התחלה/ נולד ביום האחרון של חודש טבת תשל"ד, "בחודש הגשום ביותר בתולדות ירושלים, בתקופת פוסט מלחמת יום כיפור. אני מהילדים של חורף שנת 1973.
עדיין היו תקריות בגבולות ואנשים עוד היו מגויסים, כולל אבא שלי. וכשהגיעה העת החל לרדת שלג. הנהג של חבר הכנסת מנחם פרוש הוזעק להסיע את אמא שלי להדסה עין כרם, ושם, בחצות הלילה בדיוק, הגחתי לאוויר העולם".
אבא/ יעקב ארליך (78), מודד קרקעות ועוסק בגאולת הארץ. "כבר למעלה מארבעים שנה יש לו משרד בעפרה תחת השם 'מודדי השומרון', והוא עוסק בסימון אדמות מדינה ובניית יישובים. למרות גילו הוא מפעיל את המשרד ונמצא גם בשטח. בנוסף, מדי יום שישי הוא ואמא שלי יוצאים לטיולי שטח ביהודה ושומרון". גדל בכפר פינס, הוריו היו מראשוני המתיישבים החלוצים הדתיים של הפועל המזרחי בשנות השלושים.
אמא/ חדוה ארליך (77), פסיכולוגית קלינית במקצועה, עבדה שנים רבות באוניברסיטה העברית וגם באופן פרטי. "במהלך שנות האינתיפאדה סייעה רבות בעפרה בנושא התמודדות עם מצבי לחץ וחוסן קהילתי, נושא שהיה פחות מדובר בימים ההם".
מתנחלים/ עד גיל שלוש וחצי התגוררה משפחתו בשכונת סנהדריה המורחבת. בקיץ תשל"ז עברו לעפרה, שם נמנו עם דור המייסדים. "בשנים הראשונות גרנו בדירה קטנה שמזכירה קצת את המגורים כיום בהתיישבות הצעירה. נסענו דרך רמאללה ויחסי השכנות עם הערבים לא היו גרועים כל כך – עד האינתיפאדה הראשונה היו לא מעט שנים שהיינו מסתובבים שם בחופשיות".
ספסל הלימודים/ היה תלמיד בשנותיו הראשונות של בית הספר היסודי בעפרה, כשהיה קטן ומשפחתי. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. "זה היה קצת יותר תובעני מאשר הישיבות התיכוניות בימינו. לא הייתי כל כך בנוי לזה אבל איכשהו שרדתי".
חייל, דבר ערבית/ לאחר סיום כיתה י"ב פנה לישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות ולמד בה במשך שנה, שבעקבותיה התגייס לשירות צבאי מלא בצה"ל, בחיל המודיעין. "למדתי ערבית ועסקתי בתחום".
פי האתון/ עם השחרור החל ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, "תחומים שתמיד אהבתי, אבל חשבתי שצריך להיות הרבה יותר מוכשר ממני כדי לעסוק בהם". אחרי ניסיון של כתיבת שירים בימי הנעורים וכתיבה בעיתוני בית ספר, החל לכתוב לעיתון של הסטודנטים באוניברסיטה, 'פי האתון'.
נקודה/ למרות המשיכה לכתיבה, לתואר שני נרשם דווקא ללימודי פסיכולוגיה קוגניטיבית. "חשבתי שצפוי לי עתיד מדעי". לצד זאת, ישראל הראל, השכן מעפרה, שערך באותם ימים את עיתון 'נקודה' ז"ל, שילב שירים אקטואליים שלו בעיתון, אך זה לא סיפק אותו. "רציתי לקבל במה קבועה, שיר שבועי שיוכל להתייחס גם לאירועים פחות חשובים ולייצר מהלכים על פני זמן".
רוצה במה/ "פניתי לעיתון 'מקור ראשון' שעמד לקום באותם ימים והצעתי לכתוב. בשנה הראשונה חששו, ואז החליטו ללכת על זה. אחרי שנה הציעו לי גם לערוך בעיתון. רק אז, מתוך הכתיבה בעיתון, הבנתי שיכול להיות לי עתיד דווקא בתחום הספרות והכתיבה". בעקבות כך עזב את לימודי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ועבר ללימודי תואר שני בספרות עברית.
שירים בוערים/ ההשראה עבורו הייתה 'הטור השביעי' של המשורר נתן אלתרמן, לצד האירועים האקטואליים הבוערים. "היה לי חשוב להשפיע ולכתוב על נושאים השנויים במחלוקת. אלו היו השנים של הסכמי אוסלו ורצח רבין והתחושה של הידחקות לפינה בעקבותיהם. התחושה הייתה של ציבור מושתק שהתקשורת מתקיפה חדשות לבקרים, וכתבתי על כך בשיר שבועי".
לישון במערכת/ אחרי שנה ורבע של שיר שבועי וחודשים ספורים של עריכה, העיתון נסגר. לאחר שנפתח מחדש היה ארליך מהחבורה המצומצמת שהמשיכה לגלגולו הבא. "כך קרה שבגיל צעיר קיבלתי את תפקיד עורך המוסף 'דיוקן', שהיה אז רוב העיתון". הוא נשאר בתפקיד עד 2003, ואז עבר להיות כתב ועורך מהשורה. "התפקיד היה מאוד תובעני, לפעמים הייתי נשאר לישון במערכת".
המתרגם/ במשך השנים התגלגל לתחום התרגום. "מאמר שכתבתי על אלתרמן בכתב העת 'תכלת' הגיע למו"ל של הוצאת טובי (לימים הוצאת קורן), שבדיוק העלה אותה לארץ. הוא ביקש להיפגש איתי למטרה מסוימת, אבל כשסיפרתי לו שהתחלתי לתרגם שירה מאנגלית, הוא הציע לי לנסות תרגם לעברית את ספרו של הרב יונתן זקס, הרב הראשי של בריטניה. הוא חשב שדווקא מי שמתרגם שירה יכול להתמודד עם השפה הפיוטית של הרב זקס. הוא נתן לי לתרגם פרק אחד, הניסיון הצליח וקפצתי למים העמוקים". מאז תרגם ספרי עיון רבים, מהם כעשרה מספריו של הרב זקס.
תקווה לשמרנות/ השמועה על המקצועיות הרבה שלו כמתרגם הגיעה לאוזניהם של אנשי 'קרן תקווה' בצעדיהם הראשונים בישראל. "בהתחלה הייתי אמון על תחום הטקסטים, בדגש על תרגום של מאמרים שמרניים". לאחר שהצטברה כמות מכובדת של מאמרים, הוחלט לייסד את כתב העת 'השילוח', וארליך התמנה למשנה לעורך. בהמשך הקימה הקרן גם את ספריית שיבולת, והוא משמש בה כיום עורך אחראי.
שירת הלב/ אומנם בספר המדובר של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שיוצא לאור בימים אלו בהוצאת שיבולת, הוא היה פחות מעורב, "אבל מאמין שהספר יעודד אנשים להתוודע לשאר הספרים של ההוצאה, כמו ספר תולדות העם היהודי של פול ג'ונסון. בין הספרים שאני מעורב בהם, ספרי תרגום השירה שלי יקרים לליבי במיוחד. בהם אני מוצא ביטוי עצמי. אני רואה שליחות בהפצת אהבת השירה".
מכירים/ "אמירה אשתי עלתה בגיל שבע עם משפחתה מארצות הברית. נפגשנו כסטודנטים ליד הבאר, כמו אבותינו בתנ"ך - ליד הברזייה בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. חברה משותפת עזרה לרקום את הפגישה הבאה".
החצי השני/ אמירה ארליך, דיקנית הפקולטה לחינוך מוזיקלי במכללה האקדמית לוינסקי־וינגייט. "התחילה בתור מורה לאנגלית ומוזיקה והתגלגלה לתחום היזמות בחינוך, בין היתר בקרב נשים חרדיות". מאז שנת 2000 מתגוררת המשפחה במעלה מכמש.
הנחת/ שלוש בנות: לילך (20), כנרת (16) וזִמרת (12).
בוא שיר עברי/ לצד העיסוק בעריכה, תרגום וחברות במערכת כתב העת 'יהי', עוסק בכתיבה פזמונאית. "כבר מזמן רציתי להצטרף למועדון של כותבי השירים שאנשים גם שרים אותם. בשנים האחרונות, לשמחתי, אני יותר מצליח בזה". כך בקיץ האחרון התפרסם שירו 'קומי נקודה טובה' שליווה את מבצע הקמת היישובים של תנועת ההתיישבות נחלה, בביצועם של אהרן רזאל והראל טל. בנוסף, שירים שכתב סביב מעגל השנה שהתפרסמו בעיתון 'IVRIT' הולחנו ובוצעו על ידי יוחאי בן אב"י וראו אור באלבום 'ירח פרח וחליל'.
גם יהודה ושומרון/ "בכתיבה שלי אני מנסה לחדש את הז'אנר של שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, רק שהפעם ייכללו בהם גם מקומות ביהודה ושומרון. כתבתי כבר כמה שירים כאלו ואני מנסה לחבר אותם לזמרים ידועים".
מחדש מילים/ נוסף על שלל העיסוקים, משמש חבר בוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון העברית. "לאחרונה, למשל, דנו במילה כמו 'גשום', רק לגבי רוח. בוועדה יש שילוב של אנשי עט ואנשי לשון וזה מרגש ומרתק".
אם זה לא היה המסלול/ "כנראה הייתי עורך מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית והתפתחות שפה, משתעמם ומנסה לחפש תחום אחר".
במגרש הביתי
בוקר טוב/ "קם סביב השעה שבע בבוקר בממוצע. ברוב הימים אני עובד מהבית, מה שמאפשר לי בוקר די נינוח. כבר כמעט שבע שנים כותב את 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק ובטלגרם. כך למעשה הצטבר כבר פירוש מקיף על ספרים שלמים של שירה. זאת תרומתי הצנועה לאהבת השירה בישראל".
פלייליסט/ חובב גדול של מוזיקה קלאסית. "מי שחושב שזו התנשאות, הפסד שלו. כשאתה מתוודע לכאלה שיאים של יופי ועושר רגשי – קשה לשמוע משהו אחר. לצד זאת, יש לי חיבה גדולה לזמר העברי, במיוחד כשהוא נושק לשירה או שנון במיוחד, ובעיקר שירים ישנים יותר. נעשיתי פריק של להקת הנח"ל".
השבת שלי/ "יום של קריאה, והמון. על כל ספר חדש שאני קורא, משתדל לקרוא ספר קלאסי".
דמות מופת/ הרב יונתן זקס זצ"ל. "מעבר לכך שאני מתרגם את ספריו, הכתבים שלו וגם דמות האדם שבוקעת ומצטיירת מתוכם עוזרים לי לאהוב את היהדות שלי ואת מי שאני, להרגיש כמה מיוחד הוא שנולדתי כפי שנולדתי למורשת היקרה הזאת".
מפחיד אותי/ "להתקשר לאנשים. ההודעות הכתובות הן גאולה לביישנים כמוני".
משאלה/ "36 שעות ביממה".
כשאהיה גדול/ "אותם הדברים, אבל בגדול".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***