היהודי מתכנן והבדואי צוחק

בראש השנה האחרון היו אולי מי ממתפללי בית הכנסת המאולתר בהתיישבות החדשה רמת ארבל שהוסיפו בלחש על "וכל מאמינים שהוא כול יכול" – "אז אם אפשר, שהגנרטור יעבוד ונזכה לעוד גל קור קטנטן מהמצנן".

שלוש משפחות ועוד תשעה בחורים עשו את שני ימי החג הלוהטים על רמת ארבל, הנמצאת בגליל התחתון וצופה אל הר הארבל המתנשא מעל הכנרת. המשפחות לנו בקרונות, הבחורים באוהל, התפילות והסעודות נערכו בבית כנסת מאולתר עם צילייה, והאוכל הגיע בשפע מליבם הרחב של תושבי יישובי הסביבה, שרצו ליטול חלק במפעל החלוצי החדש. האווירה המרוממת שבה הסתיים החג, למרות האתגרים של גנרטור שעובד לסירוגין בתנאי מזג אוויר קשים, נסכה אופטימיות בגרעין המתיישבים הקטן.

ראש השנה היה נקודת שיא של ההיאחזות היהודית ברמת ארבל. הנקודה החדשה, שממוקמת על כביש 65 האסטרטגי בגליל, על צומת רביד-מסד, התעוררה לחיים לפני כחודשיים, עם האירוע הגדול הראשון שקיים במקום הגרעין המייסד. המארגנים הפיצו באמצעי מדיה שונים את דבר העלייה לקרקע, אבל חששו מרמת ההיענות. התוצאות בשטח הדהימו אותם: "הגיעו אלף איש מכל רחבי הארץ", מספרת אורית שפיץ, תושבת היישוב מורשת בגליל ומארגנת הגרעין החדש, "מרמת הגולן, דרך קריית ארבע ועד מצפה רמון. כולם באו לשמוע על האירוע ההיסטורי של הקמת יישוב חדש בגליל".

מאז אותה יריית פתיחה, במשך חודשי הקיץ – ששימשו תשתית מצוינת מבחינת העיתוי – עברו ברמת ארבל משפחות רבות שעשו את ימי הנופש בצפון, ושהו במקום לילה או יותר. אנשי הגרעין דאגו לתחזק את הפעילות במקום, והתקיימו בו ערבי שירה, שיעורים ועוד. בחודש האחרון, עם החזרה לשגרת לימודים ועבודה, מתקיימות פעילויות כמו סליחות, שיעורים, תפילות, וגם בשבתות יש נוכחות קבועה. חוץ מהמבקרים המתחלפים, שתי משפחות מתגוררות כדיירות קבע ביישוב המתהווה. המגורים הם בקרונות, תנאי המחיה אינם אופטימליים – חיים על אלתורים של מים וחשמל, וזאת בשעה שלשתי המשפחות ילדים ותינוקות שטרם מלאה להם שנה. "הן באו לכאן בתחושת שליחות, חלוציות 2022", משבחת שפיץ. "אנחנו משתדלים לעטוף את המשפחות כמה שאפשר. יש בנות שמגיעות לעשות צהרון לילדים ולעזור". משפחות נוספות היו שמחות להצטרף ולהתיישב במקום, אומרת שפיץ, והמקום היה יכול להתמלא, "אבל בינתיים אנחנו על אש קטנה כדי שהמועצה לא תעשה בעיות".

צו הפינוי שהגיע לפני כשלושה שבועות טרם מומש. המתיישבים מפעילים לחצים בכל כיוון אפשרי כדי שהמימוש הזה גם לא יגיע, לכל הפחות עד לעיגון הקמת היישוב החדש בהסכמים הקואליציוניים, כפי שהם דורשים. בערב ראש השנה נפגש איתם ראש המועצה האזורית גליל תחתון, ניצן פלג, והביע את תמיכתו ביישוב החדש. הוא סיפר להם עד כמה רמת ארבל חשובה בכלל, וגם לו עצמו בפרט, והתחייב לעשות ככל יכולתו למען הישארות המקום על מכונו.

ההחלטה התיישנה

מתברר כי בגלגולה הנוכחי של הציונות במדינת ישראל, יישוב יהודי חדש בגליל יכול לקום רק כמבצע אזרחי פיראטי שצריך להתגונן מפני רשויות הממשל והאכיפה, ממש כמו ביהודה ושומרון. משילות היתר כלפי התיישבות יהודית היא מגמה זהה משני עברי הקו הירוק.

לא פחות מ־23 שנה חלפו מאז הוקם היישוב היהודי האחרון בגליל. היישוב שמשית בעמק יזרעאל הוקם בשנת 2000, ולפניו היה זה היישוב מורשת בגוש משגב שקם בשנת 1996. מאז לא נורתה במרחבי הגליל שום אבן פינה יהודית, אבל וילות רחבות ממדים, כפרים, בניינים ושכונות הוקמו גם הוקמו, נחשו באילו יישובים.

תנועת מלקחיים של הממשלות ושל שלטון הפקידים, בג"ץ והיועצים המשפטיים גרמה לחנק המוחלט של יישובים יהודיים בגליל. בג"ץ חריש-קציר הניח על יישובים שרוצים לשמור על אופי יהודי בגליל סד בלתי אפשרי של 400 משפחות בלבד ליישוב, מה שמונע את יכולתם של היישובים להתפתח. כל זאת, כמובן, בעוד ערים ומועצות ערביות באותו חבל ארץ מתפשטות במשך שנים בקצב מבהיל. שפיץ ממחישה זאת מהיומיום שלה: "בכפר מנדא, תוך שבוע אני רואה וילות חדשות שקמות לאורך הכביש. הקצב הוא כזה שבמהלך סופשבוע יכולה חמולה להשתלט על האזור, לבנות שלדים ולהשתלט על כל השטח". במציאות הזו, ישנם יישובים שגם אם בג"ץ יסיר מעליהם את טבעת החנק, עבורם זה כבר יהיה מאוחר מדי: "בגוש משגב למשל יש יישוב בשם יובלים, שסכנין כבר מקיפה אותו מכל הכיוונים. גם אם ירצו, הם לא יכולים להתרחב".

גם מינהל מקרקעי ישראל תורם את חלקו לשגשוג הערבי בגליל: לוח המחירים לחצי דונם בגליל מצביע על פערים של מאות אלפי שקלים לטובת הערבים. דוגמאות? קורנית – מיליון שקלים, כמון – מיליון שקלים, הררית – 900,000 שקלים. דיר חנא – 16,000 שקלים, מג'ד אל־כרום – 47,000 שקלים, שפרעם – 74,000 שקלים.

האסון הדמוגרפי לא מסתכם רק במספרי האוכלוסין ובדונמים. התרגום המעשי והמיידי הוא ביטחוני, כפי שחוו תושבי הגליל באירועי שומר החומות. "אני גרה במורשת", אומרת שפיץ, "היישוב שלנו היה נצור, המשטרה חסמה את הגישה אלינו. מכל הכיוונים היו התפרעויות של ערביי הסביבה, כולל הצתות, אלימות וניסיונות לינץ'. בסופו של דבר אנשים ממורשת נאלצו לצאת עם רכבים ונשקים שלהם בשיירה כדי ללוות אנשים חזרה הביתה ליישוב. זה היה מטורף".

על רקע המציאות הכאוטית בגליל נצנצה היוזמה החדשה־ישנה להקמת יישוב יהודי ברמת ארבל. סיפורה של רמת ארבל החל למעשה לפני 23 שנה, אולם באדיבות הממשלות והפקידות, השטחים שיכלו להכיל כבר יישוב של מאות משפחות - עדיין שוממים.

בראשית תשס"א הוצעה חטיבת קרקע גדולה בגליל לעורך הדין דוד קירשנבום, שעסק בין היתר גם ביוזמות להקמת הערים מודיעין עילית וביתר עילית. קירשנבום נפגש עם ראש מועצת גליל תחתון דאז בני גורפינקל ועם מתכננת המועצה. הללו הסבירו לו את החשיבות הגדולה שהם רואים ברכישת הקרקע ובהקמה של יישוב גדול וחזק עליה. הם נימקו את בקשתם בכך שהמאזן הדמוגרפי בגליל בכי רע, הקרקע נמצאת במקום אסטרטגי בצמוד לכביש 65 המוביל מצומת גולני צפונה, ומדובר בהר טרשים קירח ללא כל ערכי טבע לשמירה.

קירשנבום נענה להצעה ופנה לכמה מלקוחותיו, שרכשו שטח גדול בחלקה המדוברת. בתיאום מלא עם המועצה האזורית ורשות מקרקעי ישראל, יצא קירשנבום לדרך הארוכה והיקרה של תכנון היישוב והקמתו. בסוף מרץ 2001 החליטה הוועדה המקומית לאשר את הקמת היישוב בכפוף לקבלת אישור ממשלה. באותה שנה החליטה ממשלת ישראל להקים את היישוב רמת ארבל. התהליך המשיך להתגלגל, וכעבור ארבע שנים המליצה הוועדה המחוזית למועצת התכנון הארצית על הפקדת התוכנית. שנתיים נוספות של עיכוב מכוון עד לדיון במועצה הארצית הניבו אכזבה: בסופו של הדיון נטען כי התוכנית נדחתה. יזמי התוכנית עתרו לבג"ץ בטענה שתוצאות ספירת הקולות בהצבעה אינן נכונות, והעתירה התקבלה. בג"ץ הורה לקיים דיון חוזר, אולם זה התקיים לא פחות משש (!) שנים לאחר הדיון הראשון. ובחלם כמו בחלם: בדיון במועצה הארצית ב־2013 נטען כי כבר חלפו 11 שנים מאז החלטת הממשלה על הקמת היישוב, ומשכך יש לחזור לממשלה שתעניק אשרור להחלטתה הקודמת. מאז 2013 נמנעת הממשלה מהבאת הנושא לאשרור, בכל פעם מסיבות פוליטיות ולא רלוונטיות.

אולם בעוד הוועדות גוררות רגליים והממשלה אינה ממהרת לאשרר את החלטתה הקודמת, בשטח יש מי שעובד בחריצות בוואקום שנוצר עבורו. בסמוך ובצמוד לקרקע של רמת ארבל, ובשנים האחרונות אף על חלק מהקרקע עצמה, נבנה לו בשלווה כפר של פולשים. במקום נבנו סככות, פחונים, אנטנות לקליטה סלולרית, חיבור פיראטי למים ולחשמל, שטחי מרעה מגודרים ועוד. והכול לעין כול וללא כל תגובה של רשויות האכיפה והפיקוח.

עורך הדין קירשנבום צפה בעיניים כלות כיצד עמל של שנים שהשקיע בקרקע ירד לטמיון: אישורים, תכנונים, עתירות, הקפדה לעשות הכול על פי חוק ולפי הספר, תוך השקעת הון עתק - הם חסרי משמעות מבחינתה של מדינת ישראל, שמסיבותיה שלה אינה מעוניינת בהרחבת ההתיישבות היהודית בגליל. בדואי אחד שמגיע עם העדר והפחונים, מצליח לעשות בימים ספורים מה שכל משאביו של עורך הדין המנוסה לא השיגו.

סיוע מהשכנים

המקום עמד בשיממונו עד המפנה שחל לפני מספר חודשים בעקבות פגישה של אורית שפיץ עם חבר הכנסת אופיר סופר, השכן ממושב טפחות. שפיץ, בעלת היסטוריה פעילה מימי 'מטה צפון' שנאבק בעקירת יישובי צפון השומרון, הביעה באוזני סופר את רצונה להקים יישוב יהודי חדש בגליל, וזה חיבר אותה לעורך הדין קירשנבום. יחד עם יוסף רוסו ומוטי יגר, תושבי טפחות אף הם, החלה שפיץ לגלגל את היוזמה להקמת היישוב על אדמות רמת ארבל – כאמור, קרקע פרטית שנרכשה כחוק ועברה אישורים לבנייה בעידוד המועצה האזורית. ההתארגנות הזריזה הובילה לאירוע הפתיחה לפני כחודשיים, שתואר לעיל. חברי הגרעין המייסד חששו שהחמולה הבדואית שהחלה להשתלט על השטח תהיה גורם מפריע להתיישבות במקום, אולם עד כה לא נרשמו חיכוכים.

שפיץ מסבירה את חשיבותו האסטרטגית של הקמת יישוב יהודי בגליל, בפרט במיקומה של רמת ארבל: "כל המספרים מראים כי האוכלוסייה בגליל מתחלקת ביחס של 80-20 לטובת הערבים. גם על ציר 65 מצומת גולני לקדרים - ציר משמעותי גם מבחינה צבאית - רוב היישובים בדרך הם ערביים, מיעוט קטן של יהודים. יישוב יהודי במיקום הזה הוא חשוב".

צו הפינוי ליישוב מעורר את זעמה של שפיץ על האפליה הבוטה: "הבדואי יושב פה על הקרקע, אף אחד לא חושב להעיף אותו. ליישוב שלנו יש את כל הזכויות החוקיות להתקיים. לא ייתכן שהוא יישאר פה ואותנו יפנו. איפה פקחי המינהל שיפקחו למשל על צינור המים הלא חוקי שהוא הניח?"

כאמור, אנשי הגרעין הפעילו לחצים על חברי כנסת ועל המועצה לביטול צו הפינוי, "ונפעל גם שהקמת היישוב תיכנס בקווי היסוד של הממשלה החדשה", מבטיחה שפיץ. "המטרה שלנו היא שתקרת הזכוכית הזו, שלא מקימים יישובים בגליל, תישבר. אין סיבה שהערבים ישתלטו פה על שטחים בצורה מטורפת, חונקים את היישובים שלנו, ואנחנו ילדים טובים שכביכול לא מעיזים לעשות שום דבר לא חוקי. והרי מדובר פה באדמות פרטיות! יום בהיר אחד נתעורר, אבל יהיה מאוחר מדי", היא מתריעה. "בגליל הרי יש ריבונות יהודית, אז למה לא להקים יישוב? זה גם לא שטח של שמורת טבע, זה שטח פרטי של אנשים שנרכש בשישה מיליון שקלים, מה הסיפור? אפשר להקים יישוב של 500 יחידות דיור על השטח הזה".

מתיישבי רמת ארבל צופים מלמעלה על אותה בקעת ארבל שבה ראו חכמי התלמוד את איילת השחר ולמדו ממנה על גאולתן של ישראל שמתקדמת קמעה קמעה. אבל לנוכח הקרב הקיומי על שטחי הגליל, ראוי כי ממשלת ישראל תזרז את קצב העשייה שלה, בטרם יהיה מאוחר.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com

***