כנגד ארבע עוולות דיברה החלטתו של השופט עמית לפסול את עמיחי שקלי מלהתמודד לכנסת.
1.
משפט אמור להיות כלי לעשיית צדק. כשפלפולציה משפטית מביאה לאבסורד לא צודק לא מוסרי משהו השתבש בדרך. מציאות שבה היחיד מבין חברי ימינה שנשאר נאמן לכל אורך הדרך למצעה של מפלגתו, להבטחותיה, לערכיה ולבוחריה, מוגדר פורש ונזרק מהכנסת בעוד חבריו האופורטוניסטים מדלגים בין מפלגות, עמדות, ערכים ומצביעים, ונשארים על הגלגל היא אבסורד בלתי מתקבל על הדעת.
2.
בדיוק בנימוק הזה משתמשים שופטי בית המשפט העליון דרך קבע כדי לנמק "פרשנות תכליתית" ושלל כלים שמסרסים את לשון החוק ואת כוונת המחוקק ולעצב את הפסיקות בתוצאה הרצויה להם. לפתע פתאום שכח עמית את הפרשנות התכליתית ונצמד לטכנוקרטיה של לשון החוק. העיקר לפסול את שיקלי ולפגוע בימין.
3.
גם במכניקה המשפטית היבשה עמית טועה מאוד. הדרישה מחבר כנסת שהוכרז פורש בהליך פוליטי בוועדת הכנסת לפרוש מהכנסת לפני ההכרעה בערעור שהוא הגיש לבית המשפט מהווה למעשה שלילת זכות הערעור הקבועה בחוק. לא ניתן לחזור לכנסת לאחר התפטרות ממנה. אם שקלי היה מתפטר ומנצח בערעור בבית המשפט המחוזי זה כבר לא היה עוזר לו. ולכן הטענה של עמית ששקלי היה צריך להתפטר מיד אחרי החלטת וועדת הכנסת בעניינו סותרת את זכות הערעור הקנויה לו בחוק.
4.
עמית בתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות מצוי בניגוד עניינים מובנה. לפי שיטת הסניוריטי הנהוגה כיום הוא אמור בעוד כשנה להחליף את הנשיאה חיות ולהתמנות לנשיא בית המשפט העליון. עמית יודע שאחד הסעיפים בתכנית הכוללת שלנו לתיקון מערכת המשפט הוא ביטול שיטת הסניוריטי ומינוי נשיאי בית המשפט העליון לפי כישורים והתאמה, מה שאומר שהוא כנראה לא ימונה לנשיא. לעמית יש אינטרס אישי בכשלון הימין בבחירות ולתת לו לפקח על טוהר הבחירות כיושב ראש וועדת הבחירות המרכזית זה ניגוד עניינים על סטרואידים.
קשה לברוח מהתחושה שעמית מגוייס לניצחון השמאל. אני מקווה ומתפלל ועובד קשה כדי שבעזרת השם למרות זאת המחנה הלאומי והאמוני ינצח. כך או כך, עמיחי שקלי יהיה בע"ה חלק מזה, בכנסת או מול שולחן הממשלה.