כשמפלגה אינה עוברת את אחוז החסימה, הקולות שלה לא בהכרח מושלכים לפח. המשחק הפוליטי הוא רחב, וההיסטוריה הקצרה מלמדת שלעיתים מזומנות קולות שלא עברו את אחוז החסימה השפיעו יותר מקולות שעברו את אחוז החסימה.
כשמפלגות אידיאולוגיות מתמודדות ונכשלות, קולן נשמע ומשפיע גם אם נציגיהן אינם מגיעים למשכן הכנסת.
שתי דוגמאות טובות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, אבל הצבעה להן הייתה משמעותית הן עוצמה יהודית ומפלגת זהות. עשרות אלפי הקולות שהצביעו שוב ושוב לעוצמה יהודית גם כשלא היה לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה, הם אלו שעומדים עכשיו לימינו של איתמר בן גביר בדרך להכניס חמישה חברים לכנסת הקרובה. בצלאל סמוטריץ' ובנימין נתניהו ידעו שאם לא ישריינו את בן גביר בבחירות הקודמות הוא ירוץ לבד וישרוף קולות, ולכן הסכימו לשריין אותו (היגיון דומה עמד מאחורי ההחלטה של ח"כ סמוטריץ' לשריין את אבי מעוז ברשימה שלו).
גם מפלגת זהות, שנכשלה במבחן אחוז החסימה הצליחה למרבה הצער במבחן ההשפעה. חברי הכנסת ראו שיש ציבור גדול שמעוניין בלגליזציה לקנאביס (למרבה הצער) והתמיכה הגדולה במפלגת זהות של פייגלין היתרגמה למהפך בדעת הקהל של חברי הכנסת ביחס לקנאביס. דוגמא מצערת להשפעה זאת, היא דפוס ההצבעה של עמיחי שיקלי שהקפיד שלא להצביע עם הקואליציה היוצאת גם בנושאים לאומיים מאוד כמו חוק האזרחות, אבל נשבר והצביע עם הקואליציה בנושא הקנאביס. שיקלי הבין שבדרך להפיל את הממשלה של בנט ולפיד אסור לו לעצבן את עשרות אלפי התומכים בלגליזציה של קנאביס.
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. מי שתומך באיילת שקד ובבית היהודי לא צריך לפחד מהאפשרות שהם לא יעברו את אחוז החסימה. גם אם שקד והבית היהודי לא יעברו את אחוז החסימה, הקולות שיצביעו להם יהדהדו וישפיעו על המערכת הפוליטית. מפלגות הימין ידעו שיש ציבור של שניים-שלושה מנדטים, שאינו מוכן לשפוך את התינוק עם המים ולא מוכן לקבל מדיניות של קידום ערכי הימין במחיר שהמדינה תעלה בלהבות.
הקולות של אותו ציבור חשוב לא יזרקו לפח ההיסטוריה, הם ישפיעו על התנהלות חברי הכנסת הבאה ויזכירו לחברים היקרים מהליכוד ומהציונות הדתית לגלות אחריות לאומית וממלכתית בדרכם לקידום ערכי הימין.