איילת שקד
איילת שקדצילום: Tomer Neuberg/Flash90

יש לטעמי הרבה סיבות מדוע להצביע דווקא לבית היהודי ולאיילת שקד, כמו לדוגמא שאלת פני הרבנות הראשית ומערכת החינוך הדתית והכללית (ראו לדוגמא את ההתקפה של אבי מעוז על הנהלת החמ"ד החדשה).

דווקא בעניין זה נראה לי שרבים אכן מזדהים ודווקא בשל 'הזהות היהודית שלפני הכל', מעדיפים את הבית היהודי. החשש העיקרי של רבים בקרב בני הציונות הדתית הוא דווקא המדיניות הימנית והרצון בממשלה על 'ימין מלא'. אולם בסופו של דבר זוהי סיבה נוספת מדוע להצביע דווקא לבית היהודי.

אם היה צריך הוכחה נוספת לכך שמי שמתיימר להנהיג את עם ישראל, איבד את הבושה, קבלנו אותה השבוע. ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו הזדעק על חתימת ההסכם עם לבנון ואף קשר בין האירועים בירושלים וביהודה ושומרון לבין הסכם עם זה. לשפשף את העיניים ולא להאמין.

מי ששחרר למעלה מאלף (!) מחבלים בעסקת שליט, עסקה שבעקבותיה נהרגו ישראלים רבים, עסקה שהחזירה את הצבע לפניהם של ארגוני הטרור כאשר הם אלו המובלים את גל הטרור הנוכחי, מדבר על כניעה לטרור. מי שזגזג מול הפגנות הערבים בעניין הבידוק בהר הבית וביטל את צדעת ירושלים בשער שכם, מדבר על כניעה לטרור. מי ששאף תמיד להקים ממשלות עם השמאל ולסיים את המבצעים בעזה ללא הכרעה כל שהיא, מדבר על כניעה לטרור. לבנימין נתניהו יש זכויות רבות. אך ימין 'על מלא' הוא לא בדיוק.

במצב הנוכחי מבחינת מדיניות ימנית נתניהו הוא אולי (ולצערי, באמת אולי) הרע במיעוטו אך בתנאי אחד: שיש מי שיאתגר אותו באמת. מה שמדאיג במפלגת 'הציונות הדתית', מבצלאל סמטוריץ' ועד איתמר בן גביר ואבי מעוז, הוא ההתרפסות המוחלטת שלהם לאורך השנים האחרונות בפני בנימין נתניהו. במיוחד בשנתיים האחרונות, ההערצה העיוורת של חלקים בציבור הישראלי חלחלה גם אליהם והפחד שלהם מלתקוף ולאתגר אותו, גרם לכך שהוא מגיע בשיא כוחו וביטחונו העצמי.

קחו לדוגמא את הר הבית בחודש הרמאדן השנה, שכמו בכל שנים האחרונות, נסגר בחלק מהזמן ליהודים. בצלאל סמטוריץ מיהר כמובן להאשים את הממשלה במדיניות רופסת: "כמה הזהרנו מהקמת ממשלה שתישען על התנועה האיסלמית" הוא אמר.

אבל מה לעשות שבשנה שעברה, הר הבית היה סגור ליהודים בשבוע האחרון של הרמדאן, כמו בכל שנה, אלא שראש הממשלה נתניהו סירב לפתוח אותו גם לאחר סיום הרמדאן משיקולים ביטחוניים. אבל לתקוף את 'המלך' אסור. אי אפשר כמובן שלא להזכיר את חומש שנהרסה, כמה פעמים, גם בימיו של נתניהו. כך גם באפריל 2020. מי היה אז שר התחבורה? לא אחר מאשר ח"כ סמטוריץ. כניעה לנתניהו כבר אמרנו?

ועוד לא דברנו על התלות שלהם בו לאור התיווך שהוא עשה בין שלוש המפלגות.

נתניהו וממשלתו לא שיקפו מדיניות ימנית יותר מהממשלה הנוכחית והבחירה של בנט ושקד להצטרף לממשלה של לפיד, השאירה, בהרבה תחומים, לא בכולם, את ההגה בצד ימין.

מי שנותן אמון באיילת שקד, אמיתי פורת ושאר החבורה, ומחפש ממשלה ימינית 'על מלא', הרי שהמפלגה היחידה שאינה בכיס של בנימין נתניהו היא הבית היהודי. הם לא חלק מ'הגוש' העיוור, ששותפיו העיקריים הם הליכוד והמפלגות החרדיות שהביאו לנו את אוסלו ואת הגירוש מגוש קטיף.

אם האנשים הרבים שמאמינים בדרכה של שקד יצביעו לה ולא יחששו מאיום אחוז החסימה, הרי שכדי להקים ממשלה נתניהו יהיה תלוי דווקא בה ונקבל ראש ממשלה מהליכוד שמאותגר באמת, גם בשאלות של 'ימין' וגם בשאלות הקשורות לזהותה היהודית של המדינה.

הכותב: הרב ד"ר יוסף מרקוס, מדרשת מגדל עז; המכללה האקדמית הרצוג