לפני בדיוק ארבע שנים, בז' תשרי, הלך לעולמו המנצח והחזן מרדכי סובול.
סובול, שהיה מוכר לציבור הרחב בעיקר כמגיש תוכנית פופולרית ברדיו קול חי ומתפקידו כמנצח של האנסמבל הישראלי לחזנות ולמוזיקה יהודית "יובל", החל את דרכו בעולם החזנות כבר בצור ילד כשהיה לתלמידו הצעיר ביותר של החזן שלמה רביץ, ובגיל 10 היה לסולן המקהלה.
"כילד הוא היה צועד בכל שבת כשעתיים מביתו שביפו לאולם "אהל שם" בת"א", מספר בנו המנצח אופיר סובול, "שעות הליכה אלו לא היו קלות עבורו. פעמים רבות סיפר, שהדרך הזו חישלה אותו. מסתבר שבדרך היה חולף על פני חבורות של נערים פרחחים מיפו, שהטרידו אותו, לעגו לו והעיפו את הכיפה מראשו – אך הוא לא ויתר. הוא המשיך לעשות את אותה הדרך ל"אהל שם" בת"א מדי שבת באדיקות".
"את תפילות הימים הנוראים הוא אהב יותר מכול", מספר אופיר, "וכבר בגיל 15 וחצי עבר לפני התיבה לראשונה, בתפילת הימים הנוראים ב"אהל שם", מלווה במקהלתו של מורו ורבו, החזן שלמה רביץ".
מרדכי סובול השאיר אחריו ארכיון מצולם ומפואר, בו הוא מנצח על עשרות קונצרטים בארץ ובעולם, אך בנו מספר גם על כמה פנינים נבחרות, שבהן אנו זוכים לראות אותו מבצע בלהט, כי שירה, באמת ובתמים הייתה אהבתו הראשונה.
"בחורף 2012 קיימנו סדרת קונצרטים ברחבי הארץ עם החזנים יצחק מאיר הלפגוט וחיים אדלר", מספר אופיר את סיפורו של אחד מהקטעים הללו, "ולאחר שבמשך 5 שנים קהל חובבי החזנות הלך הביתה כשהוא מפזם בלהט את 'עושה שלום', החליט אבא להלחין להיט חדש, ובשנת 2006 עיבדנו יחד, וביצענו לראשונה את 'כי בשמחה תצאו' שהיה הקטע שנבחר לסיים את הקונצרטים".
"כי בשמחה", שהלחינו השניים, משלב בתוכו, בהומור: מחיאות כף, אווירה רוסית בסגנונו של צ'ייקובסקי, ושירו המפורסם של לריאונוב "קלינקה", ולסיום גם: "הבאנו שלום עליכם".
"הקונצרט האחרון בסדרה ההיא, בשנת 2012, התקיים באודיטוריום חיפה", ממשיך אופיר בסיפור, "והקונצרט התארך יותר המצופה, ויצחק מאיר הלפגוט נאלץ 'לברוח' טרם סיום המופע, כדי להספיק להגיע לשדה ולתפוס את הטיסה הביתה לניו-יורק, מה שהוביל לכך שלביצוע 'כי בשמחה' עולה לפתע החזן חיים אדלר לבדו".
"אבא לא התבלבל, ירד מדוכן המנצחים והצטרף לידידו אדלר לביצוע שיר הסיום, והתזמורת, המקהלה, והקהל היושב באולם, התענגו מהסיטואציה הנדירה":
מרדכי סובול, 1951-2018, יהי זכרו ברוך.