חג הסוכות מוגדר בחז"ל כ'זמן שמחתנו'. במעגל השנתי שלנו בכל מועד ומועד מושם דגש על ערך אחד שאנו צריכים לאמץ לחיינו, בחג הסוכות הדגש הוא השמחה.
הרב קוק במאמרו העונג והשמחה מדגיש את החשיבות העצומה שכל עשייתנו הערכית והאידאליסטית תלווה בשמחה, ונביא את דבריו בתוספת ביאור קצר):
"העונג והשמחה, הם דברים מוכרחים להיות מתלווים אל כל עסק רוחני,רק כשיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והיושר, אז יהיה חרוץ לעשותם בתכלית שלמותם ולהוסיף עליהם מדי יום ביומו. רק אז יהיה חל רוח השכינה וזיו כבודה על האדם, כי עז וחדוה במקומו ויעזר לו להיות נעטר בחוט של חן וחסד, שימצאו מעשיו ופעולותיו ג"כ חן בעיני כל הבריות, ויצאו גם הם בדרכיו, ותרבה הברכה והטובה בעולם.."
שמחת היציאה אל הטבע - המצווה הבסיסית של חג הסוכות היא לצאת מבית הקבע אל דירת הארעי, גם סכך הסוכה עשוי מחלקי צמחים שלא עובדו לכלים – הכי קרוב לטבע. יש מושג שנקרא 'סביבות מאתחלות', כשאנו חשים עייפות נפשית, יציאה לחיק הטבע מעוררת מחדש את הנפש, מחקרים רבים הוכיחו שיציאה לטבע מפחיתה לחץ, מרעננת, גורמת לעלייה בחדות המחשבה ועוד. גם במצוות ארבעת המינים, אנו לוקחים ארבעה מינים שמייצגים את רעננות, את יופי ואת החיוניות הטבעית, אנו מקפידים על יופיים וחיוניותם כדי לשמוח בחיבור אל הטבע.
שמחת המפגש על החברה - היציאה לסוכה, היציאה מהבית מחברת אותנו לחברה הסובבת אותנו, לשכנים שלנו, פתאום שומעים יותר אחד את השני, מרגישים יותר את היחד שסובב אותנו. זה קורה גם היום, זה כמובן קרה בכפל כפליים בזמן המקדש שכל ישראל עלו לרגל לירושלים וישבו בסוכות ענק יחד. ההשתייכות הקהילתית היא אחד מהדברים שמעניק שמחה ואושר לאדם. היחד הזה מתבטא בחיבור לכל סוגי האנשים, אותם אפיינו חז"ל בארבעת המינים, שנאגדים יחד, יש שמחה מיוחדת בחיבור לכל הכלל, לכל החברה ולכל סוגי האנשים.
שמחת הנתינה והחיבור לרוח הגדולה של האומה - חז"ל קראו לנו להזמין לסוכה אושפיזין (אורחים), מעבר להרגשת היחד, בעצם היציאה אנו נקראים להזמין אורחים, האורחים אותם חז"ל קראו לנו להזמין הם שני סוגי אורחים: הסוג האחד, אנשים שנזקקים, עניים ובודדים, אין דבר יותר משמח מלשמח!, אין דבר שיותר ממלא את האדם שמחה וחיוניות יותר מאשר להעניק ולתת, לגרום לאחרים שמחה, לכן כבר התורה מנחה אותנו לשתף בשמחנו את הגר, היתום והאלמנה.
הסוג השני, אושפיזין רוחניים, להזמין לסוכתנו כל יום את שבעת הדמויות המעצבות את האומה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד, שכל יום אחד מהם מוביל. החיבור שלנו לאבות האומה, לערכים הגדולים שמונחלים לנו מאבותינו יוצר שמחה של משמעות וערך, ההבנה שאנו חלק מאומה גדולה שנושאת איתה ערכים ששינו ומשנים את העולם מוסיפה הרבה לשמחה.
4. נותנים משמעות לכל פרטי החיים – בסוכות מתרחש דבר נפלא, המצווה היא שאת כל מעשינו, חוץ מדברים בזויים, נעשה בסוכה, כך שכל אכילה ושתיה, כל שיחה ומשחק, הופכים להיות מצווה, אפילו השינה שלנו, היא מצווה. כך האדם מרגיש שכל חייו, הם חלק מערך גדול, כשאדם חש שכל מעשיו לשם שמיים, אין דבר שנותן שמחה יותר גדולה מזה.
5. שמחת התנועה – חז"ל הוסיפו למצוות ארבעת המינים את חובת הנענועים, לא רק להרים את ארבעת המינים אלא לנענע אותם, התנועה שמחברת אותנו לכל צדדי המציאות, מוסיפה שמחה, מעבר לתנועת הנענועים עוד תנועה נוספה לנו בחג, תנועת הסיבוב, בזמן המקדש סביב המזבח ובימינו סביב הבימה בבית הכנסת, התנועה, הריקוד, היחד, מוסיפים עוד שמחה.
6. שמחת ראיית הטוב וההודאה – חג הסוכות הוא חג האסיף, החקלאים אוספים את פרי עמלם למחסנים ומתמלאים בשמחה, על כל הטוב והשפע שזכו להם, אך מכאן יש גם קריאה לכולנו, לעשות אסיף, להתבונן בשנה החולפת, ולראות באילו פירות זכינו, איזה דברים טובים נעשו, איזה טוב הבאנו לעולם, לעיתים מתעלמים ולא מתייחסים לכל הטוב שנעשה, הקריאה של הסוכות זה לעצור, להתבונן בטוב ולשמוח בו שמחה גדולה. זו לא קריאה לחשבון נפש, זה נעשה בר"ה וביוה"כ, אלא קריאה לאסיף של כל הטוב בחיינו, לנצור אותנו בליבנו ולהודות עליו, אין שמחה יותר גדולה מראיית הטוב, מהכרת התודה והטובה לקב"ה וכל שליחיו המסייעים לנו לעשות טוב.
7. שמחת הפשטות - הגדרתה של הסוכה היא 'דירת ארעי', מחד הסוכה צריכה להיות ראויה לדירה, לאכילה ולשינה, מאידך מדובר בדירה ארעית, שאין בה את נוחות הבית. שמחה לא תלויה בגורמים חיצוניים אלא במה שנמצא בלב ובראש, אם אתה יודע שה' צלך, אם אתה יודע להודות על הטוב מקיף אותך, אינך צריך אלא דירת ארעי, ואתה יכול לשמוח שמחה עצומה. שהאדם משתחרר מהגורמים החיצוניים ומשחרר את הלחץ והמתח, את המועקה הבלתי פוסקת סביב ענייני הכלכלה, הוא הופך להיות שמח ומאושר, ויכול להשקיע בתחומים הגורמים אושר ושמחה אמיתית, התפתחות רוחנית, זוגית ומשפחתית, תרומה וחסד, ועוד.
8. שמחת ההתחדשות - היציאה לדירת הארעי, היציאה מהרגיל והמקובע היא עצמה גורמת לשמחה האדם נועד לצמוח ולהתחדש באופן תמידי, הקיבעון וחוסר ההתקדמות גורמים לנו לחוסר שמחה, בסוכות, אנחנו מצליחים לחוש את העראיות. ואין מדובר בעראיות שהיא חוסר קביעות וחוסר חיבור ליסודות העמוקים שמעמידים ומקיימים את העולם, אלא העראיות הטובה, כפי שמנסח את זה הרב קוק: "הסוכה היא שמחה עליונה מאוד, עד שאינה יכולה להיות קבועה כי אם דרך עראי, אבל היא עומדת במקום אחד מפני שגלי האור של השמחה שוטפים, ואחד מתעלה ומיד בלא שום הפסק השני החדש, שהוא יותר מאיר ויותר משמח, יורד ונשפע. על כן נראה כאילו הכל היא סוכה אחת, ובאמת בכל רגע ורגע ובכל חלק מחלקי הרגע יש סוכה חדשה ממש, ומפני שהשמחה היא התחדשות, וכאן ההתחדשות היא תמידית, על כן הוא זמן שמחתנו".
9. שמחת הביטחון והענווה – האדם שיוצא את דירת הארעי, שכל יכולתו לחיות בה, תלויה כל רגע ורגע בחסד ה', כי ייתכן שירד גשם, או תהיה רוח לא מצויה או שהחום, השמש והלחות לא תאפשר לו להיות בסוכה, שהייה זו מזכירה לאדם את האמת הקבועה – 'אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר' – האמת הזאת מזכירה לאדם שלא מגיע לו דבר, שהכול בחסד ה', היא מזכירה לאדם שכל הטוב בחייו הוא בחסד ה', שאדם זוכר שחייו מכוונים לטוב ולמוטב, שה' איתו בכל, זה נותן שמחה וביטחון, עוצמה וחדווה – ה' מכניס אותנו לסוכתו, 'כי יצפנני בסוכו', הידיעה שאנו סוכתו של הקב"ה הטוב והמטיב, האוהב והמרחם, שגם המכות שלו מטרתם לרומם ולגדל אותנו נוסכת בנו שמחה גדולה.
10. שמחת חיבור שמים וארץ – בסוכות כבכל המועדים אנו מצווים לחלק את היום חציו לה', בתפילה ולימוד תורה, וחציו לכם באכילה ושתיה ושאר הדברים המשמחים, כמפגשי משפחה וחברים ועוד, החיבור המופלא הזה של שמים וארץ, של גוף ונפש, יוצר הרמוניה ואיזון, שגורמים לשמחה גדולה.
יהי רצון שנדע לקחת את כל רכיבי השמחה של החג המופלא הזה, להטמיע אותם בחיינו ונזכה שילוו אותנו כל השנה.
הכותב הוא ראש הכולל בישיבת הר ברכה