שבועות לאחר "המהפך" - כהגדרתו של חיים יבין - שהעלה לשלטון את הליכוד בראשותו של מנחם בגין ז"ל לראשות הממשלה, ביום 17 מאי, 1977, נצחה מפלגת "המערך" בבחירות להסתדרות העובדים הכללית.
גולדה מאיר שאומנם לא הייתה פעילה בבחירות לכנסת, פעלה רבות במהלך הבחירות להסתדרות. לאחר קבלת התוצאות, הזהירה גולדה את הממשלה "אם הממשלה תשמע להסתדרות" הכל יהיה בסדר".
אם לא תעשה זאת, לא יישמעו להוראות הממשלה. כך קיבלה מנהיגתה של מפלגה, שהביוגרפיה שלה קרויה "היהודיה הגאה", את הערכתה להחלטתו של הוד מעלתו האזרח, ואת כללי המשחק הדמוקרטי.
המערך דעך. דברים קרו, שנויים באו וחלפו אף הם. היום, אחד מאותם המבקשים להנהיג את המדינה הינו רמטכ"ל לשעבר, איש שתרומתו למדינה אסור כלל שתהא שנויה במחלוקות, שערכי הדמוקרטיה אמורים להיות נהירים לו, ואשר היושר הציבורי אמון להיות נר לרגליו. אך ככל אשר מעמדו רב יותר, ככל שאישיותו מכובדת יותר, שגגתו קשה יותר. אמרותיו מסוכנות יותר. שהלא "החיים והמוות ביד הלשון".
וכך קבע שר הביטחון בנימין גנץ: - "אם תהיה ממשלת נתניהו 61, תקראו לי לראיון סיכום של המדינה".
הערתו של מר גנץ מעידה על מקומות אחרים ומשטרים אחרים, אפלים ואפלים מאוד. במעוננו, היה זה אהוד ברק שחשב שהוא - ורק הוא - הינו המציל של המדינה. אבל אז חשבתי שאדם מפוקפק זה שהאגו שלו שבר שיאים אולימפיים, היה חריג.
בא מר גנץ ובעצם מאיים על אזרחי המדינה, אם תצביעו ביבי נסגור את המדינה זו הערה מתנשאת ופוגענית, מעידה על פשיטת רגל מוסרית בתחום הפוליטי והעלבת - אולי – רובו של העם היושב בציון. וזה ממי שהיה רמטכ"ל, שר ביטחון, ואף שותף כשר בממשלה לאותו אדם המהווה היום לדידו את המפתח בו ננעל את שערי המדינה.
והוא, מר גנץ, ישיר את הפינאלה. הדברים מסוכנים כי הם מצעידים את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון למסלול המתואר בספרם של סטיוין לוינסקי ודניאל זיבלט How Democracies Die. כי "אל תתנו אמון במי שמדברים הרבה על הצדק שלהם – כך פרידיך ניטשה – אכן, נפשם לא רק דבש היא חסרה,
אני מציין את התקלה המזעזעת הלזו, כי מר גנץ מבקש להצביע על העובדה שמפלגתו מייצגת גם את המפד"ל לשעבר, [שעל ערכיה גדלתי, את עקרונותיה ינקתי משחר נעורי], שכך קבעו המבקשים להאדיר את שמה, בפנותם אל צאצאי תנועת המזרחי: "ממלכתי דתי – כמוך". כפי שמעידות הפרסומות אותם מפיצה המפלגה בראשה עומד מר גנץ, שאף את שמה חלילה בל נשכח. "המחנה הממלכתי".
והעובדה, שאיש במחנה ה"ממלכתי דתי", איש מבין חברי הכנסת המייצגים "ממלכתי דתי – כמוך", לא יצא חוצץ נגד האמרה החורגת מהויכוח הלגיטימי אומרת אף היא דרשני. אותם המבקשים לייצג את " ההמלכתי דתי". כשלו אף הם, כי שתיקתם, שתיקה רועמת היא. שכחו אף הם את המותר והאסור בויכוח הפוליטי.
אפשר להטיח ביקורת ואף ביקורת נוקבת . אפשר לדרוש שאישיות המעורבת במשפטים פליליים לא תעמוד בראש הממשלה [כפי שמר נתניהו דרש ממר אולמרט בזמנו]. אי אפשר לאיים על יציבותה של המדינה. אי אפשר שאדם שעמד בצמתים החשובים ביותר במדינה, המבקש להובילה לעתיד טוב יותר, ימסור מסר כה מסוכן ואשר כל אויב מאויביו מאזין לו ונהנה מ"סימפוניית ההבלים" הלזו.
טוב ייעשה מר גנץ באם יפגין הגינות אינטלקטואלית וישוב מאשר אמר. טוב יעשו אף אחרים ברשימתו אם יסתייגו. והלא מי יודע" למרות ההבטחות דאתמול עלול מר גנץ להצטופף על יד יריבו הפוליטי הגדול, מחר על יד שולחן הממשלה. שכבר היו דברים בגו. דברים רבים.
אבל אם "הממלכתי דתי" זה אותו ששותק לעת הזאת, אז הוא אינו כמוני ואני איני כמוהו.