
בשבוע שעבר תמהנו על כך שבדבריו האחרונים למשה, לא הביע ה' הערכה לגדולתו ותודה על פעלו למען התורה ועם ישראל, ויישבנו זאת באופנים שונים. הפיצוי על חסרון זה מגיע בפרשתנו, בחתימת התורה, ובהפלגה יתירה.
פסוקי הסיום של התורה כוללים דברי שבח מופלאים למשה רבנו.הופעתם בחתימת התורה מעידה על מעלתו המיוחדת של משה, עד כדי כך שבמדרש מציינים את העובדה שהתורה כולה נקראת על שמו:"תורת משה" (יהושע ח', ובמקומות נוספים בתנ"ך: מלכים א ו-ב, מלאכי, דניאל, עזרא, נחמיה ודברי הימים).
אלו הם פסוקי החתימה של התורה:
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:
פסוקים אלה מציינים שני מישורים עיקריים בהנהגתו של משה. האחד, מעלתו כנביא, שלא קם כמוהו בישראל, נביא אשר ידעו ה' פנים אל פנים. השני, מעלתו כמנהיג, שעשה בשליחות ה' אותות ומופתים בפני פרעה והמצרים בעת יציאת ישראל ממצרים, ו"היד החזקה והמורא הגדול" שעשה לעיני כל ישראל.
אמנם יש מן המפרשים שמסבירים ש"היד החזקה" או "המורא הגדול" מתייחסים למעמד הר סיני ומתן תורה, אולם דבר זה אינו מפורש בכתוב. צריך ביאור, מדוע לא נמצא מקום בחתימת התורה לציין את תפקידו של משה בהבאת התורה מפי ה' אל העם? בייחוד לאור האמור לעיל, שהתורה נקראת במקומות רבים על שמו: "תורת משה".
נראה ששבחי משה בחתימת התורה אינם מהווים סיכום של התורה כולה ולכן לא היה הכרח לפרש את חלקו של משה בקבלת התורה. השבחים הם רק סיכום של תקופת ההנהגה של משה רבנו והעברתה אל יהושע, כאמור בפסוק הקודם לשלשת הפסוקים האחרונים:
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
השמטת חלקו של משה רבנו במתן התורה, בפסוקי חתימתה, אינה מקרית. היא מיועדת לצמצם את הזיהוי שבין התורה לבין משה, בשונה מן המקומות האחרים שבהם זכה משה לכבוד שהתורה נקראת על שמו.
המדרשים מבהירים כי הביטוי "תורת משה" אינו יכול להתפרש כפשוטו, שהתורה היא תורתו של משה, שהרי התורה באמת אינה תורת משה אלא תורת ה', משה זכה רק לכך שנקראה על שמו, מכיווןשמסר את נפשו עליה.
"[התורה] נקראת על שמו [של משה]: שנאמר: "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג). והלא תורת אלהים היא? שנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט ח). הא מה תלמוד לומר "תורת משה עבדי"?לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו" (מכילתא דר"י, מסכתא דשירה א).
לא זו בלבד שהתורה אינה תורתו של משה, אלא שדרשה אחרתמלמדת שהתורה יכולה להיות תורתו של כל אדם מישראל. אתהפסוק: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהלים א') דרש רבא, שבתחילה התורה נקראת "תורת ה'" אבל אחר שהאדם יגע בה ולמדה, היא הופכת להיות "תורתו" (עבודה זרה יט ע"א). אם כן, לא זו בלבד שאינה תורתו של משה בלבד, אלא שהיא עשויה להיות תורתו של כל חכם וחכם שחפץ בה והוגה בה.
הוי אומר: פסוקי החתימה של ספר דברים מהווים הערכה לפעלו של משה רבנו כנביא ומנהיג האומה, עם פטירתו והעברת ההנהגה ליהושע. אולם במכוון, אין הם מבליטים את חלקו של משה רבנו במתן התורה לעם ישראל, כדי להבהיר שהתורה אינה תורת משה, אלא שהתורה מסורה לכל ישראל, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו, ואפילו – לכל חכם ותלמיד העוסק והוגה בתורה בחפץ ובמסירות.
בהקשרים אחרים יש מקום להדגיש את מעמדו המיוחד של משה רבנו בנתינת התורה והורדתה מעם ה' אל ישראל. מסירותו של משה ופעלו הגדול בעניין זיכו אותו בכך שהתורה נקראת ממש על שמו, פעמים רבות בתנ"ך: החל מימי יהושע, החוזר שוב ושוב על מחויבותו לתורת משה, וכלה באחרון הנביאים, מלאכי. הנביא מלאכי מביע בפסוק "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים", את יסוד קיומו של עם ישראל, וסמוך לאחריו מתייחס לעתידו של העם באחרית הימים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". זוג פסוקים אלו, החותמים את ספרי הנביאים, קושרים את ראשיתו של העם עם אחריתו, ומעמידים זה לצד זה את משה המייסד ואת אליהו המבשר.
קריאתה של התורה על שם משה לא על משה לבדו יצאה ללמד, אלא על כל מי שמוסר נפשו על התורה, ולא רק על לימודה והוראתה אלא גם על קיום מצוותיה והחזקת לומדיה.
כאשר קוראים את פסוקי הסיום של התורה בסוף מעגל השנה ולקראת תחילת מחזור הקריאה של שנה נוספת, מצטרפת ההכרה בגדולתוהייחודית של משה רבנו לידיעה שהתורה שלימד את עם ישראל לא נותרה נחלתו וירושתו בלבד, אלא היא תורת ה' המונחת לפני כל מי שחפץ להגות בה לדורות עולם. כל אחד יכול להפוך את התורה מתורת ה' ומשה עבדו לתורתו שלו. זו הברכה וזו המחויבות שהותיר אחריו משה רבנו לעם ישראל, בעומק ובסתר, זו היא תמצית היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל.
הכותב: הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג