1.
למה שרק איילת שקד תבקש סליחה? גם אני רוצה לבקש סליחה. אני רוצה לבקש סליחה מאיילת שקד על כך שלא אוכל לקבל את בקשת הסליחה שלה. שלא אוכל לתמוך בבקשתה שהציבור הדתי-לאומי יצביע לה על סמך הצהרתה שהיא מבקשת סליחה, חוזרת הביתה ומבטיחה לתמוך בממשלת ימין כי הלב שלה בימין.
האמת שברגע הראשון לא ראיתי את עצמי כמי שבקשת הסליחה מכוונת אליו. הרי אני לא מאלה שהצביעו לה ולמפלגתה בבחירות האחרונות, ואחר כך הרגישו מרומים כשימינה שברה שמאלה. ברוך השם, לא נפלתי בפח הזה ולא הצבעתי להם. אבל כשראיתי ששקד מדברת על מיליון לבבות שתמכו בה ונגרם להם צער, הבנתי שהיא סופרת גם אותי. הרי לא היו לימינה בבחירות האחרונות מיליון מצביעים, אלא רק מעט יותר מרבע מיליון. ובכל זאת היא סופרת גם אנשים כמוני, כי בכל הפעמים שבנט ושקד רצו ברשימה ציונית-דתית מאוחדת, הם קיבלו גם את הקול שלי. כי גם בשתי הפעמים שהם רצו בנפרד ומפלגה מתחרה שיותר קרובה אליי בדעותיה קיבלה את הפתק שלי בקלפי, עדיין הייתה בי אהדה גם למפלגתם של בנט ושקד ואיחלתי להם הצלחה. וכשהם החליטו להתהפך, להפר את הבטחותיהם ולהקים ממשלה עם השמאל, אכן נגרם לי צער. ועוד איזה צער. וגם כעס גדול מאוד. ועכשיו היא מבקשת סליחה, אבל אני לא יכול לסלוח.
2.
זה לא נעים לסרב לסלוח. הייתי אומר שזה עושה כאבי בטן. אחות יהודייה מבקשת סליחה ערב ראש השנה, למה שלא נסלח לה? אבל העניין הוא שלא מדובר בכעס וטינה אישיים. על פגיעה אישית אפשר לסלוח. מדובר כאן בנזק גדול שנגרם לעם ישראל ולמדינת ישראל. מדובר בתקדימים מסוכנים מאוד שנקבעו בהרכב הקואליציה שראשי ימינה החליטו לחבור אליה. בשנה וחצי של החלטות דוקרות בכל הנוגע לדמותה היהודית של המדינה שהתקבלו במשרדי הממשלה השונים ומי יודע מתי ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה.
וגם לא מדובר רק במה שהיה בעבר, אלא בעיקר במה שעלול להיות גם בעתיד. מדובר בחשש ששקד וחבריה עלולים לגרום נזקים נוספים אם כמה עשרות אלפים בוחרים מהציבור הדתי-לאומי יהיו מוכנים לשכוח ולסלוח ולהצביע לבית היהודי בראשותה. אפשר היה לסלוח לאיילת שקד אם היא הייתה מודיעה שהיא פורשת מהמרוץ. אם היא לא פורשת, אם היא שוב מסתכנת בבזבוז רבבות קולות ובהכשלת ניצחון הימין, אסור בשום אופן לסלוח לה ובטח שלא להצביע לה. כי מי שנכווה ברותחין חייב להיזהר בפושרים ואפילו בצוננים. כי אם שקד וחבריה ינהגו שוב בחוסר אחריות, ירוצו עד הסוף ולא יעברו את אחוז החסימה, זו עלולה להיות כבר הפעם השלישית שהימין לא מצליח להרכיב ממשלה בגלל שהציבור הדתי-לאומי הלך אחריה, שם בה את מבטחו ונתן בה את אמונו. כי לאחר הנס שהותיר את מפלגת בל"ד מחוץ לרשימה המשותפת ומתחת לאחוז החסימה בסקרים, נסללה הדרך להשיג 61 מנדטים ולהקים ממשלה של הגוש הלאומי-דתי. הטענה של שקד שבלעדיה אין לימין סיכוי ל-61 מנדטים הייתה לא נכונה גם קודם לכן, אבל כעת היא ממש הפכה לא רלוונטית. אדרבה, התקווה הגדולה של השמאל היא ששקד תרוץ עד הסוף ותבזבז לימין כשלושה מנדטים. זה התרחיש הכי ריאלי והכי מציאותי להמשך שלטונו של השמאל לאחר הבחירות. שקד ומפלגתה עלולים למנוע את ניצחון הימין ולהמשיך את שלטון לפיד והשמאל.
3.
בבחירות 2019 בנט ושקד נטשו באופן די מחפיר את הבית היהודי ובזבזו עם מפלגת 'הימין החדש' שהקימו ארבעה מנדטים שחסרו להקמת ממשלת ימין. במקום שישלמו את מחיר כישלונם ויישבו קצת על הספסל, השניים התקבלו בחזרה לרשימה המאוחדת שרצה בסבב הבחירות השני תחת השם החדש 'ימינה', ושקד אפילו קיבלה את המקום הראשון ברשימה. ועוד הייתה להם החוצפה להתנות את הצטרפותם בכך שעוצמה יהודית תישאר בחוץ, כי היא לא לגיטימית. ובסבב הרביעי, בבחירות 2021, בנט ושקד לקחו את המנדטים שקיבלו ממצביעי הימין והציבור הדתי-לאומי, חברו לממשלה שרובה שמאל, ולמעשה הביאו את יאיר לפיד אל כס השלטון. האם כל זה יכול להישכח כלא-היה בהבל פה של בקשת סליחה? האם שקד לא נדרשת לתקן את הנזק שגרמה, קודם כל על ידי שתתרחק מכל אפשרות שהיא תגרום נזק דומה בפעם השלישית? האם לסמוך עליה פעם נוספת, בסיטואציה רגישה כל כך, זו לא תהיה קלות דעת וחוסר אחריות בלתי נסלחת? מה נאמר לעצמנו אם יקרה מה שכל הסקרים אומרים שיקרה, והיא לא תעבור את אחוז החסימה? ששוב פלח משמעותי מהציבור הדתי לאומי התנהג כמו פתי וכתוצאה מכך יאיר לפיד, מרב מיכאלי, זהבה גלאון ומנסור עבאס נשארו בשלטון? המחנה הלאומי-דתי כולו גילה אחריות, גבר על יצר הפלגנות ונערך לבחירות בצורה אופטימלית שמונעת אובדן קולות. בהתעקשותה לרוץ עד הסוף, איילת שקד היא היחידה שמסתכנת בזריקת מנדטים לפח. על נזקי העבר אולי אפשר היה לסלוח, אבל מי שמעמידה אותנו בסכנה של המשך שלטון השמאל היא בגדר טובל ושרץ-מרצ בידו.
4.
וסליחה גם על כך שאני לא לגמרי מאמין לבקשת הסליחה. מה לעשות, למדנו להיות קצת ספקנים לגבי פוליטיקאים, אמירותיהם והצהרותיהם, במיוחד כשמדובר בפוליטיקאים מימינה המפורקת, וכל שכן בעת קמפיין בחירות. הקמפיין של איילת שקד עד כה רחוק מלשדר עקביות ואמינות. היא התחילה אותו כמנהיגת ימינה, עברה להיות מנהיגת 'הרוח הציונית' שנשבה וחלפה, וכעת היא מנהיגת הבית היהודי. בגלגולה קצר-הימים כבת בריתו של יועז הנדל, היא הסבירה בשכנוע עמוק שממשלת ימין היא אפשרות גרועה, ואין דבר שישראל זקוקה לו מלבד ממשלת אחדות – שרק היא והנדל יכולים להכריח את שני הצדדים להתכנס אליה. אבל הסקרים לא החמיאו ושקד החליפה את עורה, נפטרה מהנדל וחברה אל ברודני שעד לחבירתו אליה זכה לתוצאה מאופסת בסקרים, ובמקביל הכריזה על תמיכתה בממשלת ימין שרק היא ומפלגתה יוכלו להביא לה את האצבע ה-61. האם אפשר להאמין למי שאומרת היום כך ומחר אחרת? האם אפשר להימנע מלחשוד שלא שינוי אמיתי גרם לזגזוג הזה אלא אינטרס אלקטוראלי של הישרדות פוליטית? ואם בחלוף עוד כמה ימים, לאחר שהמיתוג החדש לא הניב את ההמראה המיוחלת בסקרים, הגיעה זמנה של בקשת הסליחה, כמה תמים אפשר להיות כדי לא לחשוד שלא מדובר בבקשת סליחה מעומק הלב עם חרטה כנה וקבלה לעתיד? האם נחטא בחשד בכשרות אם נחשוב שאולי אין כאן יותר מצעד פוליטי קר ומחושב במסגרת קרב הישרדות פוליטי? האם שקד, בהפרת ההבטחות הסדרתית ובקמפיין המזגזג שלה, לא הרוויחה ביושר את היחס החשדני כלפיה? וסליחה גם על החשד הבא: מי לידינו יתקע שבסיבוב הבא שקד לא תנהג בדיוק כפי שהיא ובנט נהגו בבחירות הקודמות, ותעניק את השלטון לקואליציית מחרימי נתניהו בתמורה לשלל תיקים גדול בהרבה ממה שהולם את כוחה האלקטוראלי?
5.
וסליחה גם על כך שלא די לנו בבקשת הסליחה על הצער שנגרם לתומכים ולמצביעים. כי הרושם שנוצר הוא שגם כעת שקד רוחצת בניקיון כפיה. היא לא מבקשת סליחה על חטאיה ומחדליה כחברת הממשלה והקואליציה. מבחינתה היא הייתה נאמנה לימין ולערכיו לאורך כל הדרך, ועשתה את המקסימום כדי לייצג את עמדותיו בממשלה.
אבל הציבור לא שוכח איך מפלגת ימינה רדפה בנקמנות את עמיחי שיקלי, היחיד במפלגה שנשאר נאמן לבוחרים ולדרך. אם באמת היו לה כאבי בטן, שקד הייתה אמורה לפחות להבין לליבו אם לא להצדיק אותו. היא הייתה צריכה לדרוש מנפתלי בנט להניח לשקלי לנהוג כצו מצפונו, ולא להסכים להכרזה עליו כפורש. אבל היא לא היססה לתת לנפתלי בנט גיבוי מלא, גם כשזה היה כרוך במעשים מכוערים.
גם על התנהלותה בפרשת חוק האזרחות ראוי ששקד תבקש סליחה. במקום להגיע מלכתחילה להבנות עם האופוזיציה ולקנות את תמיכתה בחוק בתמורה להישג כלשהו, שקד ביקשה לכפות על הגוש הלאומי-דתי את התכתיב שלה. וכשהאופוזיציה סירבה, שקד יצאה נגדה במתקפה בוטה ומכוערת, כאילו האופוזיציה היא האחראית לכך שאין רוב לחוק בקואליציה.
ומה נאמר על כל מה שקשור במינויים בכירים במערכת המשפט? האם שקד עשתה כל מה שניתן כדי למנוע מגדעון סער לסגור דיל מאכזב של מינוי שופטים לבית המשפט העליון בהטיה שמאלה? האם הטילה את כל כובד משקלה כדי שימונה יועץ משפטי הגון ומאוזן, ולא עוד אחת שעושה את דברה של "כנופיית שלטון החוק"? ומה עשתה שקד מעבר למס שפתיים כדי למנוע את מינויו של השופט מני מזוז ליו"ר הוועדה למינוי בכירים?
6.
לא באתי לטעון חלילה ששקד לא עשתה בממשלה גם מעשים טובים. הטענה היא שאיילת שקד היא אולי ימין, אבל ימין לא אמין. במעשיה ובמחדליה, בהיגררות שלה אחרי נפתלי בנט ובאסטרטגיית הבחירות המזגזגת, היא איבדה את אמון הציבור. והדרך לשקם את האמון הזה היא ארוכה ולא קצרה. האמון צריך להיבנות מחדש במעשים, לא בתחנונים.
אז אני מבקש סליחה גם על העצה הזאת שאני נותן לשקד: תפסיקי להתבזות בבקשות סליחה ריקות ותפרשי בכבוד. תצהירי שאת פורשת כדי שלא לסכן את ניצחון המחנה הלאומי-דתי. תקראי לתומכים המעטים שעוד נותרו לך ולמתלבטים בציבור הדתי-לאומי להצביע לאחת ממפלגות הגוש הלאומי-דתי, לא משנה איזו. תוכיחי שמה שעומד לנגד עינייך הוא טובת המדינה ולא האינטרס הפוליטי שלך. אם הלב שלך באמת נמצא בימין, זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות כעת.
יכול להיות שיש לך עוד סיכוי קלוש לעבור את אחוז החסימה. אבל זה יהיה חוסר אחריות לנסות שוב לקחת את ההימור הזה. ככל שהפרישה שלך תהיה יותר מוקדמת, כך היא תהיה יותר מכובדת. קחי פסק זמן, תשקמי את האמון ואז תנסי לחזור.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***