"יש לי יום יום חג" הוא שיר שביודעין משקר לשומעיו. שהרי למעשה חגים מהווים כשמונה אחוזים בלבד מימות השנה, ואתם מוזמנים לבדוק את הנתונים הללו. וטוב עשה מחבר לוח השנה היהודי שלא העמיס עלינו יותר מדי חגים, אחרת המצב הכלכלי היה בכי רע. מלבד העובדה שאף עסק לא היה מוצא זמן לייצר שורת רווח ראויה לשמה, הוא גם היה קורס תחת נטל מתנות החג שכל עובד מחויב לקבל על פי חוק לא כתוב כלשהו.
וכל ההקדמה הזו הייתה דרכי המסורבלת לומר לכם שבדיוק כמו מבנה גופי הכללי, גם עיני צרה. צרה בכם, שכירים ושכירות, שעם פרוש החגים זוכים לתשורות מהמעסיק שספק מגיעות לכם, ספק מנסות לחפות על העובדה שבשגרה לא משלמים לכם את הראוי לכם. אבל בשורה התחתונה, אתם נהנים ואני חסר.
אז השנה החלטתי לעשות מעשה ולגשת לסמנכ"ל הכספים כדי לבקש ממנו תשורה לחג. נכנסתי למשרדו של עצמי בתזמון מושלם, בדיוק כשעצמי נכנס, והתעמַתי איתי ישירות.
"שמע אדון יעקביני, אני מאוד מעריך את האופן המופתי שבו אתה מנהל את הצד הפיננסי של העסק שלנו במהלך השנה, באמת שעשינו חיל", פתחתי בדברי שבח.
"תודה רבה לך יאיר, חשוב לי מאוד לשמוע פידבקים מכל העובדים שלנו, זהים ככל שיהיו", הוא ניסה לנפנף אותי.
"אבל אדון יעקביני", המשכתי, "לקראת החגים חשבתי שאולי ראוי לפרגן לחבר'ה איזו מתנה לחג. אולי סט סירים או סדינים", נקבתי בדיוק בשני הדברים שאני יודע שאשתו של סמנכ"ל הכספים אומרת שאף פעם לא יזיק שיהיו.
"האמת שסדינים וסירים בהחלט נשמעים כמו משהו שייתן לי הרבה נקודות אצל הגברת", מלמל סמנכ"ל הכספים, "אבל אני חייב להתחשב במצב הכלכלי של החברה. אומנם עשינו חיל, אבל גם יש משכנתא על הראש, אי אפשר לפזר כספים בלי חשבון".
"אז מה אתה מציע?" שאלתי.
"מה לגבי איזה יישר כוח טוב, ככה מעומקא דליבא?" הוא הציע (סמנכ"ל הכספים הוא מהיותר דתיים אצלנו).
"אני לא חושב שאני יכול לבוא לאשתי ולהגיד לה שקיבלנו סט שכוייח לכבוד החגים", אמרתי בכנות.
"אפשר להבין, גם אשתי בדיוק ככה. אני אגש למנכ"ל ונראה מה הוא אומר", הציע סמנכ"ל הכספים, ליווה אותי אל מחוץ למשרד ואז פסע בחזרה פנימה בדיוק בזמן כדי להיתקל במנכ"ל החברה. מה הסיכוי.
"אם אתה שוב הולך לנסות לשכנע אותי לחזור לעשות קניות בגופי במקום לעשות הזמנה באינטרנט אז אתה יכול לוותר כבר מעכשיו", פתח המנכ"ל, שכבר הכיר את השיגעונות של סמנכ"ל הכספים.
"זה לא זה, מר יעקבי", התנצל סמנכ"ל הכספים, "פשוט ניגש אליי יאיר יעקבי, אחד העובדים היותר זוטרים אצלנו, כדי לבקש מתנה לחג".
"אוה", התפלא המנכ"ל, "ניסית להציע לו איזה יישר כוח טוב במקום?"
"הוא לא היה בעניין".
"הסברת לו שזה יהיה מעומקא דליבא?"
"ברור, אבל נראה לי שכל הארמית הזו רק הורידה לו".
"שיהיה בריא", גיחך המנכ"ל, "הרי ארבעים אחוז מתזרים המזומנים שלנו מגיע משיבוצים בארמית, איפה היינו היום בלי זה".
"טוב, בשביל זה אתה המנכ"ל מר יעקבי, והוא רק עובד פשוט", התחנף סמנכ"ל הכספים.
"תזכיר לי מה בדיוק הוא עושה אצלנו?" שאל המנכ"ל.
"הוא זה שאחראי על סופים מצחיקים לטורים".
"נו נו, הסוף זה באמת הכי קשה", מלמל המנכ"ל. "זה, והפתיחה. כל האמצע זה סתם מריחה".
"אתה שופט את עצמך בחומרה מר יעקבי", ניסה לפייס סמנכ"ל הכספים, "חוץ מזה שאנחנו לחלוטין סוטים מהנושא".
"מ.ש.ל", ייבב המנכ"ל, "אז מה אתה מציע?"
"תראה, זה נכון שאנחנו מנסים לחסוך כמה שאפשר, אבל גם המורל של העובדים חשוב".
"זו אכן דילמה", הסכים המנכ"ל, "אתייעץ עם מייסד החברה".
המנכ"ל תפס את מייסד החברה בדיוק כשהאחרון ניסה לשבת רגע בנחת מתוך אשליה שהעסק הזה יכול סוף סוף לנהל את עצמו.
"אחד הזוטרים רוצה מתנה לחג", פתח המנכ"ל.
"זה שאחראי על הסופים של הטורים?"
"כן".
"הוא תמיד היה טראבל מייקר, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד אותו. הוא גיים צ'יינג'ר" (מייסד החברה אנגלוסקסי).
"אז מה עושים?" שאל המנכ"ל.
"תגיד לו שייתן סוף מוצלח לטור של השבוע, ובתמורה הוא יקבל מתנה לחג".
דקות מאוחר יותר ניגש אליי מנכ"ל הכספים והציב לי את האולטימטום. אבל הוא איחר את המועד.
"סיפרתי לאשתי על הבלגן שאתם עושים לי והיא אמרה שלא צריך טובות ושהיא תקנה לה סט סירים מהחשבון המשותף של כולנו", עדכנתי אותו.
"אבל מה נותן לה את הסמכות?" הוא גמגם.
"נו באמת", עניתי, "אתם יכולים להתבחבש עם עצמכם כמה שאתם רוצים, אבל בסוף היא זו שמנהלת פה את העסק".
המנכ"ל חזר למייסד החברה עם הזנב בין הרגליים.
"היעקבי הזוטר הסתדר לבד", הוא עדכן, "מה יהיה על הסוף של הטור?"
"נו נו", חייך מייסד החברה, "נראה לי שהוא דווקא תפר את זה יפה".
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***