בכל ערב ראש השנה נהוג לברך ולהתפלל "תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה". בחומש עברנו שנה של "קללות קשות" באובדן תלמידי היקר, חביבי, יהודה דימנטמן הי"ד, ולאחריהן, "הוכר הנער במעלליו" כשחומש התמלאה בברכות- תמיכה אדירה מקצה לקצה בחומש, עשרות אלפים שצעדו שוב ושוב לחומש ומלאו את הרי השומרון בברכה. אנחנו מאחלים ומייחלים שתכלה שנה וקללותיה ונשאר רק עם הברכות, רק עם הדבקות בארץ.
על הקב"ה נאמר "ובו תדבק" ופרשו חז"ל בספרי "הדבק בחכמים ובתלמידיהם" מכאן, נהגו בישראל להידבק בצדיקים ולהתקרב אליהם. על חשיבותה והשפעתה של הדבקות בצדיקים אפשר ללמוד גם מדברי הראי"ה קוק זצ"ל (בקבצים, קובץ ז) שכותב כך: "האמונה בצדיקים בהתמכרות והתלהבות וקשר קים תמידי מרוממת את הערך הרוחני באומה" כלומר, ההדבקות הזו בחכמים ובתלמידיהם, בצדיקים- יש לה השפעה לא רק על החסיד הדבק ברבו אלא על כל הערך הרוחני של האומה.
יש מדרש באיוב שאנחנו נוהגים בחומש להזכיר אותו תדיר. המדרש שם מתייחס אל ארץ ישראל כאל 'צדיק'. בפסוק באיוב נאמר: "לא יגרע מצדיק עינו", שואל המדרש: על מי נאמר שה' לא גורע ממנו את עינו? על ארץ ישראל שנאמר: _"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה", אז אם ה' שם עיני תמיד על הארץ ולא גורע את עינו ממנה מכאן שארץ ישראל היא הצדיק שה' לא גורע עינו ממנה. כך דברי המדרש שפשוט שמים את ארץ ישראל במדרגת 'צדיק'.
בתפילות ראש השנה שאנחנו זוכים להתפלל יחד בקהילת חומש- בחורים ואברכים, באריכות ובמתינות מתוך רצון ותפילה להמליך את ה' בעולם, יש מושג שהוא גם פתיחה לניגון ידוע "ובכן צדיקים". בזמן של ראשית השנה, כשאנחנו מתפללים שעיני ה' יהיו עלינו מראשית שנה ועד אחריתה, אנחנו מתפללים "ובכן צדיקים יראו וישמחו" והרי כולנו רוצים ליירא ולשמוח!
לכן התפילה הזו באה, תפילה שנהיה דבוקים בצדיקים. וכמו שאמרנו, הצדיק שה' לא גורע עינו ממנו מראשית השנה, זו ארץ ישראל. ארץ הקודש שנותנת ומעניקה לכולנו כוח. ואת הכח הזה, אנחנו צריכים לרצות ולפעול כדי להידבק עוד בצדיק, להתחבר עוד לארץ ישראל עד אחרית שנה.
שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל! שנה שנזכרה לעיני ה' עלינו ולחסדיו המרובים.
"תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה".