בערך בזמן שאהוד עדני ז"ל היה עם תלמידיו בכיתה ו' קיפץ ורקד איתם עם כל הלב והנשמה משל היה אחד מבני החבורה העלתי ומחקתי את הפוסט הממורמר שבו זעקתי לעולם את התסכול שחטפתי כתוצאה מההסתכלות על התלוש האחרון שלי:
לא הבנתי איך באיזה מקום יושב לו פקיד בכיר ובאמת מאמין שאלו הסכומים שמחנכים בישראל אמורים לקבל.
אבל בעוד אני שקוע בבאסה של התלוש שלי, התחלתי להיתקל בעוד ועוד סיפורים על המחנך אהוד עדני ז"ל שנפטר בפתאומיות בחדר המורים של בית הספר שלו, אחרי שסיים לרקוד עם תלמידיו בערב סליחות.
קראתי על המסירות שלו לתלמידים. על האהבה. על האכפיות האמיתית והתשוקה למקצוע. על זה שהוא ברח מהכבוד והשררה ורק רצה להסניף עוד ועוד מהסם החינוכי המופלא הזה כמו שכתב עליו השר חילי טרופר:
"מעת לעת הצעתי לו תפקיד ניהולי. הוא הסביר לי שוב ושוב, שהוא לא רוצה שום תפקיד ניהולי, הוא רוצה רק לחנך. הוא רוצה רק לפגוש כל בוקר ילדים בכיתת החינוך שלו."
מצאתי את עצמי מסתכל שוב ושוב על הסרטון שלו רוקד עם התלמידים שלו: בראש מורם. בגב זקוף. בעוצמה. בהתלהבות. עם אש בעיניים.
תסתכל עליו, אמרתי לעצמי. זה לא שאתה מקבל את התלוש שלך ממערכת החינוך והוא מקבל את התלוש שלו מאינטל...הוא יודע מצוין על מה אתה מדבר ובכל זאת תראה איך שהוא חי את החלום. איך שהוא חדור מטרה ולא נותן לסכומים העלובים האלו להשפיע על עבודת החינוך היומיומית שלו.
איך שהוא מאוהב במקצוע. איך שהוא נושם את אומנות החינוך כפי שאתה רק כותב עליה בפוסטים שלך
מה אתם יודעים, מסתבר שלכתוב על חינוך והשראה זה משהו אחד, אבל לנשום את השליחות שלך בצורה כזו מוחשית ובועטת. להיות גאה במה שאתה עושה. להיות ההשראה בעצמך ולאמין באמת באידאלים שאתה מדבר עליהם, זה כבר משהו אחר לגמרי
לא הבנתי איך שלא שמעתי על המחנך הפנטסטי הזה עד עכשיו?
לא נתקלתי בפוסט ויראלי שלו, לא ראיתי את השם שלו מרוח בעיתון והאמת שלא הכרתי אותו בכלל.
שיש מחנכים שלא צריכים כל הזמן לחפש נואשות אחרי האישורים של החברה ולחיות על זיקוקי דינור ולייקים ולראות שכולם אוהבים אותם.
יש מחנכים שפורחים גם בבחינה של מים שקטים וטוב להם בכך. הם יודעים מה הם שווים. ואם עד עכשיו רק אלוהים היה האישור הרשמי לגדלות שלהם, אז עכשיו עם אחרי מותם היא נחשפה לכולם.
אני מסתכל על אהוד עדני ז"ל. אני מסתכל וחושב כמה כוח ואמונה הוא צרף בתלמידים שלו. כמה אנרגיות ותפיסת העולם הוא זיקק בעבורם.
איזה נכס ומתנה הוא היה לכל נשמה ונשמה שעברה דרכו ובעצם מבין שהוויכוח הכספי מיותר במקרה שלו. כי כמה שלא תוסיפו ותתנו, איך שלא הופכים את זה מגלים שיש מורים שאין להם מחיר.
אהוד עדני ז"ל, תודה על השיעור שהאהבה שלך למקצוע החינוך לימדה אותי, תודה על שהוקרת לי שוב את המקצוע הכי מדהים בעולם. יהי זכרך ברוך.