יום הכיפורים הוא התהליך המשמעותי ביותר שיהודי עובר. המחשבה על חשבון נפש ואולי התהליך עצמו.
יש כאלה שמנצלים זאת כדי להכות על החזה של אחרים במקום על עצמם. הם טועים ומפספסים את ההזדמנות כמובן.
אני מבקש לציין את המקומות שבהם אני נכשלתי כנבחר ציבור בשנים האחרונות, ולבקש סליחה.
סליחה מתושבי הגליל והנגב שרואים כבר שנים את אוזלת יד של המדינה מול כאוס מוחלט. פשיעה, נהיגה בלתי חוקית, פרוטקשן, הברחות ואלימות.
סליחה מתושבי הערים המעורבות וגרעינים התורנים שהפכו ליעד למתקפות בזמן שומר חומות אחרי עשור של הזנחה רק בגלל שהם יהודים וגרים שם ומאז לא פתרנו את הבעיה.
סליחה מהחקלאים שלא הצלחתי השנה להחזיר עטרה ליושנה ואת עבודת האדמה למרכז השיח הציוני. קו המחרשה הוא קו הגבול, ואנחנו צריכים לוודא שיש אדמות מעובדות אחרת אנחנו מאבדים את ארצנו.
סליחה מיהודי התפוצות שלא עשינו מספיק כדי לשכנע אתכם לעלות לארץ.
סליחה מאזרחי ישראל הערבים שסובלים מארגוני פשע ודם שנשפך ברחובות, היה צריך מזמן להחזיר את המשילות. זו חולשה שלנו שלא הצגנו ריבונות מעשית.
סליחה מאחי החרדים שלא ניצלתי את הזמן להאבק בכל הכוח בעסקנות ששולטת מטעמי ממון בשוק הטלפונים, בלימודים למען פרנסה, יש כל כך הרבה מאבקים למען ההשתלבות שלכם. אי אפשר לוותר עליכם בשל שיקולים פוליטיים.
סליחה מ-30% מתושבי ישראל שעדיין לא פרוסים עם תשתיות תקשורת מתקדמות. זה יקרה בעתיד הקרוב. סליחה מיריבים פוליטיים שבלהט הוויכוח ביטלתי את דעתם. סליחה מהמשפחה שלי על מעט מידי זמן ביחד בשנה האחרונה. וסליחה מכם, מי שעוקב אחרי.
היו כאלה שלא אהבו את ההחלטות הפוליטיות שלי, הממשלה האחרונה שהוקמה, ומה שהיה לפני כן. ההחלטה להתנגד לקואליציה עם המשותפת, לפתוח את שוק הטלפונים הכשרים לתחרות או להפריט את הדואר ועוד עשרות החלטות מקצועיות.
יש אשר אהבו את הבחירה להתמודד ברוח הציונית או ההחלטה לפרוש לפסק זמן. אני מבין זאת. תמיד האמנתי באחדות כאידאל ולא כהכרח. בשיח מאחד וראייה ממלכתית של צרכי העם והמולדת.
יום אחד כלל המפלגות הציוניות יוכלו לשבת ביחד. להסתכל לטווח רחוק ולא רק על שרידות פוליטית. אני יודע זאת.
כל מה שעשיתי בפוליטיקה, מתוך רצון טוב ואמונה גדולה נעשה. אמונה בעם הזה ובארץ הזאת. ובאלה שפגעתי אישית במהלך העשייה אני מבקש מחילה.
גמר חתימה טובה