אתם ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם: ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם - כל איש ישראל: טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך - לעברך בברית ה׳ אלוקיך ובאלתו אשר ה׳ אלוקיך כורת עימך היום, למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים כאשר דיבר לך וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב" (דברים כ"ט, ט').
פסוקים מעטים ושאלות למכביר: מה משמעות הביטוי "ניצבים"? "היום" מופיע 3 פעמים בקטע - מדוע ולמה לפני ה, ומדוע הפירוט מופיע פעמיים בשני שלבים: שבטיכם זקניכם ושוטריכם ואח"כ: טפכם, נשיכם וכו'? מדוע מוזכרת "האלה" (=קללה) שרק קראנו בפרשת כי תבוא?! ומהי אותה הברית שה׳ כורת ומהי העמדה וההסכמה של שני הצדדים במעמד כריתת הברית?
תשובה אחת: אדם פשוט מן השורה, שמתחייב לעמוד בברית או בהסכמה כלשהיא ומחייב לשמור ולקיים כל המוטל עליו - אינו דומה להתחייבות של ראש שבט או מנהיג שמתחייב (לא מדובר על הפוליטיקאים של ימינו שמבטיחים בלי חשבון, אבל לא מבטיחים לקיים), לקיים, לשמור ולכבד את מעמדו הרם ולמלא את תפקידו באמת ויושרה. לכן, ראשית כל משה מצווה על המנהיגים, אבל אינו פונה לכל אחד מהם לחוד, אלא לכולכם - אין קאסטות, לא קיימים הבדלים בין ראשי השבטים, השופטים והשוטרים משום שהמעמד הוא "לפני ה׳ אלוקיכם" ומולו כולם מתגמדים, שכן הוא היחיד שיודע מי מהמנהיגים ראוי ומי לא, מיהו בעל ערך אמיתי לחברה ולקהילה ומי לא.
כך יוצא שכל אחד ואחד כורת ברית בפני עצמו; לכל אחד יש תפקיד במרקם הכללי שיוצר את נשמת ישראל הכוללת. לכל אחד יש תפקיד ולכל אחד ישנה אחריות ולכן חשוב לפעול בערבות הדדית. משל לאדם שידו כואבת, הוא לא יוכל להגיד שהוא מתעלם בשל העובדה שמדובר באיבר שולי ביחס ללב או למוח. גם כריתת הברית היא מול כל אחד: "אתם" לא שליחים, לא באי-כוח, לא פרקליטים ולא מייצגים. אתה, אני ואת פועלים ישירות מול הקב"ה ללא תיווך, וזה מחייב יותר.
"ניצבים" מגיעה מיד לאחר פרשת "כי תבוא"- פרשת הקללות. לא די בכך שפרשת "בחוקותי" כוללת רשימה ארוכה של עונשים ופגעים למי שאינו הולך בדרך ה׳, מדוע חוזר על כך הכתוב גם בפרשתנו, ומדוע הסמיכות לפרשת ניצבים? גם בפסוקינו מוזכרת ה"אלה" - לאיזו מהן: זו שבחוקותיי או שבכי-תבוא? כששמעו את 49 הקללות בפרשת בחוקותיי, שנאמרו בלשון רבים – אמרו: "זה לא נוגע לנו, לי זה לא יקרה, בכלל לא מדובר בי!". באה פרשת "כי תבוא" ופירטה 98 קללות בלשון יחיד. פערו פיהם ונדהמו, והעוצמה: החווירו פניהם ופחדו ואמרו: מי יוכל לעמוד בקללות מרובות אלו?
וה׳ עונה להם: "אתם ניצבים היום" : "הכעסתם רבות את המקום ולא עשה עימכם כליה; כולכם ניצבים לפני ה׳ בלא פגע והצרות הבאות עליכם הן המעמידות אתכם. ( תנחומא ניצבים, ב'). מטרת הקללות לגרום לישראל שיוריקו פניהם ויראו מה׳ ואז לא יהיה עוד צורך בקללות. המונח "ניצבים" אינו סתמי; שלוש פעמים משה רבנו השתמש בזה כלפי ישראל, בתחילה על שפת ים סוף: "התיצבו וראו את ישועת ה׳ ( שמות יד', יג').
למרות שלא היו ראויים, שכן אמרו: "המבלי אין קברים במצרים ..."? אחר כך לפני מתן תורה נאמר: "ויתייצבו בתחתית ההר" , ועתה: אתם ניצבים כאן מכוח התחייבותכם ומכוח הברית. כל אחד לפי תכונותיו הייחודיות מקבל את משימת חייו וייעודו, וכך כאשר כולם מתחברים בהרמוניה כעם אחד נוכל להגיע ל: "ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום"! שוב "היום" - תמיד רלוונטי, תמיד נצחי.
--
פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה.