הוא הגיע אלינו מניוזילנד הרחוקה, היישר לישיבה. נער מתוק, אור גדול בעיניים ורצון להתחבר, להבין, להצליח. הוא לא יודע מילה בעברית.
ליתר דיוק, הוא סיפר לי שהוא הצליח ללמוד כבר מילה אחת! הוא יודע לומר: סבבה. זו המילה הראשונה בעברית שהוא למד! אמרתי לו שזה כבר ממש הרבה. אפשר להסתדר בארץ די טוב עם המילה הזו.
ממש בימים הראשונים שלו בישיבה, בעודנו מנסים למצוא לו את התכנית המתאימה ללימוד עברית ולשילוב נכון, חיפשתי אותו, רציתי לנסות לשוחח שוב. ואז אמרו לי שראו אותו ממש עכשיו, הולך למתחם החדש של עמותת 'לב בנימין'. השנה זכינו לאמץ מועדונית קבועה של העמותה בתוך ישיבת בנ"ע נר תמיד.
'לב בנימין' זה מקום מופלא שנועד לילדים ונערים עם צרכים מיוחדים. הם חיפשו להקים מועדונית חדשה באזור מערב בנימין. החלטנו יחד שהקמה של דבר כזה בתוך ישיבה תיכונית יכול להיות מושלם! כך החבר'ה שם נמצאים בסביבה טבעית של בני גילם והתלמידים שלנו יכולים לשלב באופן קבוע התנדבות.
הלכתי לשם מהר לראות מה קורה. בדרך, שאלתי את עצמי מה בדיוק הוא עושה שם? בטח הוא לא מוצא את עצמו. המקום היה עדיין חצי בהקמה. הכל שם חדש וראשוני, בקיצור, זה נראה לי כמו מתכון ממש לא מוצלח לשני הצדדים. תוך כדי המחשבות הגברתי את הקצב כדי לטפל מהר בעניין.
ואז הגעתי ונדהמתי. ר' שלמה קרליבך היה אומר בשלב הזה: "רבותי, תפתחו את שערי הלב". אני רואה את הבחור, עם חבורה של ילדים-נערים עם צרכים מיוחדים משחקים יחד, רצים, עוצרים לרגע, צוחקים ואז שוב ממשיכים. כולם נראו שמחים, מחוברים, ונהנים. עמדתי עם דמעות בעיניים בלי לומר מילה.
הבחור שהגיע לפני כמה ימים מהצד השני של כדור הארץ, לא יודע עברית, עם החבר'ה של לב בנימין שגם הם הגיעו אלינו לפני כמה ימים. וכולם מחוברים ושמחים. הבחור החדש שלא יודע מילה (חוץ מסבבה...), מצא לעצמו חבר'ה שלא צריכים משהו שידבר אליהם הרבה, אלא משהו שיתחבר אליהם הרבה.
פתאום הבנתי שהם בעצם מדברים את אותה שפה – את שפת הלב. כמה זה סבבה. חשבתי לעצמי באותם דקות מה ר' לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר על זה? אולי הוא היה אומר: שזה סיפור ממש 'סבבה'.
חג סוכות זה חג של אחדות. "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת" כל המינים נאגדים באגודה אחת. עם הסיפור הזה אני נכנס לחג סוכות. שיהיה לכולנו חג סוכות מאוחד, שמח וסבבה.
הרב איתמר ליברמן הוא ראש ישיבת בני עקיבא נר תמיד