תקופת הבחירות היא תקופת הזוהר של הסוקרים, היועצים האסטרטגיים ומכוני המחקר שפועלים עבור המפלגות במטרה למקסם את הכוחות הפוליטיים ולהגיע לתוצאה הרצויה בבחירות.
פעמים רבות יש עיסוק רב והתמקדות גדולה בסקרים. הסיבה לכך היא שהם חלון הראווה שהציבור נתקל בו – אם בטלוויזיה, אם ברדיו, בעיתון או אפילו ברשת. אבל הסקרים הללו, כך מתברר, הם לא הסיפור האמיתי, וגם לא הכלי שתוצאותיו מובילות לקבלות ההחלטות המכריעות.
משה קלוגהפט, יועץ אסטרטגי לבחירות בעולם, שעבד עם קנצלר אוסטריה, עם ראש ממשלת יוון ועם ראשי הממשלה נתניהו ובנט בישראל, מכניס אותנו אל מאחורי הקלעים של הדרך שבה המפלגות מקבלות החלטות. מדבריו עולה כי הסקרים המוכרים לנו הם שוליים בכל הסיפור.
"הסקרים המשודרים בטלוויזיה הם כלי מקצועי אך בידורי, שנועד להעלות רייטינג של מהדורות ולספק עניין. הסקרים הללו לעיתים גם מחוללים מציאות – כי אם שקד והנדל היו עוברים את אחוז החסימה בסקרים הם לא היו נפרדים, ואם גדעון סער לא היה שווה אחוז מסוים גנץ לא היה לוקח אותו, וגם חולדאי לא היה פורש בבחירות הקודמות. עם זאת, הם לא כלי עבודה שיכול לתת לך את התשובה מה לעשות. כמו רופא שאומר לך מה הבעיה, אבל לא מציב לך את דרך הריפוי. האם זה עוזר לך? ודאי שלא. לכן מחקרים וסקרים שעוסקים במנדטים הם הפחות מעניינים. כמה מנדטים יש למפלגה – זה עניין שרלוונטי רק להווה. מחקר אמיתי נועד כדי להחליט החלטות על דרכי התנהלות בעתיד", מסביר קלוגהפט.
איך עובד מחקר שעוסק במפלגות ובמערכת הפוליטית?
"ישנו מחקר כמותי, שבו כל שאלה מוצלבת עם שאלה נוספת, וביחד הן מניבות אלפי תשובות שמרוכזות בספרים בני מאות עמודים, שאיתם אני מפצח את האסטרטגיה הנכונה. פחות מעניין אותי מה איש השמאל שמצביע מרצ חושב על גנץ, אבל כן מעניין מה חושב אדם שמתלבט בין גנץ ללפיד ולליכוד. בסוף אתה מזקק מתוך זה מסר שלא יפגע בשתי קבוצות המתלבטים ולא יפגע בבייס של גנץ, למשל.
"יש גם מחקר איכותני, שנעשה באמצעות קבוצות מיקוד: לוקחים אנשים שדומים אחד לשני - נניח כולם מתלבטים בין מרצ לעבודה, בגילים דומים. מפעילים שמונה קבוצות כאלה ומראים להן תשדירים ומסרים. שואלים את המשתתפים בתחילת המפגש ובסופו לאיזו מפלגה הם מתכוונים להצביע, וכך מבינים אם הצלחנו להזיז אותם מעמדתם. בעצם עושים איתם סימולציה של הקמפיין. אחרי שאתה מבצע את שני המחקרים הללו יש לך אסטרטגיה שלמה, ואז אתה יוצא לדרך".
עד כמה חשוב המחקר הזה בבחירות הנוכחיות, שנראה שיוכרעו על מספר מצומצם מאוד של מנדטים?
"בבחירות מהסוג שלנו, שבהן אתה צריך למצוא ממש את השניים־שלושה מנדטים המתלבטים שיכריעו את הכף ולעשות קמפיין שיזיז אותם לכיוון שלך מבלי להבריח את המצביעים שכבר תומכים בך, המחקרים והאסטרטגיה חשובים עוד יותר".
אנחנו מדברים על החשיבות של האסטרטגיה למפלגות. יש פוליטיקאים שרואים את המחקר, שומעים את האסטרטגיה ובסוף מעדיפים לומר: "שמעתי, אני לא מקבל את זה"?
"יש ז'אנר של פוליטיקאים שחושבים שהם יותר חכמים מהמחקרים שהם רואים. בדרך כלל הם חווים אכזבה גדולה. צריך להבין שאין שום משמעות לתחושות בטן של פוליטיקאי או של מועמד, אין שום משמעות למה שהסביבה אומרת. אני מסביר למועמדים שדווקא בגלל שהם הבייס של עצמם, הם לא יכולים להתוות אסטרטגיה. המועמד הרי רוצה להביא אנשים שהם לא בייס, ולכן הקמפיין לא מיועד אליו, למשפחתו או למקורביו. המחקר בודק איך להביא את הקהל הזה, וסביבת המועמד היא לא זו שאתה מכוון אליה. שוב, ייעוץ אסטרטגי ומחקר זה כמו רופא שנותן דיאגנוזה ודרך פעולה. נכון, לא כל המטופלים מחלימים, אבל מי שמקשיב לרופא - סיכויי ההחלמה שלו גדלים".
קורה לפעמים שהאסטרטג בא למועמד מסוים שפנה אליו ואומר לו: "ידידי, אין לך סיכוי"?
"יש מצב שבו התשובה היא שאין סיכוי למועמד. אחת הדרכים לבדוק את זה היא לשאול באילו תנאים יצביעו עבור מועמד מסוים, לקחת את כל מי שענו 'בשום מצב', להוציא אותם מחוץ למשוואה ולראות עם מי נשארת – וזהו פוטנציאל ההצבעה. למשל, אם 20% אומרים שלא יצביעו לעולם למועמד, פוטנציאל ההצבעה שלו הוא 80%. בדרך כלל מתוך הפוטנציאל הזה אתה מצליח להביא בין 15 ל־25 אחוזים בפועל. אם אתה רואה ש־90% מהציבור אמרו שלא יצביעו לפוליטיקאי מסוים - הוא לא יצליח לעבור את אחוז החסימה".
כמתבונן מהצד הפעם, מה שונה במערכת הבחירות הזו מארבע המערכות שחווינו בשנים האחרונות?
"בבחירות הללו אני מזהה בכל המחקרים משהו אחר לגמרי ממערכות הבחירות הקודמות. הבחירות הן לא על ביבי או לא ביבי, הן גם לא על יוקר המחיה ולא על ביטחון. המתלבטים הפעם עוסקים בשאלה אחת פשוטה: האם תקום ממשלה שתחזיק מעמד לארבע שנים. מי שיצליח לשכנע שההצבעה לו תביא יציבות ותסיים את הבחירות החוזרות ונושנות הוא זה שיזכה בקולות המתלבטים. בתיאוריה, כל אחד יכול לתרגם את הפרמטר הזה לכיוון שלו. נתניהו אומר שהוא קרוב ל־61 ורק הוא יכול להקים ממשלה יציבה, גנץ טוען שהוא היחיד שיכול לדבר עם הימין וגם עם השמאל ולהרכיב ממשלה. לפיד יאמר, אני ראש הממשלה השלישי כאן תוך שנה וקצת. היה נתניהו, היה בנט, האם אתם באמת רוצים להחליף שוב את ראש הממשלה במקום לשמור על יציבות? היציבות היא המוצר, והשאלה היא מי ימכור אותו הכי טוב. בינתיים, בעיניי, מי שמוכר יציבות בצורה האופטימלית הוא נתניהו, כי הוא באמת יכול להסביר על פי הסקרים איך הוא יקים ממשלה יציבה, אבל עוד מוקדם לדעת.
"בסוף צריך לזכור", אומר קלוגהפט, "קמפיין טוב זה לנסוע ב־120 קמ"ש אל היעד, אבל אסטרטגיה טובה קובעת אם לנסוע לחיפה או לבאר שבע. מי שטועה באסטרטגיה, שום נסיעה מהירה לא תעזור לו".
צעירים בוערים או "אחר"?
ד"ר עדו ליברמן, מרצה בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי והמנהל המדעי במכון 'מסקר', מבקש להבדיל בין סקרים שעורכות המפלגות ובין סקרי כלי התקשורת, תוך שהוא מחזיר אותנו מעולם המחקר אל הסקרים ה"קלאסיים".
לדעתו, "סקרים הם כלי מרכזי מאוד במפלגות לקראת הבחירות, אך לא תמיד בקבלת ההחלטות. לפעמים אפילו בודקים מהלך מסוים עם שני סוקרים שונים ומשקיעים בכך הרבה אנרגיות". הוא מתווה שלושה שלבים הקשורים לסקרים: "יש שלב שבו יש הכנות לקראת ארגון של כוח פוליטי לבחירות. פוליטיקאים, לקראת פריימריז או הצעות שונות לראשי מפלגות, מנסים לבדוק לאן נושבת הרוח. את התקופה הזו עברנו לפני כחודש. שם פוליטיקאים בודקים את עצמם לגבי חוזקות וחולשות, באיזו מפלגה הם שווים יותר.
"בשלב השני - שחווינו בחודש האחרון, עד הגשת הרשימות - הרבה פחות פוליטיקאים פרטיים מעוניינים בסקרים, אלא בעיקר מפלגות פוליטיות או גופים פוליטיים שפועלים יחד עם מפלגות. שם בודקים בעיקר מהלכים פוליטיים לקראת הגשת הרשימות, להתאחד או להיפרד, מסרים שונים ועוד.
"מהרגע שמוגשות הרשימות יש רגיעה מסוימת, ואז, כשמתקרבים לקו הסיום, מחממים מנועים מחדש, ושם המפלגות רוצה לדעת מספרים – כמה מנדטים צפויים, מה יכול לתת יותר מנדטים, כמה מקבלים המתחרים וכו'", הוא מוסיף.
על סקרי התקשורת הוא אומר: "הסקרים באמצעי התקשורת חריגים, כי הסיפור שלהם הוא בעיקר למשוך צופים או גולשים לנתון מסוים ואז אחר כך להמשיך איתו, הן בדיווח והן במאמרים. בסקרים תקשורתיים מחפשים לעשות רעש ושיהיו נתונים שיהיה אפשר לפתוח איתם מהדורה".
מן הסתם גם לסוקר עצמו יש תפקיד שיכול לשנות לעיתים את גורלה של מפלגה כזו או אחרת.
"זה אכן עלול לקרות. בוא ניקח למשל את מפלגת צעירים בוערים של הדר מוכתר. כשאתה מזהה מגמת התחזקות, יש לך אפשרות לסקור את המפלגה בשמה, או להכניס אותה כאופציה תחת 'אחר' (מפלגה אחרת כלשהי). כמובן שכשמשיב רואה מפלגה ברשימה, הרבה יותר קל לו לענות בחיוב לגבי הצבעה למפלגה הזו. הוא אומר לעצמו שאם הסוקר הכניס אותה לרשימה, סימן שמדובר במפלגה לגיטימית ומשמעותית, ויותר קל לו, גם אם הוא מתלבט, לתמוך בה. לעומת זאת, באופציית ה'אחר' המשיב אומר לעצמו שהסוקרים לא נותנים למפלגה הרבה סיכוי, ולכן אם הוא מתלבט, הוא יעדיף לא לתמוך במפלגה הזו.
"יש הנחות יסוד בבניית השאלון וגם בבניית המדגם", ממשיך ליברמן. "אם לדוגמה ניקח את המגזר הציוני־דתי - אלו תתי־קבוצות שהתחברו תחת אותה כותרת, אבל לא כולם חושבים אותו דבר, וצריך לדגום אותם בצורה נכונה. הרבה מאוד מכוני סקרים אומרים שדתי הוא דתי, ולא משנה אם מדובר באברך מישיבות הקו או בבחור שסיים תיכון בבית שאן. הנחת היסוד שכל הדתיים אותו דבר עלולה לשנות לגמרי את התוצאות. יש גם הנחות יסוד בניתוח הנתונים שיכולות לשנות את התמונה הסופית".
יש גם ניסיונות הטעיה מצד המשיבים?
"בעשור האחרון הנשאלים הם די ציניים ומנסים להבין מי עורך את הסקר, מה המטרות שלו ולאן הוא מכוון. לכן יש לפעמים מענה שאינו אמיתי, אלא מענה אסטרטגי", הוא מעיד.
לחדור למגזר
מי שמשלב את עולם הסקרים והמחקר עם עולם האסטרטגיה הוא צוריאל שרון, בעלים ושותף בחברת האסטרטגיה והמחקרים 'דיירקט פולס', שמותח ביקורת על האופן שבו מתנהלים מרבית הסקרים בישראל.
"יש פער בין מה שהפוליטיקאים רואים בסקרים הפנימיים ובין מה שהסוקר שלהם משדר החוצה באמצעי התקשורת. הרי לא מעט סוקרים עובדים עם כלי תקשורת, גם אנחנו חלק מהם. מה שרואים בסקרים הפנימיים של המפלגות לא בהכרח משודר החוצה תקשורתית. אני חושב שהסוקרים האחרים חוטאים לאמת, כי הם מנסים הרבה פעמים לרכך תמונת מצב בטלוויזיה ביחס לתמונת המצב האמיתית שמכירות המפלגות שעבורן הם עובדים", מסביר שרון.
בתוך שנים אחדות הפכתם, שותפך שלמה פילבר ואתה, למי שיודעים לפצח מגמות פוליטיות הרבה לפני אחרים.
"באופן מגמתי המגמות של כל הסוקרים מאוד זהות, אבל רואים סוג של דיליי אחרי סקרים שלנו", הוא מאשר. "ראינו את זה בסבבי הבחירות הקודמים וזה הולך ומתעצם. ברוב החברות, למעט זו שלנו, הסוקרים הם סטטיסטיקאים. הם יודעים לתת תמונת מצב, אבל לא יודעים לתת פרשנות פוליטית או לבנות סביב זה אסטרטגיה פוליטית. שלמה פילבר יודע לא רק להכין את הסקרים ולקרוא אותם, אלא גם לייצר מהם המלצות. היכולת שלו להשפיע על פוליטיקאים ומפלגות הפכה אותו למשמעותי מאוד בעבורם".
איפה אתה מזהה את הבעיה בסקרים שהציבור רואה?
"רוב הסוקרים מתבססים היום על פאנלים אינטרנטיים. מדובר בפאנלים מאוד קטנים, הפנייה בהם היא לחתך מסוים של בין אלפיים לחמשת אלפים בני אדם, שמתוכם משיבים קרוב לחמש מאות נדגמים, לרוב אנשים קבועים. זאת אומרת שאותה אוכלוסייה עונה פעם אחר פעם על סקרים, וזה עלול ליצור שיבושים בתמונה הפרטנית של המפלגה.
"כשאתה שואל את עצמך איך איתמר בן גביר מקבל בסקר אחד תשעה מנדטים ואצלנו לא עובר את אחוז החסימה, או איך פייגלין במועד א' קיבל בחלק מהסקרים שבעה מנדטים ואצלנו לא עבר את אחוז החסימה, הרי יש כאן פער. הוא לא מתבטא בתמונת הגושים, ששם המצב די דומה. הפאנל האינטרנטי 'מזוהם' על ידי המון טרולים או משפיעים מצד מפלגות, בעיקר מפלגות סקטוריאליות. בפאנל של חמש מאות איש מספיק שיש חמישים אנשים מוטים כדי ליצור בעיה גדולה לסטטיסטיקאי".
יש מגזרים קשים יותר לסקירה? מדברים תמיד על המגזר החרדי ועל החברה הערבית.
"יש הרבה מאוד פעמים שזה קורה עם המגזר החרדי, במיוחד בסקרים אינטרנטיים, ששם הנציגות החרדית נמוכה מאוד. היום זה מתעצם עם החברה הערבית. מאוד קשה לדגום את החברה הזו, מכל מיני סיבות, ושם מתחולל שיא הדרמה. אנחנו היינו הראשונים שזיהינו שרע"ם עוברת את אחוז החסימה בסיבוב הקודם. זה דורש יכולת חדירה למגזר הערבי.
"לצד שתי האוכלוסיות האלה קשה מאוד לדגום גם את מי שנמנים עם העלייה הרוסית הראשונה ומזוהים כביכול עם ליברמן, וכן את ציבור המצביעים הצעיר יחסית. כולם עושים שקלולים, אבל ברמת המפלגות יש לעיתים פערים משמעותיים בין תוצאות האמת להערכות הסוקרים".
ובמערכת הבחירות הנוכחית הפערים הללו הכי משמעותיים, כי הן עלולות להיות מוכרעות על מנדט אחד ממש. אתה רואה הפקת לקחים במערכת הפוליטית לאור הנתונים?
"אין ספק שנתניהו הפיק לקחים, הכניס את היד וסידר וארגן את השורות בימין בצורה כמעט אופטימלית. נשאר לו לטפל בעניין של איילת שקד, שעל פי התחזית שלו לא עוברת את אחוז החסימה, ומבחינתו היא שורפת כמעט שני מנדטים של אנשי ימין. מבחינה מספרית נתניהו ילך כרגע על הראש שלה עד הסוף כדי לנסות למשוך משם עוד מנדט לגוש שלו, כי המשחק מאוד צמוד. השאלה היא לגבי אחוזי ההצבעה בימין, האם הוא יצליח להוציא את המצביעים שנשארו בבית במערכת הקודמת.
"בשמאל אנחנו רואים פיזור מאוד רחב של מפלגות, ושני נתונים חשובים ומשפיעים שקשורים למפלגות הערביות: מצד אחד אנחנו מזהים מצב שיש לפחות שתי מפלגות יהודיות שמתקרבות מאוד לאחוז החסימה – מרצ והעבודה – ולצד זה צריך להוסיף את הצפי לירידה משמעותית באחוזי ההצבעה במגזר הערבי, שכבר גורמת לאיבוד של כשני מנדטים לגוש המרכז-שמאל. לזה צריך להוסיף את האירוע הדרמטי של פיצול בל"ד מהרשימה המשותפת, שכרגע שורף עוד מנדט וחצי. זאת אומרת שהמערכת מתחילה לגוש הזה עם פחות שלושה מנדטים. כל הגדלה של אחוז ההצבעה בימין אל מול הקטנה של ההצבעה בציבור הערבי בפרט או בגוש המרכז-שמאל בכלל, יכולה להביא להיווצרות פער משמעותי יותר ממה שרואים בסקרים".
חודש שלם נותר עד ליום הבוחר. נוכחות הסקרים, לפחות אלה שהוגדרו כאן "בידוריים", עוד תלך ותגבר, אבל עכשיו, לפחות, כולנו יודעים שהם בעיקר מייצרי רייטינג עבורנו, בעוד ההחלטות האמיתיות מתקבלות על פי פרמטרים עמוקים הרבה יותר מהנתונים היבשים של מספר המנדטים. בסופו של דבר, השאלה הגדולה היא איך ייראו הסקרים אל מול תוצאות האמת, וזה כבר מביא אותנו ליום הבוחר ולמדגמים שסביבו, ועד אז – חזון למועד.
***