עכשיו כשהחגים חלפו אפשר סוף סוף להתחיל להתעסק בכל הדברים שהבטחנו שנהיה אחרי החגים. ואם להיות קצת יותר ספציפיים, צריך לראות איך אנחנו ממסמסים את כל הקבלות המבורכות שקיבלנו על עצמנו בלהט הרגע ומביאים אותן למקום קצת יותר בר־השגה. ונכון, יותר פשוט יהיה לאסוף שלושה גברין יהודאין ולבצע בפניהם התרת נדרים כדי שאוכל לחזור להיות אותה גרסה מוכרת ואהובה של עצמי, אבל בשביל מה יש לי טור בעיתון? אני שואל אתכם, ועונה מיד: כדי לפרוט בו את כל קונמיי וקינוסיי ולבקש התרה על כולהון כדי להתחיל את השנה הבעל"ט ממקום ריאלי יותר.
אז בואו ניגש ישר לעניינים.
קבלה ראשונה - השנה נכנסים לכושר!
מה חשבת לעצמך, יעקביני של החגים, מה? הרי בכל ימי חלדך רצת רק פעם אחת אלפיים, וגם אז מדובר היה באלפיים טפחים (שעולים לסך 192 מטרים לפי המידה היותר מפרגנת של החזון איש). אבל איפשהו בין כסה לעשור החלטת שאתה רוצה להיות מסוגל להרים את הילדה במדרגות בלי להזדקק לעיסוי מד"ר מרק רוסנובסקי, הרופא האגדי של נבחרת ישראל בכדורגל. שאיפה צנועה, חשבת לעצמך, אבל הנה אנחנו כאן בשלהי תשרי, רובצים על ספה, ורק המחשבה על לחפש את נעלי הריצה עושה לי להזיע (וזה עוד מבלי להתעכב על העובדה הקטנונית, שכל נעליים הן נעלי ריצה אם מישהו רודף אחריך).
קבלה שנייה - השנה אוכלים בריא!
חחח... אם העורכת הייתה מתירה לי, אז מהשורה הזו ועד סוף הטור הייתם רואים מלא חי"תים ברצף. שהרי הקבלה הזו מגוחכת כל כך עד שאני בעצמי לא מאמין שהאמנתי לעצמי. יש לשער שהקבלה התבצעה איפשהו בתוככי צום יום הכיפורים הקשוח, ברגע שבו הייתי מוכן באמת לאכול הכול, לא משנה כמה הערך התזונתי שלו גבוה. בפועל הדיאטה שלי כנראה תיוותר ללא שינוי ותכלול את התפריט הרגיל שנע על הטווח שבין שוקולד למריחה לשוקולד לבליעה. על כל פנים זה לא מפריע לקבלה שלי, שהרי שוקולד מגיע מזרעי עץ הקקאו, אז אפשר להגיד שאני בייסיקלי חי על תפריט מעולם הצומח, ומה יותר בריא מזה?!
קבלה שלישית - השנה לא מרימים את הקול על הילדים!
כאן אנחנו כבר מגיעים לקבלות היותר משמעותיות שאפשר לקבל. הרי שום דבר טוב לא יוצא מלהרים קול על ילד. במקרה הטוב הוא מפתח אדישות, ובמקרה הרע הוא מבין שככה מבוגרים מתנהלים ומתחיל לצעוק בעצמו. אז השנה בכיפור עדכנתי את הילדים שאני לא רוצה לצעוק עליהם יותר. מה שיכול היה באמת להיות רגע מרגש לולא העובדה שהמשפט הזה עצמו נאמר בצעקות תוך כדי ויכוח עצבני על שעות שינה. והאמינו לי, אין דבר שיותר מבלבל ילד מלשמוע את אבא שלו צועק עליו שהוא לא רוצה לצעוק עליו. מה שמצטרף לרשימה ארוכה של קלאסיקות מוצלחות שלי, ובראשן כמובן "אם לא תקשיב לי אני לא יודע מה אני אעשה לך!"
לגבי הקבלה הזו, אני חושב שקודשא בריך הוא הניח מראש שאני מתבדח.
קבלה רביעית - השנה לא אומרים שכוייח מחוץ לבית הכנסת!
זו לא קבלה שאמורה לעשות אותי אדם טוב יותר, סתם ניסיון להפוך לאדם קצת יותר נסבל על הבריות. למה אני צריך להגיד למתדלק הערבי "שכוייח!" אחרי שמילא לי מכל? האם הוא היה חברותא שלי בסדר אמונה בשיעור ד'? אם כן, אז הוא עשה חתיכת סיבוב מאז. לאחרונה המצב מחמיר והתחלתי להשתמש ב"שכוייח" סתם כמילת מפלט ממצבים חברתיים חצי־מביכים. "אבא שלך בפיזיותרפיה אחרי ששבר את היד בתאונה? או־וואה, שכוייח שכוייח".
וזה עוד בלי קשר לעובדה שיש זילות נוראה בשימוש במילה שכוייח גם בתוך תחומי בית הכנסת. אני פעם בטעות התחזנתי שחרית של יום רגיל עם מנגינה של מוסף של שלושה רגלים וקיבלתי עוד יותר שכוייח מבדרך כלל. מה שמעלה את השאלה: מה בדיוק צריך לעשות כדי לא לקבל שכוייח בבית הכנסת? לבחור באופן עקבי לקרוא את ההפטרה הארוכה לפי האשכנזים במקום את המקוצרת של הספרדים? להתפלל יזכור על חברי הקהילה בעודם חיים? להמשיך לשיר "ניי ניי ניי" אפילו שנגמרו המילים ב"צדיק כתמר"? לגבאים פתרונים.
אז ההחלטה לחדול מהשימוש במילה הזו מקננת בי כבר כמה שנים והשנה החלטתי ללכת על זה, ואני שמח לדווח שבינתיים אני נוחל הצלחה. שכוייח! אופססס.
קבלה חמישית - השנה לא מצייצים ברצינות בענייני פוליטיקה!
אני לא יודע כבר באיזו מערכת בחירות אנחנו נמצאים, אבל הולך ונעשה קשה יותר לשכנע אותי שהבחירות הבאות הן הן הדרמטיות. אז נכון, אני לא אלך לים ביום הבחירות, בין השאר כי מי הולך לים בנובמבר, אבל זה לא אומר שאני חייב להיות משתתף פעיל בקרקס. אז קיבלתי על עצמי לא להיכנס לפולמוסים מיותרים בענייני פוליטיקה. אפילו חשבתי לנסות לצייץ משהו בנוגע לצורך הדחוף באחדות, אבל אני מניח שיוזרים אנונימיים משני צידי המתרס יחליטו שבדילוגי אותיות מדובר בעצם בציוץ נגד/בעד ביבי בהתאמה. אז ויתרתי.
בינתיים דווקא בקבלה הזו אני עומד בכבוד. בואו ניתן לזה שבוע.
קבלה שישית - השנה לא כותבים טורים שבהם מונים רשימת דברים בפסקאות קצרות.
טוב נו, אולי כבר בשנה הבאה.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***