ביום רביעי לפני שבוע שמעו ערביי ארץ ישראל שוב כי ישראל מוכנה לחזור אחורה ולהקים להם מדינה. אם רק ימשיכו, אם רק ילחצו, אם רק ימשיכו במהומות, חלום המדינה שלהם עדיין קיים.
ישראל נופלת באותו הפח שוב ושוב. במו ידינו טיפחנו שנים על גבי שנים תקווה לערביי הארץ לקבל שטחים מהמדינה הקטנה גם כך שלנו. מה לא עשינו בשביל זה? הקמנו להם שלטון חמוש, יצאנו מכל רצועת עזה, גירשנו אלפי יהודים מבתיהם, הוצאנו את המתים מקבריהם, פיתחנו כלכלה ביהודה ושומרון ובמיוחד בג'נין, הצענו הצעות מפליגות להקמת מדינה ערבית חדשה בין הירדן לים. בתמורה לכל הצעדים הללו קיבלנו אלפי נרצחים, לחץ הבינלאומי, תמיכה בחרם על ישראל ולאחרונה גם הכחשת שואה.
ההכרזה הנוכחית של רה"מ לפיד על נכונותו לקרוע חבלי-ארץ לטובת מדינת טרור הגיעה בעיצומו של גל טרור. כלומר המסר של ניצחון הטרור היה מידי.
כתוצאה קיבלנו כמו תמיד, עוד טרור, במקום הסמלי ביותר, במקום שמסמל בשבילם את האפשרות לניצחון –הר הבית, או בפיהם, "אלאקצא".הטרור הזה עוד עלול לגבור בשבועות הקרובים, ככל ונשתדל "להכיל" אותו ולהותיר לרחוב הערבי תקווה להתקוממות שתזעזע את ישראל. דווקא בהר הבית יש להכות באגרוף ברזל.
כל זה קורה כשהרשות הפלסטינית חלשה מתמיד. כשהאמריקאים לא מתייחסים אליהם, מדינות ערב עוקפות אותם בדרך לשיתוף פעולה עם ישראל, ואירופה עסוקה במלחמה באוקראינה. זה הרגע להגביר את הלחץ, לא לייצר תקוות בקרב האויב.
עלינו לשנות את המשוואה. על ערביי איו"ש ותומכיהם קודם להפסיק את האלימות והטרור, להכיר בתבוסת מאבקם האלים נגד ישראל, להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ורק לאחר מכן יש לנהל משא ומתן על הסדר מתוך עמדת כוח ברורה.
אחרת, האלימות לא תפסק. ערביי איו"ש ותומכיהם, גם מתוך אזרחי ישראל הערבים, תמיד יראו בהצהרות או במעשים של ויתורים חד-צדדיים כחולשה והזדמנות להפעיל עוד לחץ. זאת לא השערה, זה קרה בעבר ואין סיבה שזה ישתנה.
לפני שבוע השיק 'פרויקט הניצחון הישראלי' קמפיין ובו רואים את אחמד טיבי עטוף בדגל ישראל וכתוב עליו "כך תיראה תמונת הניצחון". דווקא כשמדובר במנהיגים של הציבור הערבי בישראל התומכים במאבק האלים נגדנו – דווקא אותם צריך לראות עטופים בדגל ישראל.
דווקא עכשיו, נכון לדבר על העקרונות שלהם. עליהם להפסיק את התמיכה במאבק הטרוריסטי והאלים נגד ישראל ולהכיר בתבוסתו ובניצחון של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אין דרך אחרת, וכל ניסיון אחר ייכשל בעתיד, כמו שנכשל בעבר.
כל האמור נכון במיוחד בהר הבית, בשל היותו סמל מובהק. כשאנחנו מפסידים ולו במעט בהר הבית, מבחינת הטרור הערבי – זו זריקת עידוד ואמונה כי ניתן להביס ולהשמיד את ישראל. לא פחות. את התקווה הזאת יש לגדוע, לא לטפח.
צריך לזכור, שאמנם אנחנו התמכרנו לרצון לשקט, אבל מי שצריכים את השלום וההסדר יותר מהישראלים הם הערבים, כדי סוף סוף להתחיל לחיות ולא רק לחלום על ניצחון מדומיין במלחמתם נגד ישראל.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון "בידינו – למען הר הבית" וחבר הפרויקט הניצחון הישראלי