מיכל דביר הקימה את עמותת 'עוגן' על מנת לסייע למשפחות אומנה שלצד תחושת השליחות מגלות שהאתגר שנטלו על עצמן מורכב לעיתים יותר משציפו. שוחחנו איתה על המשמעות והסיוע שהעמותה מעניקה למשפחות.
"מסע האמנה הוא מאוד מאתגר וחשבנו שיש מקום לעזרה הדדית,, אומרת דביר ומספרת על ניסיונה האישי: "כשהתחלנו היינו מאוד לבד ולא הכרנו משפחות אחרות לילדים אחרים. זר לא יבין זאת. מי שהיה שם יוכל לעזור לאחרים".
הקהילה המשותפת יכולה לסייע במגוון תחומים, החל מהתייעצות הדדית על מקרים שעימם כל משפחה מתמודדת ועד "כותל לבכיינות הדדית", כלשונה. מסתבר שלפעמים גם את זה צריך כאשר נכנסים למשימה שכזו. "רשויות הרווחה מחליטות שבית מסוים לא מתאים לגידול ילדים ונוצרים הרבה קונפליקטים והרבה התמודדויות שלא כתובות בספר וכשיש משפחה שכבר התנסתה זה עוזר", אומרת דביר ומציינת כי אמנם כל ילד הוא עולם בפני עצמו אך בהחלט יש מהמשותף לכלל המשפחות.
"כולנו חוות ביחד סוג מסוים של מסע. הקמנו את העמותה כדי לייצר קהילה שנמצאת גם בעולמות הוירטואליים וגם במפגשים בינינו לבין עצמו ובנינו לבין הילדים ונוצרו חברויות נפלאות". להערכתה בישראל יש בין 3500 ל-4000 משפחות אמנה, ולקהילה שהקימה היא מלקטת אותן מפה לאוזן, משפחה אחר משפחה.
עוד מוסיפה דביר ומספרת: "אנחנו גם מייצרים שינוי בתודעה הציבורית. הציבור לא יודע מה זה אמנה. אם אני באה עם הילד לבית חולים או לרישום למתנ"ס לא תמיד יודעים מה המשמעות, אני כן האימא של הילד או לא". בנוסף העמותה פועלת בשיתוף גורמי הרווחה הרלוונטיים, ובין השאר מציפים מולם בעיות שעולות בשיח בין המשפחות לבין עצמן והפתרונות להן אינן מסתכמות בהטיית אוזן ומתן עצה.
האם פעילות עמותה שכזו לא אמורה הייתה להיות חלק מפעילות גורמי הרווחה הרשמיים של ישראל? דביר סבורה שלצד העבודה המשותפת יש עדיין הבדל בין סוג המענה שנותנים גורמי הרווחה הרשמיים ומשרד הרווחה לבין הצורך העולה ברמת השיח שבין המשפחות לבין עצמן.
דביר קוראת לציבור משפחות האמנה לחבור לקהילת העמותה דרך אתר עמותת עוגן או ביצירת קשר ישיר איתה בטלפון 054-4773736.