אתמול (שלישי) הלך לעולמו הרב משה יעקב ויינגרטן, רב בית הכנסת משכן שמעון בשכונת קריית משה שבירושלים. על דמותו שוחחנו עם מי שהיה בקשר הדוק עמו, אייל-אליחי פלוס, המציין כי בשנים האחרונות נראה היה הרב תשוש וחלש בעקבות צינתורים רבים שעבר, אך רוחו הייתה חזקה.
"אני מכיר אותו מגיל 6", מספר פלוס. "מי שיכנס לבית הכנסת ירגיש שהוא נכנס לבית כנסת ליטאי קלאסי, אבל בית הכנסת איגד בתוכו ליטאים וחסידים, ספרדים וכיפות סרוגות, בניגוד למקובל", הוא אומר ורואה בתאריך פטירתו של הרב ויינגרטן, חול המועד סוכות, החג המאגד את כלל גווניו של עם ישראל, תאריך סמלי ולא מקרי.
על דרכו של הרב ויינגרטן לליבם של גוונים שונים בעם, מספר פלוס כי הרב ידע מתי נכון לקרב ומתי נכון להיות תקיף, "הוא ידע את האיזון בכל דבר ודבר, הוא ראה בכל אחד יקר מפז, שאל למה אתה לא בא מתוך קירוב ולא מתוך התרסה, נתן תחושה שהוא צריך אותך". מבט זה של שווה בין שווים איפשר לרבים להידבק בדמותו.
"כשהכרתי אותו כילד הוא היה נראה לי רב מאוד חרדי, ולא הבנתי את הימצאות האנשים השונים בבית הכנסת, ציונים, עדות מזרח, חסידים וכו', אבל כשהשתחררתי מהצבא הוא קירב אותי והבנתי שיש כאן הבנה שכולם עם ישראל. הבנתי מה אבא שלי ואחרים עשו בבית הכנסת שלו".
הרב לא היה איש של ניסים ומופתים, אומר פלוס, ועם זאת הוא מספר סיפור אחד קטן שמתחיל בדרשת ליל שבת בה הרב שזר סיפור על בחורי ישיבת חברון שבאחד הימים סיפרו למשגיח הישיבה שחסרים דברים בארוחת הבוקר, והמשגיח השיב להם שמי שרואה את החוסר הדבר מלמד על כך שיש בו חוסר של תורה שכן 'אין קמח אין תורה'.
ביום ראשון שלאחר מכן הגיע פלוס לעבודתו כטבח בבית מלון, פרס את מגוון המאכלים על השולחן, נזכר בדברי הרב ושאל את עצמו מה כבר יכול להיות חסר בשולחן עמוס שכזה, ובעוד הוא מהרהר כך חש טפיחה על כתפו. הסתובב אל האורח שטען ש'חסר קטשופ'... הוא הלך למטבח כדי להביא קטשופ ושם הערבי שעבד אמר 'מכל המזנון הגדול הזה מה שחסר לו זה קטשופ, איזה אדם זה', והדברים השתלבו בעיניו עם דבריו של הרב בערב שבת.
בערב השבת שלאחר מכן פנה פלוס לרב וביקש את סליחתו. הרב שאל על מה ופלוס אמר 'הרהרתי אחרי הסיפור שלך והקב"ה אמר לי לא להרהר...'. "זו דוגמא לתפיסתו. אל תראה חוסר ואל תחפש חוסר, תראה את השלם שבאדם ותקרב כל אחד אליך. אני מזמין כל אחד לבית הכנסת שלנו בשמחת תורה ולראות דברים שהם נגד הטבע".