השבוע חל יום השנה של הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל ראש ישיבת המקובלים בית אל ורב הכותל והמקומות הקדושים.
לקראת יום השנה מוצג כאן המכתב של הרב הראשי לישראל באותם ימים הרב מרדכי אליהו זצ"ל שבו הוא ממנה באופן רשמי את רב הכותל האגדי הרב גץ להיות הרב של הר הבית ואֲמַרְכָּל המקדש.
בשנת תשכ"ט (1969) מינה שר הדתות זרח ורהפטיג את הרב גץ לשמש כרב הכותל.
בחודש סיון תשמ"א כתב הרב גץ לשר הדתות "לית מאן דפליג שע"פ ההלכה מותרת הכניסה לשטחים נרחבים מאד וללא שום 'הכנה'. בשטחים אחרים, מותרת הכניסה לאחר טהרה (במקוה או אפילו במי מעין), חליצת נעלים וכדו'. ורק בשטח מצומצם יחסית (העזרות והמקדש), אסורה הכניסה בהחלט (לפי דעת רוב הפוסקים) וישנו חשש של עונש כרת ר"ל. אך מי אנחנו שנבוא ונתחם תחומים בעוד גדולי ההוראה שליט"א נמנעים מלהזדקק לשאלה מחשש למה יאמרו (בגויים ולהבדיל גם) במאה שערים".
הם מוכנים להכניס את ראשם בספקות כרת בהוראה בדיני נידה, כיפור, חמץ בפסח וכו', אך בשאלת הר הבית אינם אוזרים עז, וזאת למרות שלא מעטים, בעוונותינו הרבים, מתוך סקרנות או מטעמים לאומיים, אינם מדירים את רגלם מהר הבית וכיוון דעל, על", כתב הרב גץ.
"נצבט הלב כאשר רואים יהודי עומד אפלו על סף הר הבית ואם אך סדור תפילה בידו (ולא עיתון להבדיל), מגורש תוך חרפות וגידופים בחרפה ובביזיון על ידי גויים, וגם בני ברית מסייעים בידם.
ונשאלת השאלה הקשה: מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב שהשטח המקודש ביותר עלי אדמות נמצא בשליטתם הבלעדית של אומות העולם בסיועו הפעיל של שלטון ישראל. כמה הולמת עדיין הזעקה של המשורר הקדוש ...בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ".
"בגלל העדינות של הבעיה שנוצרה במו ידינו, עלול כל שינוי בסטטוס-קוו הנקלה הזה, לקומם עלינו את העולם המוסלמי וללכדם מחדש נגדנו כאשר הענין טעון מטען רגשני עצום. המורם מכל הנ"ל הוא שחייב לחול שינוי במצב שאינו יכול להמשך בצורתו הנוכחית, ופניית עורך דין שטנגר הינה ראיה לכך.
לכן, אני מציע להקים ועדה 'אד-הוק' בראשות הרבנות הראשית לישראל, והמורכבת ממורי הוראה, ארכיאולוגים, היסטוריונים ומשפטנים שתקבל על עצמה ללון בעמקה של הלכה ולתחום גבולות לחומרא שלתוכם תותר הכניסה בהגבלות הנחוצות ולכל הדעות והעיקר בלי פרסום יתר פרט למינימום התחיקתי ההכרחי, ולאט לאט, תקבענה עובדות בשטח. מי כעם ישראל מנוסה בכך".
נציין כי בכ”ז באייר תשכ”ז (6.6.1967), היום השני לקרבות מלחמת ששת הימים, נפל בנו של הרב גץ אבנר בקרב שנערך בשכונה האמריקאית בירושלים הבירה מול שער שכם.
“אוי לי שכך קרה לי, שבני נפל על שחרור ירושלים, ואשריי שזכיתי שבני היה ממשחררי ירושלים”, ספד הרב גץ על קבר בנו. באינתיפאדה הראשונה שכלה המשפחה בן נוסף, יאיר גד ז”ל.