א. והשיב לב אבות ובנים
"אם אתה כבר בין כה פה באזור, אשמח מאוד שתבוא היום לחתונתי". קיבלתי כתובת, ובשעה היעודה הגעתי.
המיקום, הוא על חופו של אחד האיים המרכיבים את אבו-דאבי, למרגלות אחד ממלונות הפאר באזור, מזג האוויר יחסית נוח לתקופה זו והנוף אגדי.
מגישים לי מיקרופון ואני מתבקש לשיר את ד' בבות, ניגונו הקדוש של האדמו"ר הזקן. החתן מובל בידי שני מלווים, שלוחים טריים, צעירים מהחתן עצמו, ובמקביל - נשותיהם הצעירות מובילות את הכלה.
בסידור קידושין מכובד חתן אחר, הנמצא בעצמו בעיצומם של ימי השבע-ברכות שלו. רב איחוד האמירויות הרב לוי דוכמן, שנשא את אשתו מספר ימים לפני כן, וכעת הוא עצמו מקדש זוג יהודי חדש.
בין הריקודים לאמירת לחיים, מספר לי החתן הטרי, בשיחת ידידים קצרה, את מסע חייו, על העסקים המסועפים והמוצלחים, ובכל זאת, דווקא עכשיו ודווקא כאן במקום רחוק כל כך, הקשיב לרבנים, התקרב לקהילה היהודית והחליט השנה לתפוס את עצמו; הוא כבר מניח תפילין כל בוקר, והיום הוא זוכה להתחתן עם אשתו כדת משה וישראל.
אני חוזר אל האולם היוקרתי להמשך הסעודה הכשרה למהדרין, ורואה ליד הכיור את הבן הקטן של הזוג הנישא, מבקש מאחד הרבנים המקומיים לעזור לו ליטול ידיים; את הברכה הוא כבר מברך בעצמו, כדת וכדין.
ב. דבר בעתו מה טוב
בימים אלו מוצף השוק היהודי בלוחות שנה רבים. הקהילה כאן מוציאה לאור לוח מפואר ונוח, עם הזמנים המתאימים למוסקבה, בשילוב מידע או נושא נבחר מיוחד. השנה הקרובה, היא 'שנת הקהל', בה היו נאספים בבית המקדש, אחת לשבע שנים בזמן שבית המקדש היה קיים, ועל-כן הנושא הוא בית המקדש על כל חלקיו וכליו, בשילובים ציורים אומנותיים והסברים מפורטים.
מזה כארבעים שנה, יושב לו יהודי חסידי בעיר בני ברק, בשם הרב מרדכי גנוט, והוא מוציא לאור לוח שנה 'אלמנך' (מורחב), הלוח המקיף ביותר מכל לוחות השנה שבעולם.
ככל הידוע לי, הוא לא למד באוניברסיטה או מוסד אקדמי אחר, מלבד בישיבה בירושלים, ובכל זאת הוא נחשב למומחה עולמי בתחום האסטרונומיה. הלוח החדש הופיע השבוע, והוא מכיל מעל 1500 עמודים, הכוללים הלכות, מנהגים, מסלולי שיעורים שונים ועוד מידע רב ומרתק ביותר.
לפני מספר חודשים זכיתי למלא את בקשת המחבר, ולהמציא לו מכתב ברכה והסכמה מהרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. וכך נפתח המכתב המכובד, שהמחבר העמיד אותו בתחילת הלוח:
"לכבוד ידידי עוז, מאן דידע בקביעא דירחא, המחזק מנהגי קודש נהרא נהרא ופשטיה, ומזכה את ישראל לקדש הזמנים, הרה"ג ר' מרדכי גנוט שליט"א".
ולקראת סיומו כותב הרב לאזאר שליט"א: "הקורא בלוחות 'דבר בעתו', הרי מלבד הרחבת ידיעתו ושימת ליבו לענייני היום, יכול הוא להפיק הוראה תדירה ומתחדשת מדי יום: אין לדחות למחר את המוטל עלינו לעשות היום, כי ליום המחרת תהיה שליחות אחרת של היום החדש, ואילו היום יש לקיים מלאכת היום ושליחותו על כל פרטיו. זכה כת"ר לברכת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, והבעת תודה חמה על הבאת שיעורי לימוד הרמב"ם היומי, וכן התבטא על לוח דבר בעתו שהוא "דבר בעתו", ובברכת רבנו כלולות כל הברכות. כיהודה ועוד לקרא אמינא לפעלא טבא יישר חילא, והנני לאחל שימשיך להיות ממזכי הרבים, לגלות מסתרי וצפונות הזמנים ולזרז את הקוראים בענייני דיומא, עדי נזכה לקיום היעוד "בעתה אחישנה" בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו".
ג. קול דממה דקה
"אם בכל זאת הנשיא פוטין ישאל את הרב מה הרב סבור לגבי המשך המלחמה, מה הרב ימליץ לו?"
זו השאלה האחרונה מתוך ריאיון המורכב מעל 9,000 מילים; זהו ראיון ראשון ומקיף, שנעשה עם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א במחצית השנה האחרונה, והדברים הנאמרים בו הם חדים וברורים, ובעיקר - מציגים לעולם היהודי, רב האומר את דבריו בנועם ובתוקף, ובעיקר מתוך אחריות ונאמנות ליהודי רוסיה; שיחד עם כל הרבנים והשלוחים, לא משאירים את צאנם ללא רועה, ונמצאים כאן, כמו תמיד, ללא התערבות בדברים לא-להם.
בצעד חריג ואמיץ, נענה הרב לבקשתו של ידידי ר' אריה ארליך, עורך שבועון 'משפחה', העיתון החרדי הגדול ביותר, שגם במהדורה שלו באנגלית הוא זוכה להפצה בינלאומית, וענה על השאלות המורכבות במהלך הראיון, המתפרס על פני 16 עמודים, ואף שער העיתון, שראה אור אמש לקראת ראש השנה, מעוטר בתמונת הרב שליט"א התוקע בשופר, תחת הכותרת 'קול דממה דקה', מתוך מספר תמונות ששיגרתי לגרפיקאים של העיתון.
וזוהי תשובתו על השאלה האחרונה בראיון: "חז"ל אומרים, כי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. כל המטרה שלנו היא לשים שלום, ואין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. בוודאי שאני אומר את זה כל יום, ואחזור באוזניו על הדברים האלה, שהברכה הכי גדולה לכל מדינה בעולם היא על ידי שלום. צריכים איכשהו למצוא את הפתרון שיהיה שלום אמיתי, שלום בר קיימא. בשביל שלום לא מוכנים להפקיר חיים של אנשים. אני חושב שבארץ יודעים את זה טוב מאוד, אף אחד לא מוכן להסכם של שלום בשביל קצת נייר... המטרה שלנו היא שלא יהיו קורבנות ולא תהיה שפיכות דמים. כל העניין של הגאולה הוא להביא שלום לכל העולם 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה', ובאמת אנחנו צריכים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים לעשות היום כדי שנזכה לגאולה. אנחנו עומדים בערב ראש השנה, זמן של 'על המדינות בו ייאמר איזו לחרב ואיזו לשלום'. אני פונה לכל יהודי העולם שיתפללו בראש השנה שנזכה לשנה של שלום בעולם, שאף אחד לא יינזק, והעולם כולו יזכה כבר לגאולה" - מסיים הרב בנימה מלאה תקווה.
ולתמונת השבוע שלי:
הגמרא במסכת יומא אומרת: "הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים". כי הכל חייבים בתלמוד תורה, גם כאשר קשיי החיים מפריעים לכך, עשירות או חלילה עניות.
מי שמכיר את אפרים בנימינוב, יסכים איתי כי אילו נכתבה הגמרא היום, היו מוספים עוד תיאור: "אפרים מחייב את השלוחים"!
הוא אומנם איש עסקים גדול, שזכה עם משפחתו להתקרב לאידשקייט על-ידי ש"ב שליח הרבי בעיר פערם הרב שניאור זלמן דייטש, ומאז הוא לא רק בגדר של מוסיף והולך, אלא כבר מזמן נהפך לטופח על מנת להטפיח.
בכל בוקר בבית הכנסת, עיניו נוצצות מהתרגשות על הישגים. לא של כסף וביזנעס, אלא של נשמות ומצוות.
"אתה חייב להקשיב לי", הוא מספר לי באחד הבקרים לפני מספר ימים: "הגיע משלוחן שהביא לביתנו איזו הזמנה מחברה מסוימת, חוש הריח שלי נתן לי להבין, כי הצעיר שמולי הוא יהודי"... אפרים מביט בי, מפנה את מבטי ואומר לי: "הנה הוא, וגם אבא שלו".
התברר כי האבא הניח תפילין רק פעם אחת בגיל 13, בבית הכנסת בלשוי ברוניא, וכעת הוא שוב מעוטר בתפילין, לצד בנו המשלוחן המניח אותן לראשונה בחייו. שניהם מחובקים באהבה על-ידי אפרים, מקשיבים לקול השופר בסיום התפילה, ומעוררת את נשמותיהם שלהם, וגם שלנו השלוחים...
גוט שבת, כתיבה וחתימה טובה!
שייע