אין לי למי להצביע. הפוליטיקאי שהכי ייצג אותי בשנים האחרונות היה יועז הנדל. יש לי הרבה הסברים הגיונים אבל זה בעיקר רגש.
כששמעתי אותו מדבר, שמעתי את המקום שבו גדלתי. ערכים שאני מאמין בהם, אמירה לא מתנצלת על שירות צבאי מול מלא משתמטים. אמירה נטולת היסוס על היחס לערבים. מקל חזק מול לאומנות ערבית וחיבוק לאלה שרוצים להשתלב. והאמת שלמרות שתחום התקשורת לא מעניין אותי במיוחד במישור הפוליטי אבל המהפכות שעשה במשרד לימדו אותי שהבן אדם סוס עבודה. יודע להניע תהליכים ולהביא תוצאות.
אני איש ימין, לא מתחבר לעמדת שתי מדינות לשני עמים אבל פחות מכך מתחבר לפולחן האישיות של נתניהו. הקללות של בן יהודה ופעילים נגד שמאלנים מעוררות אצלי תחושות קשות.
כן, זה לא רק הם, יש שמאלנים שמדברים בדיוק ככה אבל אני איש ימין. הם אמורים להיות במחנה שלי. כך גם ההתרפסות בפני החרדים. אכפת לי מהיהדות, אני מחובר אליה. איפה נכתב שצריך לתת שליטה למגזר החרדי.
כשהנדל העז לעזור לחרדים עם הטלפונים הכשרים תקפו אותו וכולם ברחו, אבל לפחות הוא העז והחליט. כך גם מול ועד העובדים של הדואר כשהחליט להפריט וכך גם מול כחול לבן כשמנע ממשלה עם המשותפת. הוא עקשן, כנראה פוליטיקאי גרוע.
לא גמיש קראו לו באחת מתוכניות האירוח. הוא גם רב עם גדעון סער על שטיפל בחרדים ועם גנץ על המשותפת ועם נתניהו שעודד את נתן אשל כשהנדל חשף את הפרשה. בקיצור הוא רב. לא רב עם זקן אבל כזה שאני מאמין לו.
יורדים עליו שעבר בין מפלגות. רץ שלוש פעמים עם כחול לבן ואז הקים את דרך ארץ ובסוף חבר לתקווה חדשה.
כאילו שאשא (כולנו, ליכוד, תקווה, כחול לבן) או אלקין (קדימה, ליכוד, תקווה, כחול לבן) או חיים כץ, גלנט וכל אחד אחר בעצם היה רק במפלגה אחת. זה לא משנה לי, כל עוד הוא שמר על עקרונותיו.
בעיני להיות ליכודניק כל חייך ובגלל המפלגה להצביע בעד ההתנתקות או שחרור מחבלים זה מעיד שאין לך עמוד שדרה גם אם יש לך נאמנות למפלגה.
הנדל החליט לפרוש. לי אין למי להצביע, מניח שכמוני מלא אנשי ימין וציונות דתית שאינם רוצים את ממשלת ביבי ובן גביר.
נפגש בבחירות השישיות.
הכותב: אלמוג אלה, תושב הישוב המעורב אליאב, חבר מועצת לכיש, איש פריפריה והייטק