במקרה הזה חלפו אומנם חודשים וסער כבר פרש מהחיים הפוליטיים, אבל בסופו של דבר בג"ץ החזיר את הסמכות לידי העירייה והעסקים שם פורחים גם ביום המנוחה.
ואכן, לסער היה חשבון ארוך עם שופטי בג"ץ. בשנת 2008, בעודו חבר כנסת באופוזיציה, העביר ברוב גדול את התיקון לחוק בתי המשפט, שמחייב רוב של שבעה מתוך תשעה בוועדה לבחירת שופטים. מטרת החוק הייתה להגדיל את מידת ההשפעה של הפוליטיקאים בקביעת זהות השופטים של מדינת ישראל. זה כמובן חרה היטב לשופטי העליון, ולא מן הנמנע שהפסילה השיטתית של חוקיו בהמשך הייתה מושפעת במידה זו או אחרת מההיסטוריה המשותפת.
פוליטיקה לחוד ומקצועיות לחוד
השנה באה עת תיקון מבחינת השופטים. סער, שנכנס למשרד ברחוב צלאח א־דין כמיניסטר מאיים שבא לעשות סדר, יצא ממנו ככל הנראה בחודשים הקרובים כמי שביצר את המערכת ושירת את האינטרסים שלה. מעקב אחרי הפעולות שהוביל במשרד המשפטים השנה מגלה שני עקרונות משותפים, בסדר חשיבות יורד: קודם כול לא להרגיז, לאחר מכן ובמידת האפשר - להפיק רווח פוליטי.
בידי סער נמסרו מספר רב של מינויים מקצועיים במשרד המשפטים, תולדה של שנתיים משותקות במערכת הפוליטית. זו כמעט הדרך האפקטיבית ביותר להשפיע על המערכת. הוא לקח את ההזדמנות הזאת, ועשה איתה כל מה שניתן כדי להשיג את התוצאות ההפוכות מרפורמה במערכת המשפט. זה התחיל במינוי עמית איסמן, שכבר כיהן במינוי זמני, לפרקליט המדינה. איסמן הוא בשר מבשרה של המערכת, ומשימת־העל שנדרשת באופן דחוף בפרקליטות – פיתוח מנגנוני ביקורת אפקטיביים – לא עומדת על סדר יומו כלל. גם סער לא הזכיר צורך כזה בעת המינוי.
מיד לאחר מכן עמד לפתחו מינוי חשוב אף יותר. ליתר דיוק, המינוי החשוב ביותר - יועץ משפטי לממשלה. גם שם פוליטיקה הייתה בשפע, כפי שסער יודע לעשות, אך קידום ערכי ימין - בשום פנים ואופן. סער הצליח ליצור ועדה שיש לו בה רוב מוצק, ובאמצעותה מינה את המועמדת שהכריז מראש כי בה חפץ. לא מדובר במשפטן למוד קרבות מפורום קהלת או בשופט שהפגין איפוק שמרני במשך שנים, אלא בפרקליטת מחוז לשעבר שאיש לא שמע את שמה קודם. היא הגיעה נטולת אג'נדה, אנמית למדי, ואפילו יושב ראש הוועדה אשר גרוניס תמה מה מעשיה כאן. אבל פוליטיקה לחוד ומקצועיות לחוד - גלי בהרב־מיארה נבחרה לתפקיד.
בהתחלה לסביבת סער היה סיפור כיסוי. קידמנו את בהרב־מיארה, נטולת ניסיון פלילי משמעותי, כדי שהמהלך לפיצול סמכויות היועמ"ש יעבור באופן חלק. בהרב־מיארה תישאר יועצת, ואיסמן יהפוך לתובע הכללי. "סער הודיע לאיסמן כבר בעת המינוי כי עליו להיערך לקליטת סמכויות תביעה כללית", עדכנו אותנו מלשכת השר. המציאות הייתה מעט שונה: בהרב־מיארה עודנה מופקדת על התביעה הכללית, והחלומות על רפורמות במערכת המשפט חוו גם הם טביעה כללית.
אבל בהרב־מיארה התגלתה כיעילה מאוד בצד הפוליטי. מבלי להיכנס לקונספירציות, קשה להיזכר מתי כיהן יועץ משפטי לממשלה שבאמת ממלא את ייעודו המקורי – מייעץ לממשלה כיצד ליישם את מטרותיה. סער, שנפגע קשות מהתערבות מערכת המשפט כשר בממשלת נתניהו, זכה לעדנה עם המערכת תחת ממשלת לפיד ובנט. הכול עובר חלק בהרב־מיארה – ממינויים בכירים בסיטונות בזמן ממשלת מעבר, ועד פיזור כספים ללא הבחנה במסגרת כלכלת בחירות.
לא רק עם היועצת המשפטית שמינה זוכה סער ליחסי עבודה חמים, אלא גם עם שופטי בית המשפט העליון. בתמימותנו, הכתבים המשפטיים, ניתחנו בתחילת עבודתה של הוועדה לבחירת שופטים כיצד גוש הימין בוועדה – רוטמן, שקד וסער – יקדם בחירה של לפחות שלושה שופטים שמרנים מובהקים. שקד ורוטמן תדרכו במרץ, אך גדעון נאלם. בדיעבד, כולם הבינו מדוע. הדיל של סער היה עם חיות, לא עם גוש הימין. הוא העניק לה שני שופטים משמאל מובהק כפי רצונה, ובעד זאת שיבץ שני שופטים שלא נופפו מעולם באג'נדה ימנית ותחושת הבטן אומרת שהשנים הבאות ילמדו אותנו דברים רחוקים מזה עליהם.
אחרי שמינתה הוועדה את השופטים, הודיע סער על יוזמה להגברת שקיפות פעילות הוועדה. חלק מהדיונים – אלה בהם מגיעים מועמדים לראיון – ישודרו לציבור, על מנת שעבודתה תהיה פומבית וחשופה לציבור. זה אמנם צעד מבורך, אך רק חיקוי דהה לשיטת המינוי בארה"ב עליה מדברים בימין המשפטי. עיקר השינוי הנדרש הוא שהשימוע יערך בפני נבחרי ציבור, ולא בפני קבוצת משפטנים שממנה את עצמה מאז קום המדינה. לשידור הראיונות יש אמנם ערך, אך במבחן התוצאה הציבור ימשיך לקבל שופטי עליון שמונעים הריסת בתי מחבלים, מבטלים סעיפי חוק שמטרתם שמירת הצביון היהודי של המדינה ומנסים ליטול לידם את הגה הספינה.
את המכה בפטיש, החותמת האחרונה שמלמדת על שנת המהפך של גדעון סער, ספגנו אך לפני חודש וקצת. סער התייאש מדשדוש מפלגתו תחת אחוז החסימה בסקרים, והחליט על חבירה למפלגתו של בני גנץ. כתמיד, יכולותיו כפוליטיקאי עלו על יכולותיו כמנהיג. עם אפס תמיכה ציבורית הוא הצליח לקבל אחיזה מרשימה במפלגה השלישית בגודלה בישראל. אבל הסיפור המהותי יותר הוא השלמת המהפך האידיאולוגי. בניגוד למצע מפלגתו בבחירות הקודמות, וההבטחות המפורשות שנשא באותו קמפיין, מפלגת כחול לבן היא זו שמיתגה את עצמה מיומה הראשון כחומת המגן של הדמוקרטיה, קרי: המגוננת על מערכת המשפט מפני כל חץ ביקורת או רפורמה.
לא תהיה קונסטלציה פוליטית, ועל זה יסכימו כולם, שבה גנץ ואנשיו יסכימו למהלכים משמעותיים של תיקון מערכת המשפט ועריכת רפורמות משמעותיות בה. לקראת בחירות 2022 מכריז על עצמו גדעון סער, ההבטחה של הימין למשרד המשפטים, כי ויתר על התיקון הנחוץ והגבלת הסמכויות של בית המשפט. זו דוגמה מחודדת ללקח שלמדנו על בשרנו בשנה האחרונה: בפוליטיקה הישראלית, המאבק הפרסונלי עלול להכתיב גם מהפך אידיאולוגי.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***