אירוע נדיר ביותר קרה בשבוע שעבר בבג"ץ. עמותת הימין לביא, בייצוגו של עו"ד יצחק בם, הגישה בג"ץ וניצחה. תזכרו את היום שבו זה קרה. עמותת ימין ניצחה בבג"ץ את ממשלת ישראל ואת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.
העתירה הוגשה נגד מינוי של מני מזוז, שופט עליון בדימוס ויועמ"ש לשעבר, לתפקיד יו"ר הוועדה למינוי בכירים. הוועדה הזאת אחראית לבדוק את טוהר מידותיהם של מועמדים בטרם יתמנו לתפקידים בכירים כמו רמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, ראש השב"כ, נגיד בנק ישראל ועוד מספר מצומצם של תפקידי מפתח.
אין זה סוד שעבור הימין בישראל מינויו של מני מזוז לתפקיד יו"ר הוועדה הוא צעד מעיק ומציק. גם בתפקודו כיועץ משפטי לממשלה וגם בתפקודו כשופט בבית המשפט העליון, מזוז נחשב לאחד המשפטנים היותר בוטים ואקטיביסטים בנטייתם שמאלה. הוא היה אקטיביסט שמאלני כשסגר את תיקי החקירה נגד ראש הממשלה אריאל שרון, שהיו עלולים להפריע להוצאתה לפועל של תכנית ההתנתקות. בהמשך הוביל רדיפה משפטית בסגנון של משטרים אפלים נגד תנועת המחאה הכתומה, שנאבקה בדרכים דמוקרטיות לגיטימיות במהלכי הגירוש. גם בשבתו בבית המשפט העליון לא חשך שבטו ושבט לשונו מממשלות הליכוד, מגורמים שונים בהתיישבות ביו"ש, ומכל מה שיש בו ריח של ערכי לאומיות ויהדות. לימין היו סיבות טובות לחשוש שמא בשבתו כיו"ר ועדת המינויים, מזוז יאשר או יפסול מינויים כאוות נפשו האקטיביסטית, ללא נימוקים כבדי משקל, על סמך העדפותיו האישיות והאידיאולוגיות. אבל ההצדקה המשפטית לביטול המינוי הייתה שההחלטה עליו התקבלה בממשלת מעבר.
ממשלות מעבר, שאינן נתמכות על ידי רוב בכנסת, אמורות להימנע מהחלטות שיכבלו את ידיה של הממשלה העומדת להיבחר – בין השאר גם בתחום המינויים. התירוץ למינויו של מזוז היה הצורך הדחוף למנות רמטכ"ל. לכאורה ממשלת מעבר אמורה להימנע גם ממינוי רמטכ"ל, אבל כאן נעשה שימוש בשם ביטחון המדינה שמחייב, כך נטען, לא להשאיר את שאלת זהות הרמטכ"ל הבא פתוחה עד שתקום הממשלה הבאה. עד כאן הגיוני? אולי. אבל זה עוד לא נגמר. מינוי גורר מינוי. מכיוון שאי אפשר למנות רמטכ"ל בלי שוועדת המינויים תבחן את טוהר מידותיו, ומכיוון שבאין יושב-ראש לא יכלה הוועדה להתכנס, אישרה היועמ"שית שומרת הסף לממשלה למנות את מזוז לכהונת יו"ר הוועדה לקדנציה שמונה שנים, לא פחות. ואם עכשיו זה נשמע לכם כבר הרבה פחות הגיוני, אז זה רק סימן שאתם לא מבינים דבר וחצי דבר במשפט או במהות הדמוקרטיה.
הרכב שופטי בג"ץ, בראשות השופט הבכיר נועם סולברג, הציע שמזוז ימונה לכהונה זמנית, רק כדי למנות את הרמטכ"ל, ואילו יו"ר קבוע לוועדת המינויים תמנה הממשלה הבאה. אבל מזוז לא פראייר. אם לא מאשרים את מינויו לשמונה שנים, הוא לא יבוא כממונה זמני רק כדי לפתור איזו בעיה שולית של מינוי רמטכ"ל. והיועמ"שית, שאמורה להיות שומרת הסף של הממשלה, אבל מתפקדת יותר כמו שומרת ראש של סער, גנץ ולפיד, התעלמה מהרמיזות העבות של השופטים ונלחמה עד הסוף. היא המציאה טיעון לפיו מינוי שופט עליון ליו"ר ועדה בכהונה זמנית בלבד פוגע במעמדם ובעצמאותם של שומרי הסף, ולכן האופציה הזאת לא קיימת.
האם ההחלטה הנדירה לקבל עתירה של עמותת ימין נגד החלטת ממשלת שמאל ונגד היועמ"שית התקבלה בין השאר משום שבראש הרכב השופטים ישב תושב גוש עציון השופט סולברג? האם גם נוכחותה של השופטת הדתייה יעל וילנר בהרכב השופטים היא חלק מההסבר להחלטה? לכאורה מתבקש לטעון כך, אבל העובדה שגם השופטת רות רונן הצטרפה לקבלת העתירה פה אחד מנטרלת מעט את הטיעון האידיאולוגי-פרסונלי. זאת ועוד: מדובר למעשה בהחלטה אקטיביסטית שבה בית המשפט מבטל החלטת ממשלה. לא בדיוק מצב אידיאלי לפי תפיסת הימין שתומכת בשיפוט מרוסן ולא אקטיביסטי. אבל אחרי הכול די ברור שמדובר במקרה מיוחד. חוסר העקביות לגבי מה שמותר ומה שאסור לממשלות מעבר בתחום המינויים כבר נעשה בלתי נסבל. הנכונות של היועמ"שית לומר דבר והיפוכו ולהמציא ק"נ טעמים, ובלבד שרצון הממשלה ייעשה, היא שסללה את הדרך להחלטת השופטים.
ומה באשר למינוי הרמטכ"ל? הסירו דאגה מליבכם. יש עדיין בישראל שופטי עליון בדימוס שצרכי הביטחון של המדינה עומדים אצלם למעלה מחשבונות אישיים. וכך נחלץ לעזרת המערכת השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, משרת ציבור נאמן מנעוריו ועד עתה, שהסכים להתמנות כיו"ר זמני, רק לצורך מינוי הרמטכ"ל.
הסיפור הזה מוכיח שוב כמה קריטית המערכה על זהות השופטים המתמנים לבית המשפט העליון. הוא גם מלמד שאמנם באופן כללי אין לעמותות ימין תקווה בבג"ץ ועתירותיהן צפויות להידחות, אבל עדיין יש תיקים מסוימים שבהם הרכב שופטים מאוד ספציפי יעשה צדק.
משטרת האופנה
חבר הכנסת רם בן ברק, איש מפלגת יש עתיד, תיאר בשבוע שעבר בריאיון לתחנת רדיו צפונית את העתיד הקודר הצפוי למדינה אם חלילה מפלגת הציונות הדתית תתחזק בבחירות הקרובות. בן ברק, המכהן גם כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון, הגדיר את הציונות הדתית "מפלגה מסוכנת ואנטי־דמוקרטית" אשר "רוצה שחוקי ההלכה יתפסו מקום יותר חשוב בחיים שלנו, שזה אומר שעוד מעט הקרייניות בטלוויזיה יהיו עם כיסוי ראש". כאשר נשאל בן ברק בריאיון נוסף כיצד לדעתו זה יקרה, והאם הוא צופה למשל שבערוץ 13 יחייבו את השדרנית איילה חסון להגיש את תוכניתה כשראשה מכוסה, הוא ענה שזה יתחיל מהטלוויזיה הממלכתית (הכוונה כנראה ל'כאן 11' של תאגיד השידור), ומשם יעבור לרשתות נוספות.
אז אפשר לדון בשאלה מה ההיגיון בכך שחבר כנסת ממפלגה שהעומד בראשה מרכיב את רשימתה ומוציא ממנה אנשים לפי מה שמתחשק לו (תשאלו את חברת הכנסת לשעבר עליזה לביא), מרשה לעצמו לכנות מפלגה שרשימתה נבחרה בפריימריז בידי הציבור בתואר "אנטי־דמוקרטית". אבל מעניין יותר להשוות את המציאות הטלוויזיונית הקיימת לעתיד הקודר שחוזה לנו בן ברק.
אולי כדאי לעדכן את חבר הכנסת בן ברק שבערוצי הטלוויזיה השונים בישראל מגישת טלוויזיה עם כיסוי ראש היא כיום מחזה נדיר ביותר, למעשה לא קיים. המקסימום שעובר איכשהו אצל מגישה קבועה זו פאה. אולי זה לא כתוב בשום תקנון רשמי, אבל אין ספק שבתהליכי הקבלה יש מסננת שאישה יהודייה שמכסה את ראשה מטעמי דת לא עוברת דרכה. לא שיש להם משהו נגד נשים דתיות, חלילה. פשוט יש להם תפיסה מסוימת איך צריכה להיראות מגישת טלוויזיה עם לוק נכון ועדכני. המקסימום שקורה לעיתים הן הופעותיה של כתבת 'בשבע' מכוסת הראש עפרה לקס בתוכניתו של גיא זהר 'מהצד השני'. אולי משום שהשונות שמקרינה המטפחת דווקא משתלבת עם הקונספט של התוכנית, שמנסה להציג קולות אחרים ושונים. ואגב, זה המצב לא רק בערוצים 11, 12 ו־13, אלא אפילו בערוץ 14 המתאפיין ברוח יהודית־לאומית.
אז תבין, מר בן ברק, שחזון הבלהות שאתה מצייר, שיותיר אותך עם טלוויזיה שאין בה מגישות שנראות כמו נשים בסביבתך וכפי שלתפיסתך נשים צריכות להיראות, זו בדיוק המציאות העכשווית עבור אנשים כמוני, נשותיהם, בניהם ובנותיהם. אנחנו רחוקים מלהיאבק על כך שרשות הרבים תהיה בשליטתנו המוחלטת, כמו שהיא כעת בשליטתם המוחלטת של אנשים ונשים כלבבך. אנחנו כרגע בשלב של לבקש איזשהו מינימום של ייצוג ונוכחות על המסך. לא שכל המגישות יכסו את ראשן, אבל לפחות שכיסוי ראש לא יהיה מכשול, לפחות בערוץ הממלכתי, כהגדרתך, שמתפרנס מהכיס של כולנו. אגב, אותו דבר גם לגבי שמירת שבת. בינתיים המצב הוא שאוכלוסיות שלמות מודרות מהמסך משום שהאופנה שלהן ואורחות חייהן לא מוצאות חן בעיני אנשים כמוך, שרוממות הדמוקרטיה בפיהם. תחשוב על זה, מר בן ברק.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***