נאומו של ראש הממשלה יאיר לפיד באו"ם זכה לחיבוק גדול, גם בשמאל הישראלי וגם ברחבי העולם, אבל זו אשליה אחת גדולה.
לפיד השתמש בשורות חסרות משמעות מבחינתו וחסרות היתכנות מציאותית, לגבי נכונותה של ישראל להקמת מדינה פלסטינית ואף דאג שבסביבתו ידליפו את העניין מראש, משום שידע שבלי איזו מהלומה משמאל אין סיכוי שהנאום הזו יקבל כותרות משמעותיות בעולם ואפילו בישראל.
הוא ניפח בלון כדי לקבל מחיאות כפיים וחיבה בינלאומית ואמר בדיוק את מה שרצו לשמוע מנהיגים כמו ג'ו ביידן מהצד האמריקני שדוחף לפיתרון שתי המדינות ולהבדיל, ג'וזף בורל, שר החוץ של האיחוד האירופי שנחשב בלשון המעטה כאינו אוהב לישראל. הדבר העיד בעיקר על חולשתו של לפיד ולא על כוחו.
כי לפיד מעל הדוכן באו"ם ביקש לדבר אל העם בישראל. הזירה הבינלאומית היתה בונוס. אמתלה להעברת מסרים לאזרחי ישראל, הצהרות בחירות שנאמרו בניו יורק במקום להיאמר בישראל, כי אולי שם - לפחות ללפיד - הן נשמעות לגיטימיות יותר.
השבירה שמאלה היא עוד טריק קמפייני בניסיון לייצר רלוונטיות. מפלגתו של בני גנץ, שאמורה להיות השותפה הבכירה של לפיד, תנסה בכל כוחה לדאוג שלא יחזור לכס ראש הממשלה, כי גנץ ואנשיו לא סומכים עליו. אלמלא קיומו של בנימין נתניהו, הדם הרע בגוש השמאל-מרכז היה מוצג בצורה הרבה יותר פומבית בתקשורת. היה מתגלה מה מסתתר מאחורי החיוכים המעושים.
במערכת הבחירות הזו חושף לפיד, דווקא כשהוא יושב בכסא ראש הממשלה, עד כמה הדיבורים וההתייפיפות על הרס הדמוקרטיה מצד ימין, ריקים מתוכן. כל מינוי של הימין בממשלת מעבר עבר שבע עיניים וסוכל. לפיד רוצה למנות את מני מזוז לשמונה שנים כדי לקבוע עובדות, למנות רמטכ"ל שסביר להניח שלא יעבוד איתו אפילו יום אחד - ומבחינתו זה בסדר.
בדומה להתנהלות של יש עתיד, כמפלגה שהרשימה בה אינה נבחרת באופן דמוקרטי, לפיד מתנהל כדמוקטטור מודרני. רוממות הדמוקרטיה בגרונו, אבל כשמדובר על העברת הסכם גבול ימי עם לבנון שעלול לפגוע בו אלקטורלית, הוא רץ ליועצת המשפטית לממשלה ומנסה לנסח טריקים שונים שימנעו ממנו את הצגת ההסכם בכנסת. ממה חושש לפיד? הוא לא ממש מספק תשובות.
ההצהרה על הסכמה ישראלית למדינה פלסטינית היא בעצם סגירת מעגל. היא היריקה בפרצופו של הציבור הישראלי שבחר ברובו בימין ואם חשב שקיבל סוג של מרכז, מקבל שמאל.
הממשלה בראשותו של לפיד (ולפניו בראשות בנט) טיפחה את המושג 'אלימות המתנחלים' והחדירה אותו לשיח בממשל האמריקני. הוא ממש הפך למטבע לשון. מדובר בממשלה בראשותו של אותו אדם שאמר בעבר הלא רחוק כי "מי שמתייחס אל המתיישבים כאל בעיה או כאל מכשול, או כאל 'חבורה משיחית', עושה להם דה-הומניזציה". עברו כמה שנים ולפיד עצמו נמצא במפלגה שעושה דה הומניזציה לדתיים (ע"ע רם בן ברק השבוע), למתנחלים ולכל מי שפוליטית עלול לפגוע בסיכויים של לפיד להמשיך לכהן בתפקיד ראש הממשלה אחרי הבחירות.
יאיר לפיד וחברי יש עתיד מספרים לכל על הסכנות שנובעות מאנשי הימין. הם מכלילים ועושים עוול לציבורים שלמים בשם הדמוקרטיה. אלא שהדמוקרטיה שלהם מסתיימת בבחירתו של יאיר לפיד. אחרת, זו דמוקרטיה אחרת. טוב, יש עתיד אכן מתנהלת כדמוקטטורה, אז ניתן להבין לפחות את השורשים לעניין.
בפעם הבאה שיאיר לפיד יספר לכם כמה הוא חרד לדמוקרטיה ולשיוויון תזכרו את שורת הנושאים שהוזכרו כאן והוא מנסה לקדם עכשיו, רגע לפני הבחירות בעת ממשלת מעבר, ותבינו על איזה דמוקרטיה חולם הדמוקטטור.