התחלה/ לפני 54 שנים. נולדה בקיבוץ גזית שבצפון. השלישית מארבע בנות.
אבא/ יצחק בייסר ז"ל. יליד ארגנטינה שעלה לישראל כנער עם גרעין של השומר הצעיר מתוך החזון להקים בארץ קיבוץ. "אבא היה ציוני נלהב, מדור החלוצים". במקצועו היה מומחה בעל שם עולמי לגידול בקר. "איש מתוק. דאגן ומאוד רגשן. אוהב אומנות מושבע, ואת האהבה הזו קיבלתי ממנו".
אמא/ מדלן ז"ל, ילידת דרום צרפת. במקצועה עובדת סוציאלית. "אמא נולדה קצת לפני השואה, וההורים שלה שמו אותה במנזר במהלך המלחמה. היא הייתה האישה הכי מדהימה בחיים שלי. הייתה בה אהבה שאין לה גבול, אלופה בנתינה ועם רגישות לכל אדם".
קיבוצניקית/ "מאוד אהבתי את הנופים שמסביב לקיבוץ. אהבתי לטייל בטבע". כמו שהיה נהוג בקיבוצים באותם ימים, היא לנה בבית הילדים של הקיבוץ. "מגיל שלושה חודשים את בעצם נפרדת מההורים שלך ועוברת לגור בבית הילדים".
געגוע לבית/ "הביקור היומי אצל ההורים היה רגע של אור בחיי. למזלי, היו לי הורים מדהימים שהצליחו לייצר משפחתיות. זו הייתה בועה חמה ואוהבת בשבילי. רבע לשמונה בערב הייתה השעה השנואה עליי, כי זו הייתה השעה שהייתי צריכה לחזור לבית הילדים".
נכנסת למטבח/ את החיבור הראשוני למטבח חוותה דרך צפייה באמא שלה אופה עוגות. "אכלנו בחדר האוכל של הקיבוץ, ומה שנשאר לאמא לעשות בבית היה האפייה. אהבתי לעמוד ליד השיש ולראות אותה מערבבת, לשה ואופה מטעמים בתנור הישן. יצאו לה עוגות מדהימות".
עוגה ראשונה/ "העשייה במטבח סקרנה אותי. לעוגות של אמא היה ריח נפלא וטעם של בית שכל כך רציתי. בגיל שבע אפיתי לאמא עוגה בהפתעה לכבוד יום ההולדת שלה. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שאפיתי, והעוגה יצאה מעוכה. אמא סיפרה שאחר כך היא גם נאלצה לשקם את המטבח. זו הייתה תחילת הקריירה שלי כשפית".
בדד/ לאורך שנות היסודי והתיכון למדה בבית הספר המקומי בקיבוץ. "בשכבת הגיל שלי היינו רק שלוש בנות, כך שחייתי במציאות חברתית לא קלה. את לומדת עם אותם הילדים מגיל אפס ועד גיל 18. קמה בבוקר, לומדת, אוכלת וישנה עם אותם החברים. וכשיש חברים זה אולי מאוד נחמד, אבל אם אין - את בודדה מאוד".
החבר/ "בגלל הקושי החברתי, בגיל 14 המצאתי לעצמי חבר דמיוני וקראתי לו 'אלי'. הייתי כותבת לו מכתבים, משתפת במחשבות ואומרת לו שרק הוא מבין אותי ויכול לעזור לי. לימים כשחזרתי בתשובה הייתי בהלם מהשם שהענקתי לו".
רגעי אושר/ "התפקיד של אבא בקיבוץ היה עבודה עם הבקר במרעה טבעי. אחד הדברים שהכי אהבתי היה לנסוע איתו בוואדי ולרדוף אחרי פרות סוררות שברחו. היינו נוסעים במהירות בג'יפ ומתגלגלים מצחוק".
חילוניות למהדרין/ "הקיבוץ שלנו היה של השומר הצעיר, אנטי־דתי ברמות הכי גבוהות. גם בבית לא היה שום קשר ליהדות, כלום. התחנכנו לערכים של הקיבוץ. היינו שרים 'עולם ישן - עד היסוד נחריבה'. כל החגים היו חילוניים. יום כיפור היה יום רגיל בקיבוץ".
מנותקים/ "גדלתי בחילוניות מאוד מיליטנטית. לא הייתה לי שום דרך להכיר את היהדות. לפעמים עלו בי תהיות על מה זה אומר שאני יהודייה, והיו שיחות עם המחנכת על זהות יהודית, אבל היהדות הדתית תמיד הוצגה כלא רלוונטית וגלותית".
כתבת צבאית/ בצבא שירתה ככתבת צבאית בעיתון 'במחנה נח"ל'. "הכתיבה הייתה דרך נהדרת להעביר את הצבא. העורך שלנו היה יורם טהרלב ז"ל, איש יקר. אדם עם שאר רוח. למדתי ממנו המון".
עוזבת את הקיבוץ/ מיד אחרי הצבא עברה לתל אביב, "כמו שהבטחתי לעצמי". היא גרה בדירה ששכרה בתל אביב. "פתאום הפכתי עצמאית, כבר לא אכלתי בחדר האוכל, והתחלתי לגלות את המטבח".
מגלה/ "הייתי צריכה ללמוד הכול מההתחלה. הייתי הולכת ליפו וקונה דגים שהרגע דגו אותם, הולכת לשוק, מסתובבת בין הדוכנים, מריחה וטועמת. קניתי ספרי בישול הכי מסובכים שיש ונשאבתי לעולם הזה". במטרה להתמקצע בתחום למדה קורס שפים במלון דן.
מדברת לאוויר/ שמונה שנים עבדה במסעדות בארץ ובעולם עד שהפכה לשפית מומחית. בתפקידה כשפית במסעדה בהרצליה פיתוח, גילתה את אלוקים. "העבודה הייתה נורא בלחץ ומצאתי את עצמי מבקשת עזרה מהאוויר. מלמלתי לעצמי 'הלוואי ש', 'בבקשה ש' וניסיתי לחשוב לעצמי מה קורה פה, למי בעצם אני פונה?!"
מתקרבת/ "חברה שלי משכה אותי באוזן לשיעורים של הרב ארז משה דורון. ברגע ששמעתי אותו מדבר קלטתי שאני בבעיה קשה, כי הוא אמר את הדברים שחיכיתי לשמוע כל חיי. מאוד התחברתי לתורת רבי נחמן, שמנחמת במקומות הכי כואבים וקשים שלך ומעניקה טעם לחיים. אי אפשר לשמוע את זה ולהישאר אדיש".
חוזרת/ "מהפעם הראשונה שהייתי בשיעור תורה ועד ההבנה שאין לי ברירה אלא לחזור בתשובה לקח לי שנתיים וחצי להתבשל עם עצמי, עם המון מלחמות פנימיות. המשפחה שלי בהתחלה הגיבה בעדינות, 'רק אל תהפכי לקיצונית', וכשהבינו לאן זה הולך נהיו יותר היסטריים".
מכירה/ "הייתי כבר בת 28, לא ילדה קטנה. התפללתי לה': 'קשה לי לעשות את התהליך הזה לבד, בבקשה תכיר לי את בעלי', וכך היה. הכרתי את ישראל, מדריך צלילה, חוזר בתשובה שבא מבית מסורתי. כבר מהדקה הראשונה ידענו שזה פשוט זה. תוך חודש וחצי כבר היינו מתחת לחופה".
החצי השני/ ישראל (50), "תלמיד חכם שמתמיד ולומד המון. החבר הכי טוב שלי והמורה הכי משמעותי שלי בחיים".
הנחת/ חמישה. שתי בנות - שרי (25) ורחלי (19), ושלושה בנים - נחמן (23), נתן (19) ומוישי (16). "כל אחד מהם הוא נשמה גדולה. אני מחוברת אליהם מאוד".
קוצצת/ כזוג צעיר גרו בשכונת רמת שלמה בירושלים. "יום אחד נכנסה אליי השכנה בזמן שעמדתי במטבח וקצצתי בצל. היא נדהמה מהמקצועיות ואמרה לי 'וואו, לא ראיתי בחיים כזה דיוק וכזאת מהירות. את ממש אלופה'. הסברתי לה שאני שפית במקצועי והיא מיד התקשרה לעיתון 'משפחה' והציעה שאכתוב מדור אוכל. ככה הכול התחיל".
פותחת צוהר/ "זה היה לפני 25 שנה, כשנושא האוכל בציבור החרדי והדתי היה נורא בסיסי. כתבתי על עולמות שהם לא הכירו. כתבתי על עשבי תיבול, על תבלינים ומאכלים חדשים. נכנסתי לתוך ואקום, ומהר מאוד לטורים שלי היה הד גדול".
הוצאה משלהם/ לאור ההתעניינות, הוציאה כמה ספרי בישול שנחטפו מהמדף, אבל אז החליטה עם בעלה להקים הוצאת ספרים משלהם - 'מייזליק ספרים'. "אמרנו, למה בעצם שנוציא ספרים דרך הוצאה אחרת? ויצאנו לדרך".
מוציאים/ "די בהתחלה קיבלנו טלפון מאדם שביקש להוציא ספר על סיפור החיים המדהים שלו ואיך ברח מהכלא בהודו. במשך שנה כתבתי את הספר 'הבריחה מהודו', שנמכר במעל 40,000 עותקים. זה ספר הסיפורת הראשון שכתבתי. מאז הוצאנו תחת ידינו מאות ספרים. לצערי באיזשהו שלב פשטנו רגל, אבל האהבה לספרים נשארה בי".
סופרת/ לאורך השנים הוציאה 12 ספרי קריאה ו־26 ספרי בישול. "כשהייתי ילדה היה לי דוד שאמר לי 'את מדברת הרבה, בטח תהיי סופרת'. לכתוב זו חוויה מדהימה בשבילי. אני בעיקר אוהבת לכתוב סיפורים אמיתיים מהחיים. במהלך הכתיבה אני ממש נקשרת לדמויות שאני כותבת עליהן".
רדיו/ משדרת עם בתה שרי תוכנית אוכל אישית בשם 'ניחוחות' ברדיו 'קול ברמה'. "אנחנו מדברות על אוכל ונורא כיף לנו יחד. היא בכלל עובדת בדיגיטל, אבל היא גדלה לתוך עולם הבישול והאפייה, וכל יום חמישי אנחנו פותחות את המיקרופונים ומשדרות".
אם זה לא היה המסלול/ "כנראה הייתי נשאבת לעולם הטיפול הרגשי".
במגרש הביתי:
הבוקר שלי/ "אין לי סדר יום קבוע. אני ציפור לילה של ממש, לכן אוהבת לקום די מאוחר. עובדת לפי הלו"ז המתבקש - אירועים בקייטרינג שלי, רדיו, כתבות לעיתון, צילומי אוכל וחוזר חלילה".
פלייליסט/ "מאוד אוהבת מוזיקה ישראלית, ישי ריבו, ברי סחרוף, חנן בן ארי, ביני לנדאו, אהוד בנאי. מוזיקה שנותנת לי כוח ושמחה ורצונות טובים".
השבת שלי/ "בשבת אני נותנת את כל כולי באוכל מפנק ונהנית מהשפע העצום - שפע של טעמים וריחות, שפע של מפגשים ושיחות, ולא פחות חשוב - שפע של שינה".
דמות מופת/ רבי נחמן מברסלב. "אין אדם בעולם ששינה את חיי יותר ממנו. האור של חיי".
מפחיד אותי/ "טיסות, אוף. שונאת לפחד מהן ועדיין רועדת".
משאלה/ "להיפגש עם אמי האהובה עוד פעם אחת. לשבת איתה לשיחה ארוכה אל תוך הלילה".
כשאהיה גדולה/ "חולמת שיהיה לי משק משלי, בית פרטי עם גינת ירק גדולה, עצי פרי, תרנגולות, אולי אפילו כבשים ועיזים. לייצר בעצמי גבינות, ריבות, חמוצים, והכול טרי וטעים".
לתגובות:rivki@besheva.co.il
***