שנאתו של מר בנימין נתניהו ואנשי ביתו לשרה איילת שקד הינה מן הידועות שאינן צריכות ראיה. חידה היא בעיני רבים, על מה ולמה זו השנאה?
אבל במוצאי יום הכיפורים מה לנו כי ננתח לשון הרע כזה או רכילות כזו. השנאה בעינה עומדת. תולדתה של אותה שנאה היא מלחמתו חסרת המעצורים של מר נתניהו נגד השרה ונגד מפלגת הבית היהודי.
בחשבו להקים ממשלה לאחר הבחירות, בוודאי יבקש נתניהו את תמיכתה – המובטחת לו – של הציונות הדתית. ואכן עד לאחר הבחירות תעמוד המפלגה 'איתן' מאחורי נתניהו. ואולם, צפייתי (יש שיבקשו לאמר "נבואתי" – לקיים למי נתנה נבואה...), שהמפלגה הזו תתפרק לחלקיה לאחר זמן. למרות ועל אף תגובתו – המוכבדת כשלעצמה ואולם אשר איני מסכים עימה 'לא למחצה, לא לשליש ולא לרביע' - של חבר הכנסת מעוז למאמר קודם שפרסמתי בערוץ 7, איני רואה כל סיכוי שחברים בליכוד לא יבקשו לאמץ דרכי מדיניות בתחומים אלה או אחרים ואשר אינם לרוחה של מפלגת נעם.
יש מבין חברי הליכוד שאימת עמדתו של חבר הכנסת מעוז בשאלת הלהט"בים חורה להם מאוד. יש ויבקשו לקדם תוכנית מדינית זו או אחרת. יש שיבקשו הבנה אחרת למעמדה של האשה.
אין בכוונתי במאמר לחוות דעה, עמדתו של מי מקובלת עלי ואיזו לא. אני כן מבקש להזהיר כי 'הגיבוש הפוליטי' הזה לא ישרוד. סיכויי יציבותו אומרים דרשני, אם לדבר בלשון המעטה. ועוד אחזור ואומר כי המחלוקות בין נעם מחד ובין מפלגת הציונות הדתית מאידך אף הם יערערו את יציבותה של ממשלה.
צר לי, ואולם המבט לטווח רחוק לוט בערפל אם לא בחשכה. לולי האיבה בין נתניהו לשקד, היש לו ספק איזו מפלגה יציבה יותר? בטוחה יותר מפני התפוררות פנימית? גשר יציב יותר בין כל חלקי הקואליציה אותה מבקש מר נתניהו להקים מאשר הבית היהודי?
כפי הנראה, חושב נתניהו כי אם יתקוף ללא רחם את הבית היהודי, ייתכן וה'בליץ' יעשה את שלו, ותנועת המזרחי המופלאה לא תעבור את אחוז החסימה. אני בטוח שלא כך ייראו הדברים במוצאי יום הבחירות . ומה אם תצא שגגה ממעונו של מר נתניהו וניחוש של כותב שורות אלה יוכיח את עצמו?
באם תצלח מלחמתו של נתניהו יש ויהססו להצביע עבור הבית היהודי. ואז לאן ילכו הקולות? לליכוד? מסופקני מאוד. למפלגת הציונות הדתית? בחלקם. במערכת בחירות בה כל קול חשוב, יש שיעברו למחנה הממלכתי. כך יתרום המבקש את ראשות הממשלה למתחרה. ואם יעבור הבית היהודי את אחוז החסימה, נכון יהיה לאחר הטפת הרעל הלזו ליישב עם הבית היהודי אצל אותו שולחן ממשלה? והאמינות האינטלקטואלית? מה יהא עליה?
צר לי על הראייה לטווח קצר. הליכוד נדרש לספינה יציבה. עם כל הכבוד, איני רואה את כיצד מייצבת ספינת הממשלה את עצמה, כאשר מצידה האחד נמצא מר מעוז ובצידה השני חבר הכנסת אמיר אוחנה, ועוד כהנה וכהנה מחלוקות עקרוניות. בהכירי את יושרם האישי – שהינו ללא רבב – הן של אבי מעוז, הן של בצלאל סמוטריץ והן של איתמר בן גביר - זה היושר, העמדות שמציבה מפלגת הציונות הדתית על מרכיביה, לא יבטיחו יציבות כי אם סערה. לא יבטיחו שיט שקט, כי אם ספינה החושבת להישבר בכל עת ובכל שעה.
מי שמעיין בספריו של ראש הממשלה לשעבר לומד על אדם עם חשיבה ארוכת טווח. אך ככל האדם, גם נתניהו יכול לשגות. הוא שגה בעבר, הוא שוגה גם כאן. לולי היה רואה בשקד אויבת, ללא 'ההתלהמות מבית' בוודאי היה מבין כמה חשוב שהבית היהודי יעבור את אחוז החסימה. אם מחפש נתניהו יציבות לטווח ארוך, שירגיע את ההתלהמות. כן, שיבין כי הבית היהודי אינה משענת קנה רצוץ, כי אם אבן שתהייה לראש פינה.
בדרך בה הולך נתניהו עכשיו, הוא אולי יקים ממשלה לזמן קצר, אפילו קצר מאוד. את המחיר תשלם המדינה, ישלם הליכוד, ישלם הימין, ואם הביוגרפיה של מרגרט תאצ'ר מוכרת לו לראש הממשלה לשעבר - גם הוא ישלם את המחיר.
זיגמונד פרוייד הגדיר את השנאה כ"מצב אגו שמייחל להרוס את מקור האומללות שלו". באמת? איילת שקד הינה מקור אומללות לאדם כה פורח? החכם מכל אדם קבע בספר משלי "שש הנה שנא השם ושבע תועבות תועבת נפשו". שתיים מאלו הרעות שייכות לענייננו. "לב חורש מחשבות און" ו"משלח מדנים בין אחים". אבל לאחר הכל, "נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך".
על יושב ראש האופוזיציה להוריד את גל השנאה, להנמיך את הביקורת. הוא נדרש לאיילת שקד הרבה יותר מאשר איילת שקד נדרשת לו. שלא יילכד הוא באמרי פיו או באמרי אוהביו.