כל פוליטיקאי מתחיל יודע שמה שהוא צריך להבטיח זה שינוי. גם אם הוא היה עד היום בעל כוח, הוא יבטיח שמהיום והלאה יהיה שינוי. זה גם אגב מה שמבטיחים בעלים אלימים לנשותיהם, בבואם לבקש את השקט שלפני הסטירה באה.
הם לא טיפשים, המבטיחים שינוי. הם יודעים שרע לנו ושאנחנו רוצים שיהיה טוב. הם יודעים עוד משהו, שאין לנו כח להשתנות בעצמנו. לנסות להצליח לשים גבול לגבר המכה, להקשיב לפוליטיקאי שכבר חמש פעמים בשלוש וחצי שנים לא מצליח לייצר שלטון יציב (וזה נכון ללא קשר לצידו הפוליטי). אנחנו לא מצליחים לשנות את הרגלי התזונה שלנו, את הדרך בה אנחנו מגיבים כשקורה משהו שלא מסתדר עם הדימיון והרצון שלנו.
אז אנחנו "קונים" את השינוי שמבטיחים לנו האחרים. אנחנו משוועים שהם ישתנו, שהסביבה החיצונית תשתנה, שתיגמר כבר הקורונה, שתתחלף כבר הממשלה (ושוב לא חשוב באיזה צד) כי את עצמי, את הדרך שבה אני רואה את העולם, אני לא מצליח לשנות.
אני רוצה שאשתי תשתנה, שבעלי ישתנה ויבין ויראה אותי, שהילדים ישתנו ויקשיבו לי כבר מהפעם הראשונה. אני רוצה שהבוס ישתנה ויהיה נחמד יותר, יעריך יותר, גם בסוף החודש. שהעובדים ישתנו ויהיו חרוצים. הרשימה הזו ארוכה כגודל העולם.
מתישהו, אדם צריך להבין שזה לא עובד. האזרח צריך להבין שאם הוא יבחר באותם פוליטיקאים, למרות שהם מבטיחים שוב שהפעם יהיה שינוי והם יקימו ממשלה יציבה, סביר להניח שזה לא יקרה. אישה מוכה צריכה להבין שבעלה לא יפסיק להיות אלים וגם בני הזוג שלנו לא ישתנו.
אלא אם כן, לדוגמה, אם נשתנה אנחנו בעצמנו ונהפוך לכאלו שיכולים לומר "עד כאן, מספיק". אז יתרחש השינוי. הבעל המכה ילך לטיפול, או שהאישה תעזוב אותו. אם נהיה אמיצים לבחור פוליטיקאים אחרים, יהיה שינוי. אבל זה קשה.
"יותר קל ללמוד את כל הש"ס מאשר לתקן מידה אחת", כתב רבי ישראל מסלנט. זה באמת קשה, אבל האם זה אפשרי? ודאי. זה מה שאנחנו עושים 40 ימים מא' אלול ועד יום הכיפורים.
מנסים להשתנות, לעשות תשובה. אני לא מדבר רק על שינוי ההסתכלות שלי על העולם, אלא על שינוי ממש. על להפסיק לרצות שינוי חיצוני ולייצר שינוי פנימי.
ביום שלישי כ"ח תשרי, 23.10.22, יעביר אריה אקרמן שיעור על היכולת להשתנות בפרויקט המגנט- קהילת הזוגות של ערוץ 7.