חלפו מעל 20 שנה, אבל אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. את הריח המיוחד, הקרירות באוויר שגורמת למחשבות להתכנס, העלים שעל העצים מזהיבים בצבעים עוצמתיים.
חרקוב, אוקראינה, לפני החגים, המקום הכי רחוק מארץ ישראל והכי קרוב לערש החסידות. התרגשות מיוחדת של ימים נוראים, המלך בשדה, שמחה מהולה ביראה, געגועים למשפחה ולחברים שבארץ.
בכל שנה היו הכנות מרובות, ובאותה שנה במיוחד הצלחנו לשכנע שוחט שהגיע לאומן, 'לקפוץ' לחרקוב, 12 שעות נסיעה, על מנת לזכות אותנו בשחיטה כשרה. היה קשוח למצוא פרות בין כל עדרי החזירים, אך לאחר שעות של חיפושים, אוקראיני חביב הסכים למכור לנו את 10 הפרות היחידות שהיו ברשותו וכך גם את המכשול הזה צלחנו.
בהזדמנות זו זכינו פעם ראשונה בחיים לעשות כפרות על תרנגולות שיצאו מייד אחר כך לשחיטה. השיא של התקופה היה בראש השנה עצמו, שכרנו את אחד האולמות הכי גדולים בעיר. 600 איש הגיעו לאירועי החג, תפילות, סעודות ושמחת חג.
מתוך כל ההמון אני זוכר אותו, את החיוך המבויש, ההתכנסות, הרצון שלא להתבלט. משהו בהדרת הפנים ובדרך ההתבוננות במחזור שסיפקנו לו משכה אותי וביקשתי ממנו לשוחח אחרי התפילה.
יצחק כהן קראו לו.
אתה בטוח? שאלתי, אין לך שם אוקראיני? רוסי? לא, ענה לי מבויש. זה היה השם של אבא של הסבתא שלי.
איזה יופי, חשבתי לעצמי, קשה למצוא באוקראינה יהודי עם שם שכזה.
ומה אתה יודע על עולם היהדות? הוא חשב לרגע ואמר: סבתא היתה מדליקה נרות פעם בשבוע, ולפני מותה השביעה אותי שאתחתן רק עם יהודייה.
וזהו? לא שמעת על ראש השנה? יום כיפור? לא... ענה במבוכה, עד שראיתי את הפרסום שלכם.
אתה מבין מה אומר שם המשפחה שלך? שאלתי, מנסה לחקור על שורשיו וידיעותיו.
זה שם משפחה יהודי? ענה, ספק אומר, ספק שואל.
חיבקתי אותו בחום והזמנתי אותו גם ליום השני של ראש השנה.
לפני שבועיים זכינו לקיים בעיר נהריה 'מעגל נשים', מעגל שיעבור בעזרת ה' לערים נוספות. הנשים שהשתתפו, הן נשים חזקות שהצליחו להגיע לארץ ישראל מאוקראינה עם פרוץ המלחמה ובמהלכה. נשים שהשאירו משפחה משום שלגברים מגיל 60-18 אסור לצאת מאוקראינה והם חייבים להשתתף במאמץ המלחמתי.
במעגל הנשים סיפרו את סיפורן ונתנו כוח אחת לשנייה.
בשיחה שנתתי למעגל, דיברתי על החיבור לתורה ולקהילה ששמר על עם ישראל בזמנים הקשים ביותר, הזמנתי אותן להתחבר לתורה ולקהילות וליצור להן בעצמן קהילה.
בסוף הערב, ניגשה אליי עולה שאני מעריך שהיא בת 40 ואמרה לי את המשפט הבא: אחרי יותר מ-20 שנה, אתה מדבר בדיוק על אותם דברים!!
לא הבנתי בהתחלה על מה היא מדברת.
אנחנו מכירים? שאלתי. ואז הגיע משפט המחץ: גם בחרקוב בראש השנה דיברת על החשיבות של התורה והקהילה. אני זוכרת את כאילו זה היה אתמול.
שנה טובה.