החינוך הממלכתי־דתי כשמו כך הוא: הוא חלק מהחינוך הממלכתי עם אוטונומיה מסוימת במקצועות הקודש (תנ"ך ותושב"ע), בעוד שבתחומי הדעת האחרים (מתמטיקה, אנגלית וכדומה) אין הבדל בתוכניות הלימודים בין שתי מערכות החינוך הממלכתיות, זו החילונית וזו הדתית.
בשל חדירת הפרוגרס בכלל והלהט"ב בפרט למערכת החינוך, הולכים ומסתבכים תחומי דעת שבעבר היו ניטרליים, באשר גם בהם נושבות רוחות הזמן. כך למשל, טקסטים מסוימים בבגרות בלשון עוררו בשנתיים האחרונות את חמתם של מורים ללשון בבתי הספר הממלכתיים־דתיים. עם זאת נדמה שפרט לחריגות כאלו ואחרות, החמ"ד עמד בפרץ והצליח עד כה לבלום חדירה של תכנים פרוגרסיביים ולהט"ביים לבתי הספר שלו. אפשר לומר שעד כה החמ"ד עומד במשימתו לא רע בכלל. תוכנית גפ"ן החדשה מעניקה אוטונומיה גדולה יותר למנהלי בתי הספר של החמ"ד, וגם בזה יש ברכה רבה בשל האפשרות לרסן תכתיבים חינוכיים שמגיעים מלמעלה.
עם זאת, ישנו תחום אחד שעובר בחמ"ד מתחת לרדאר: השירות הפסיכולוגי הייעוצי המכונה שפ"י. שירות זה הוא אחיד ומיועד לכלל מערכת החינוך – אין שפ"י נפרד של החמ"ד – כך שהשירות הפסיכולוגי בחינוך הדתי כפוף לשפ"י הכללי. לכאורה אין באמת הצדקה להעניק טיפול שונה לילדים דתיים בכל מה שקשור לבעיות כמו אנורקסיה, אובדנות וכדומה. יש להניח כי הטיפול המיטבי לאנורקסיה זהה אצל כל התלמידים, אם חילונים אם דתיים. עם זאת ישנו בבירור תחום אחד שחורג באופן בולט מהגדרה זו: היחידה למיניות בשפ"י, שבראשה עומדת מנהלת שמצטיינת זה שנים רבות בפעילות נמרצת למען התבססות תנועת הלהט"ב במשרד החינוך. מנהלת זו הייתה אף הכוח המניע מאחורי הכנסת חמישה ארגוני הלהט"ב למשרד החינוך בשנת 2015, במשמרתו ובתמיכתו המלאה של שר החינוך דאז נפתלי בנט.
היחידה למיניות בשפ"י פועלת כאמור גם בחמ"ד, תחת הדרכה צמודה של הנהלת היחידה. בכל בעיה שמתעוררת בתחום המיני, מפגיעות מיניות ועד לזהות מינית ומשיכות מיניות חריגות, השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך מספק לחמ"ד את הכלים להתמודדות. זה למעשה כל הסיפור.
לפי מיטב האינפורמציה שבידי, במקרה שהסעיר וממשיך להסעיר את עירי, גבעת שמואל, הייעוץ הפסיכולוגי שקיבלה אם הילדה שהכניסה את בתה לגן חובה של בית ספר של החמ"ד בתור בן, הסתמך על חוות דעת של מטפלת פעילת להט"ב, כך שהתוצאה הייתה ידועה מראש. הטיפול היחיד שמוכר על ידי הפסיכולוגים שחונכו על ברכי הפסיכולוגיה המגדרית־להט"בית הוא "הטיפול המאשר": אם ילדה בת שלוש מרגישה שהיא ילד, אזי יש לעודד זאת וללוות את התהליך בעין יפה, עד לנתינת תרופות שמעכבות את ההתפתחות המינית, ובהמשך טיפולים הורמונליים וניתוחים בלתי הפיכים. באמצעות שפ"י, מגמה זו חדרה גם לחמ"ד. גם היום, בכיתה ג', הילדה ממשיכה את דרכה בבית הספר הנ"ל בתור בן.
אף כי גישה זו של הטיפול המאשר לילדים ובני נוער רחוקה מאוד מהיות מוסכמת על כל הפסיכולוגים, ולא כאן המקום להרחיב על כך, זוהי הגישה של הייעוץ הפסיכולוגי שמקבלים בבתי הספר של החמ"ד באמצעות היחידה למיניות, הפועלת לא רק באין מפריע אלא בבלעדיות בתוך תוכי החינוך הממלכתי־דתי. תוצאותיה של גישה זו ניכרות בכל העולם. מאז שהטיפול המאשר נהיה לטיפול המוביל בעולם הפסיכולוגי, גדל מספר הטרנסג'נדרים באופן אקספוננציאלי. טרנסג'נדרים אינם בדיוק האנשים המאושרים ביותר בעולם, ושיעור ההתאבדויות בקרבם מרקיע שחקים. החמ"ד משתף פעולה עם מגמה זו – בשל העובדה הפשוטה שאין לו שירות פסיכולוגי משלו. שפ"י, היחידה למיניות והזרוע שלה בחמ"ד הם סוס טרויאני בחינוך הממלכתי־דתי, ויש להוציאם משם.
לאחרונה נבחרה מועצת חמ"ד חדשה. אחד מתפקידיה העיקריים צריך להיות ביטול הכפיפות של החמ"ד לשפ"י של החינוך הממלכתי והקמת שפ"י עצמאי של החמ"ד. יש לקוות ששר החינוך הבא יהיה מהציונות הדתית וישכיל, יחד עם מועצת החמ"ד החדשה, להוביל את תהליך ההיפרדות בין שפ"י כללי לשפ"י של החמ"ד. את זה צריך לעשות באופן מיידי. המטרה הגדולה, סילוק ארגוני הלהט"ב ממשרד החינוך, תדרוש כנראה קצת יותר זמן, אבל גם זה יבוא בע"ה. עוד חזון למועד.
***