משה רבנו מברך את זוג השבטים יששכר וזבולון בברכה המפורסמת 'שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך'.
מסבירים חז"ל ששבט יששכר 'יודעי בינה לעיתים', כפי שמתאר אותם הכתוב, היו למדנים ו'מרביצי' תורה, ושבט זבולון היו סוחרים חרוצים.
האחים עשו עסקה ביניהם שבני שבט זבולון יפרנסו את בני שבט יששכר וכך הם יהיו שותפים איתם בשכר תלמוד תורה. ה'עיסקה' הזו מצטיירת בעיני ההלכה כדבר משובח.
האם ברור שכל בני שבט יששכר היו בנויים להיות למדנים, וכל בני שבט זבולון היו בנויים להיות סוחרים? בוודאי שמדובר על הממוצע, על הכלל, וללא ספק היו חריגים גם כאן וגם כאן. אבל אפשר לבנות תכנית גם כאשר היא מתאימה רק לרוב, וקיימת עקומת הפעמון הידועה שכאשר היא מתארת מצב 'נורמלי' היא דומה לפעמון שרוב גובהו ונפחו נמצאים במרכז, והוא מותיר שוליים 'סבירים' בכל אחד מהצדדים.
בוודאי שהיו אצל בני יששכר כאלו שלא למדו כל היום אלא עסקו באחד מהעיסוקים הקיימים בעולם ופרנסו כך את משפחתם, וזה בסדר גמור, ואין ספק שגם בשבט זבולון היו למדנים שעסקו בתורה ולמדו ולימדו וגם אותם פרנסו בני השבט האחרים (הרי לא יתכן שהם יפרנסו למדנים משבט אחר ולא את למדני השבט שלהם), וכך נאה וכך יאה.
עקומת הפעמון הזו קיימת גם בשטחים רבים אחרים. למשל, כאשר מכינים רהיטים לכיתה בבית ספר, אין דומים הכיסאות והשולחנות שמתאימים לבני כיתה ג' לאלו של בני כיתה ז'. אבל גם בתוך כיתה ג' ובתוך כיתה ז' יש חריגים, יש ילדים בכיתה ז' שתהליך הגדילה וההתבגרות הגופנית שלהם לא התחיל, ואחרים שבכיתה ז' כבר רואים אצלם חתימת שפם, הקול שלהם נהיה עבה ובהתאם גם הגובה והרוחב. עקומות הגדילה וקצב ההתבגרות מאד שונים בין ילדים, בין משפחות, ובעדות שונות. חלק בולט מההתבגרות הגופנית הוא הצמיחה לגובה.
בתהליך הצמיחה לגובה משחק תפקיד ראשי הורמון הגדילה המשפיע על צמיחת העצמות, ובסוף התהליך הורמונים זכריים גורמים לסגירת העצמות ולסיום הגדילה.
לעומת תקופת בית הספר היסודי שבו קצב הצמיחה הממוצע הוא כחמישה עד שישה סנטימטרים בכל שנה - בתקופת ההתבגרות קצב הגדילה מתגבר, ומגיע לשיאו בתקופת הצמיחה המהירה הנמשכת כשנתיים-שלוש; בתקופה זו הנער צפוי לגבוה כשלושים סנטימטר.. דווקא הבנים שצמחו לגובה בגיל צעיר יישארו נמוכים יותר, ואילו ה'ננסים' של כתה ח', יעברו בראש ויותר את חבריהם המקדימים לצמוח. כמו בכל נושא, צריך להרחיק מבט.
אז איזה שולחנות נשים בכיתה? אי אפשר בכיתה רגילה לשים כיסאות ושולחנות בגדלים שונים, הרי לא תמיד יושבים במקומות קבועים וזה לא מעשי. חוזרים לעקומת הפעמון שלנו, ומציבים בכיתה כיסאות ושולחנות שמתאימים לרוב הגדול של התלמידים בשנתון הזה, ויהיו כאלו שהרהיטים האלו יהיו קצת גדולים עליהם, ואחרים שהם יהיו קטנים בשבילם. זה דרכו של עולם.