בזכות הכיבוש

ישראל צריכה לחזק את הכיבוש. חד וחלק. הוא רופף והססני. הכיבוש במובן הרחב יותר – כשלטון ולא רק כצבא – נכשל במבחן התוצאה.

המרד הפלסטיני מתפשט בימים אלה ברחבי יהודה ושומרון. סכר הביטחון נפרץ, האויב הרים ראש ויד.

הפלסטינים קלטו היטב שהעולה על רוחם שיעשו – החזקת נשק, זריקת אבנים ובקבוקי תבעירה בדרכים, בניה פרועה, מעשי הסתה, גניבה והצתה, עימותי רחוב, הסתננות, והשחתת רכוש של יהודים. הממשל הצבאי והמנהל האזרחי מסובכים בדילמות מוסרניות משפטיות מומצאות, מוגבלים ומפוקחים עד לזרא. חאן אל-אחמר כסמל להתבזות ישראל מול אוהלי קדר הבלתי חוקיים והזמניים.

בעייני שמאלנים וערבים הכיבוש נתפס כשורש הרע. יש לתקן: הכיבוש הוא יסוד הקיום של ישראל וחומת ביטחון נגד להקות טורפים מבפנים ומבחוץ. ברוך הכיבוש במולדת העברית ושאינו תופעה מגונה אלא הכרח במציאות רווית טרור, שנאה ואנדרולומוסיה.

בימי המקרא לא חסו בני עמנו הישראלים על הכנענים, כעת חסים הישראלים על שבט ערבי אכזר. התאבלנו אלפיים שנה על ארץ שלא הייתה בידינו, כעת מתנכרים ממנה כשהיא בידינו.

נוכח המלחמה הפלסטינית הברוטאלית והבלתי פוסקת, על ישראל להדק את הכיבוש, להפוך אותו מנגנון משופשף ולגאווה לאומית. לשדרג אותו בכל אמצעי יעיל כדי להשלים את מלחמת העצמאות שטרם הגיעה לסיומה הטוב. אם אין כיבוש יהיו היהודים הנכבשים. בזכות הכיבוש אנו פה.

אבל יש להוסיף. ככל שמעשה הכיבוש נכשל כמנגנון שליטה בשטחי יהודה ושומרון, לא תיוותר ברירה אלא לפעול אחרת ולהגיב בעוצמה משמעותית – שתמריץ נכבה מס' 2. אם ישראל לא מצליחה לשלוט, תצטרך לגרש. אכן הערבים מכשירים את הקרקע לשינוי דמוגרפי שינחת על ראשם. קווי מתאר אלה מתבהרים לפי הניתוח והחיזוי שערכנו כאן.