הבוקר התקיים הטקס הממלכתי לחללי מלחמת יום כיפור במעמד ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, שר הביטחון ובכירים רבים נוספים. על הכשל המודיעיני שקדם למלחמה שוחחנו עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, איש אמ"ן בעבר וכיום מרצה למודיעין ולמורשת.
מיטשניק קורא לעסוק בלקחי מלחמת יום כיפור לא רק סביב התאריך הקבוע, אלא לאורך השנה כולה, שכן מדובר בלקחים הנוגעים לחטאי יוהרה של בכירי הצבא, המדיניות והמודיעין שבגינן איבדה ישראל רבים מטובי בניה.
"המידע היה בשפע. לא בזה הייתה הבעיה, אלא בניתוח דרך תבנית מחשבה שהכתיב ראש אמ"ן אלי זעירא", קובע מיטשניק ומוסיף כי "הטרגדיה של המודיעין גרמה לאבדות קשות, אבל לא רק המודיעין, גם בכירי צה"ל וקברניטי המדינה לקו בחטא היוהרה". יוהרה זו החלה בתחושות הביטחון הלאומי שנבעו מניצחון מלחמת ששת הימים שהובילו לזלזול באויב, מבט עליו מלמעלה למטה וזלזול באנואר סאדאת ובכירי צבאו מתוך אמונה שדבר לא השתנה ולא יכול להשתנות אצלו ואצל הקצונה שלו. כך מגיעים למצב בו תרגיל ההסחה מתבצע על ידי הצבא המצרי ובכירי ישראל מתעלמים ממנו שוב ושוב.
"הקונספציה התחילה באהרון יריב, קודמו של זעירא, שסבר שמצרים לא תצא למלחמה בלי סוריה, מצרים לא תצא למלחמה עד שהיא תקבל את מטוסי הסוחוי ושהיא לא תצא למלחמה עד שטילי קרקע קרקע שהגיעו מבריה"מ לא יהיו מבצעיים, אלא שהיא קיבלה סקדים שלמרות ההערכות הישראליות שהם אינם מבצעיים התחולל "נס יום כיפור" והטילים הללו הפכו למבצעיים". זו הייתה רק דוגמא אחת לכשל מבצעי-מודיעיני שקדם למלחמה.
"הכשל הוא הזלזול, תפיסתו של סאדאת כפלח כמי שאינו מסוגל", אומר מיטשניק ומספר על שתי סקירות מודיעיניות שיצאו, האחת על סאדאת מבלי להתייחס לשינויים שחלו בו מאז החליף את נאצר, והסקירה השנייה היא של הקצונה המצרית שגם היא הוצגה כחסרת יכולת לפעול מול צבא ישראל.
כאמור, לא רק אמ"ן כשל בתפיסתו אלא גם השדה המדיני והביטחוני כאשר כוחות הסדיר לא היו ערוכים ליציאה למלחמה, הלוגיסטיקה כשלה ולא הייתה ערוכה היטב כפי שהדבר בא לידי ביטוי באופנים רבים בהם גשר הגלילים שנתקע ונשבר בדרכו דרומה, פקקי התנועה בדרכם של הכוחות אל התעלה ועוד.
מיטשניק מדגיש כי גם זעירא וגם בכירים אחרים היו אנשים חכמים. זעירא הגיע לתפקידו אחרי מילוי שורה ארוכה של תפקידים בכירים בצבא באופן מרשים, אך עם זאת הוא היה "שחצן ודורך על אנשים", כהגדרתו של מיטשניק.
"ידענו הרבה הבנו מעט", הוא אומר בהתייחס לעמדות שהנחיל זעירא בצמרת אמ"ן. "זעירא דבק בדעתו שלא תהיה מלחמה". את מי שלא סבר כמותו כינו "פאניקיסטים", וטענו שוב ושוב שמדובר בסך הכול בתרגיל על אף הצטברות עוד ועוד התראות על כוונת המצרים והסורים.
"היו ליקויים גדולים גם בהיכרות עם הצבא המצרי, הדת וכו'. לא הגיעו צילומי אוויר לכוחות. קצין המודיעין של פיקוד צפון, חגי מן, ניסה להתריע שלושה חודשים שעומדת לפרוץ מלחמה עם סוריה, אבל לא מקשיבים לו. היה חוסר בעזרים, היה זיהוי מוטעה של הכוחות. אלוף אמנון רשף, מח"ט 14, מעיד שהחטיבה יצאה בלי מודיעין על האויב והמחיר היה כבד. הוא לא קיבל תצלומי אוויר של המקום. כך גם איציק מרדכי, מפקד גדוד 890, יצא לתקוף מתחם חטיבתי ללא ידיעות מודיעין".
מיטשניק מציין בדבריו את כוננות כחול לבן שמתרחשת במאי אוגוסט 73' על בסיס מידע התרעתי, בגינו דדו מגיע למסקנה שדי בעשרים אחוזי סיכון למלחמה כדי להתכונן למלחמה. את זה הוא עושה בניגוד לעמדת זעירא ששב וטוען כי מצרים וסוריה לא יצאו למלחמה כי הן לא יכולות לצאת למלחמה. דדו מקבל באפריל אישור לכוננות וב-19 לחודש הכוננות יוצאת לדרך, יש מעט גיוס מילואים ובהמשך השקעה כספית אדירה של 60 מיליון לירות בצבא, תגבור אוגדות, הקמת אוגדה חדשה, קידום ימ"חים לחזית וצעדים נוספים שלטעמו של סגן הרמטכ"ל, ישראל טל, הביאו לכך שביום המלחמה צה"ל היה ערוך ומוכן יותר מכפי שהיה.
כוננות זו הוסרה מאחר ואסד ביקש מסאדאת באפריל לדחות את המלחמה כי צבאו לא מוכן. המועד נדחה לקיץ והמשמעות היא שבישראל מסירים את הכוננות וזעירא יוצא כמי שצדק בטיעוניו שלא תהיה מלחמה. מאותו רגע הרמטכ"ל נזהר בכל צעד כדי שלא להצטייר שוב בעמדה נמוכה מול ראש אמ"ן, זעירא.
עוד מזכיר מיטשניק כי לבד מ-2689 החללים ולמעלה מ-7000 פצועים היו גם נפגעי פוסט טראומה שהפצע בנפשם לא הגליד עד היום אך הצבא לא ידע כיצד להתמודד איתם. גם הכשל הזה נותר מתוצאות ולקחי המלחמה.
עוד הוא מזכיר את כשל מעוזי קו ברלב שהוקם החל משנת 68' על קו המים, אך ביום הכיפורים של המלחמה רק מחציתם היו מאוישים וגם אלו שאוישו היו חסרים כוח אדם שיצא לחופשת חג. התוצאה הייתה שרוב המעוזים נפלו ביום הראשון.
בדבריו מזכיר סא"ל במיל' מיטשניק כי שאיפתו של סאדאת מיום עלותו לשלטון הייתה להשיב לידיו את סיני ולתקן בכך את תבוסת מלחמת ששת הימים. הוא ניהל מהלכים מול האמריקאים לשם כך, אך גולדה סירבה. כשהציג את תכניתו הצבאית למועצת הצבא העליונה ביקש לכבוש שטח קטן בלבד על מנת להגיע למו"מ מעמדה של כוח. לא הייתה לו שאיפה לכבוש את כל סיני או להגיע לתל אביב.
הסימנים המעידים על מלחמה הולכת ונרקמת היו רבים ומיטשניק פורט כמה מהם. גיחות צילום סוריות ברמת הגולן, תגבור כוחות חי"ר וארטילריה ועוד. חגי מן, קמ"ן צפון קובע שמדובר בהיערכות לקרב אבל חטיבת המחקר דוחה את הערכותיו. ראש אמ"ן קובע שאין סיכוי למלחמה.
כזכור, גם המלך חוסיין מתריע בפני גולדה על התכנית המצרית סורית שבה הוצע לו להשתתף. גולדה מוטרדת מאזהרת המלך אך דיין מרגיע אותה וקובע גם הוא שלא צפויה מלחמה. בשני דיונים קריטיים שמתקיימים למחרת מפגש חוסיין גולדה, במעמד שר הביטחון והרמטכ"ל מוצג המידע שנתן המלך כמידע שמגיע ממקור ערכי. יצחק חופי, מפקד פיקוד צפון, שקצין אמ"ן שלו, חגי מן, מדווח על היערכות למלחמה, מבקש תגבור לכוחותיו. תגבור חלקי מאושר על ידי הרמטכ"ל וגדוד 77 של קהלני מקבל פקודה לעלות לרמה. מקבלים טנקים של חטיבה אחרת ועולים לרמה. המח"ט, יאנוש, מתרשם שעומדת לפרוץ מלחמה והנוכחות שלהם בתחילת המערכה קריטית.
מיטשניק מספר כי גם שר הביטחון מודאג ומבקש לעלות בערב ראש השנה לרמת הגולן, אבל מנסים לשכנע אותו שלא יעלה כדי שהדברים לא יתפרשו כאיתותי מלחמה ישראליים. הוא עולה בכל זאת, מסייר ומתרשם מהפריסה החריגה של הסורים ומרגיע את התושבים.
שבוע לפני המלחמה מגיע מידע משירות מודיעין זר שצפויה מתקפה סורית לכיבוש הרמה. ראש אמ"ן קובע שהצבא הסורי ערוך למגננה ומתקפה אבל אין בכוונתו לצאת למלחמה בשל חולשתו. באותו יום טליק, סגן הרמטכ"ל, מקבל מידע על סימנים מעידים למלחמה מזמן את ראש אמ"ן וראש אגף מחקר ומנסה לשכנע אותם באפשרות המלחמה ולא מצליח. ב-30 לספטמבר ראש מחקר בחיל הים, אל"מ רמי לונץ, מציג למפקדי חיל הים נתונים שמצרים נערכת למלחמה. למרות עמדת ראש אמ"ן מורה לחיל הים להתכונן למלחמה ואכן החיל ערוך למלחמה המתקרבת. כך גם בחיל הקשר.
בראשון באוקטובר מגיע דיווח על הכוונה המצרית והסורית לפתוח במלחמה אבל זעירא לא מעדכן את הרמטכ"ל ושר הביטחון. בבוקר הוא אומר להם 'חסכתי לכם מלחמה' ואכן בפועל לא פורצת מלחמה. למחרת מגיע דיווח המשך שתרגיל הצליחה, 'תחריר 41', משמש כבסיס למלחמה. בצפון מחליט אלוף הפיקוד, בעקבות המלצה של קצין המודיעין בחטיבתו, להיערך למלחמה ומבקש לתגבר את הכוננות בגזרתו בכוח שנמצא באימונים אך אג"מ דוחה את בקשתו כי אין הכרזה רשמית על צורך שכזה. חגי מן, קצין המודיעין של פיקוד צפון, כמעט וננזף על אזהרתו זו.
עוד מזכיר מיטשניק את מכתבי האזהרה של סגן בנימין סימנטוב ש"כתב שני מסמכים על הפעילות החריגה של הצבא המצרי תחת הכותרת של אפשרות לחידוש לחימה. במוקד המסמך הערכה שהפעילות המצרית אינה תרגיל, אלא מסווה להיערכות למלחמה. קצין המודיעין של הפיקוד לא מקבל את ההערכה ומוחק את הסעיף. סימנטוב נכנס לגורודיש ומנסה להתריע ונזרק מהפיקוד ובמהלך המלחמה הוא ומפקדו נפגשים ותקרית ביניהם הוא עומד לדין וכמעט נשלח לכלא".
ממשיך מיטשניק ומציין את הידיעות שהגיעו על פינוי המשפחות של היועצים הסובייטים מסוריה ומצריים ב-11 מטוסי תובלה וספינות. ראש אמ"ן לא מעביר את המידע הזה בו ביום ורק למחרת מעדכן על ההתרחשות הזו.
הסוכן אשראף מרואן מזמין את ראש המוסד ללונדון ומשתמש במילת הקוד למלחמה. ראש המוסד יוצר ללונדון. בחמישה באוקטובר רצף אירועים נוסף מחזק את ההבנה שמלחמה מתקרבת, בין השאר התרעה על פטור מצרי מחובת צום ואישור גילוח זקנים ברמאדן והדבר מחזק את התחושה שמלחמה בדרך, אבל אומרים לו שהכול תרגיל ולא צריך להתרגש. יממה לפני המלחמה ב-12:30 זעירא אומר שהסבירות למלחמה עדיין נמוכה. זמן קצר לאחר מכן לקט חטיבת המחקר קובע שלמרות הסימנים המעידים להיערכות מצרית למלחמה קיים סעיף 40 הקובע שלמרות הכול למיטב הערכתנו לא חל שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות מול צה"ל ולכן הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש לחימה נמוכה".
למידע מצטרף אירוע לכידתו של כוח קומנדו מצרי המודה שתכלית משימתו היא לאסוף מידע לקראת לחימה שתחל בצהרים. המודיעין עדיין תפוס בקונספציה המרגיעה. המידע המזהיר ממשיך לזרום באינספור פרטים. המפגש בין מרואן לראש המוסד בלונדון מסתיים והאזהרה מדברת על מלחמה מחר בשש בערב וכבר גם ראש אמ"ן מפנים שמלחמה מתקרבת. בישיבה בחמש לפנות בוקר משנה ראש אמ"ן את הערכתו ואומר שהסבירות למלחמה גבוהה.