ואולי הבחירות כבר לא צריכות להיות פרסונליות?
ההיסטוריה מלמדת שהיכולת לזהות צורך בשינוי ולהוציא אותו לפועל תשחק לידי "הראשון שזיהה" ופחות לידיהם של "הטרמפיסטים". ייתכן שהגענו לרגע הזה בכל הקשור לתפיסת הבחירות בישראל. ייתכן שהגיעה העת לשינוי. אם המציאות לא משתנה גם אחרי מערכות בחירות מיותרות ויקרות, ראוי שיישקל שינוי של ממש במערכת הבחירות.
אמר כבר איינשטיין: "אי־שפיות היא לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". בישראל השתרשה התזה - בחירות לאיש ולא למפלגה. הכול אישי. הרבה יותר סיסמאות והרבה פחות עמדות. תם עידן הקמפיין האידיאולוגי־רעיוני. עכשיו הכול אישי והכול שלילי.
לבחירות החוזרות ונשנות יש כמה גורמים, החל משיטת הבחירות הישראלית מיום הקמתה, ועד לחוק הבחירה הישירה שביקש לצמצם את כוחן של המפלגות הקטנות ולמנוע סחטנות פוליטית, אך גרם למציאות הפוכה, ועל אף ביטולו, אנחנו עדיין מתמודדים עם תוצאותיו הרעות.
אך לא רק הם אשמים במציאות הקלוקלת הזו. ואולי נכון להביא אל שולחן הדיונים תפיסה אחרת, שתביא סוף סוף להכרעה בבחירות.
בשנים האחרונות הפכו העומדים בראש המפלגות את הבחירות לאישיות, רצופות מלחמות אגו נטולות אידיאולוגיה. הטיעונים – אם עוד ניתן להגדיר כך את חילופי הגידופים ושמות הגנאי – הפכו לאישיים. תם עידן המפלגה; החל עידן העומד בראשה. מפלגה, אנשים, חברי כנסת, דרך, תפיסת עולם? שימתינו בסבלנות עד גמר ספירת קולות החיילים והימאים. מישהו יכול להיזכר האם במערכת הבחירות הזאת, שבעיצומה אנחנו עומדים, שמענו תוכנית מדינית סדורה או הצעה להחזרת המשילות בדרום ובצפון?
כבר עכשיו, עוד לפני שנפתחו הקלפיות, ברור שלא תהיה הכרעה. מה שלא היה, גם לא יהיה. השאלה היא רק אילו התחייבויות יופרו ואילו נדרים – עם מי לא נשב – יותרו.
הבחירות האלה, כמו הקודמות, יוכרעו במנדטים ספורים – ולא למפלגה הגדולה, כי אם לקטנות. האם איילת עוברת? האם אחת מהרשימות הערביות לא עוברת? בן גביר עולה במנדט או יורד? ומה הכריעו התלמידים בבליך? המדינה עוצרת את נשימתה, והאמון במערכת הפוליטית נופח את נשמתו. רק התבוננות אחרת על המציאות עשויה להוציא אותנו מהבוץ הטובעני של בחירות חוזרות ונשנות.
ומה יש באמתחתם של ראשי המפלגות שיכול לסייע? רשימת מועמדי המפלגות לכנסת מעוררת עניין בערך כמו המועמדים להיכנס לבית האח הגדול. לא הרבה יותר מזה. אז כן. יש מקום להפיח חיים ברשימות המועמדים ולא לעסוק שוב ושוב בעומד בראש. ולא פחות חשוב מכך: תפיסת עולם. כמעט שכחנו. השקפת עולם, אידיאולוגיה, חשובות לא פחות - ואף יותר - מן המנהיג. ואל תגידו לנו למה "הם" ו"ההוא" לא טובים וטועים. שבענו מכך. מגיע לנו יותר. אמרו לנו למה אתם יותר טובים, למה אתם צודקים, ומה יש לכם להציע למעננו, למען עתידנו.
הליכוד צריך להזכיר לבוחריו מי הם אנשיו ומה הם עשו למען המדינה. הנה כמה דוגמאות: אופיר אקוניס שדרג את פרויקט "מחשב לכל ילד", ישראל כץ במשרד התחבורה הוביל בנייה ענפה של כבישים ומחלפים, אמיר אוחנה ומאבקו במערכת המשפט, יואב קיש והרקורד הצבאי שלו ועוד. כן, אלה דברים חשובים יותר מן הסוגיה מי נעל את מי במרפסת ומי סר חינו בעיני ההנהגה.
גם ליש עתיד יש במה להתגאות: מירב כהן ופעילותה הכל כך חשובה למען הקשישים וניצולי השואה, אלעזר שטרן אבי פרויקט "בגרות ללוחמים" בהיותו לובש מדים, רם בן ברק והרקורד הביטחוני, האלופה הראשונה אורנה ברביבאי ועוד.
אין סוד גלוי יותר מכך שלא הימין יכבוש מחר את יהודה, שומרון ועזה, ולא השמאל או המרכז יפתחו מחרתיים במשא ומתן להחזרת הגולן לסורים. יש לנו בעיות חשובות לא פחות - ולכם החובה להציע דרכים אמיתיות ומהירות לפתרונן.
אז מה הם השינויים המתבקשים? על קברניטי המפלגות להחליף את הדיסקט. אתם חשובים - אך לא בלעדיים. יש לכם נכסים רבים בני מימוש - ממשו אותם. הראו לנו את הכוורת. את הפסיפס המרכיב את המפלגה. הבליטו את הישגיהם והצניעו את הנדרש. וכפי שעשיתם את הקשר הבל־יינתק בין המפלגה לשמכם ולתמונותיכם, עכשיו שובו והדגישו את הקשר שלכם לאותה חבורת מועמדים שבראשה אתם עומדים. ספרו לנו מהי הדרך המשותפת, פרטו את היעדים וגלו לנו מה בדעתכם לעשות כדי להשיג אותם. השלם היה ונותר גדול מסך חלקיו.
אל תסתפקו בזאת, בחרו שניים עד שלושה אתגרים כבדי משקל שעימם מתמודדת כל משפחה ישראלית, בין אם מדובר במשפחה מקדומים, מאריאל, מצפת או מתל אביב, ופרטו באוזנינו איך תסייעו להם להגיע לדירה ולהתגבר על יוקר המחיה. אל תשחיתו זמן בגלגול אחריות לאובדן המשילות בנגב, אלא גלו לנו מה בדעתכם לעשות כדי להחזיר לנו את הביטחון בכבישי הדרום. הראו לנו תוכן, תוכנית סדורה, לוח זמנים.
ומי יודע? אולי תופתעו מהתוצאות ונקום לשחר של יום חדש וברור הרבה יותר.
הכותב היה בעבר יועץ תקשורת לשרים בכירים וכיום מנהל שיווק ודובר בית החולים הציבורי אסותא אשדוד
***