לאחר קרוב לארבעה חודשי מערכת בחירות, הארוכה בתולדות המדינה, פחות משבועיים נותרו עד שאזרחי ישראל ילכו לקלפיות בפעם החמישית בשלוש שנים וחצי.
אל הישורת האחרונה של מערכת הבחירות מגיעה הפוליטיקה הישראלית כשהיא ניצבת באותה נקודת פתיחה שבה החל רצף הבחירות הנוכחי.
נכון להיום הסקרים מצביעים על מערכת צמודה למדי, כששלושה תרחישים ריאליים עומדים על הפרק: או שנתניהו משיג 61 חברי כנסת שימליצו עליו לראשות הממשלה, או שיאיר לפיד מצליח לעשות זאת, או שישראל שוב תישאר בלי הכרעה פוליטית. כל שלוש האפשרויות מוצגות מדי שבוע בסקרים בערוצי הטלוויזיה ובעיתונים השונים, ולמעשה כמעט אין תזוזה בין הגושים.
השינויים היחידים בסקרים באים לידי ביטוי בתוך הגושים עצמם. כך למשל נמשכת מגמת ההתחזקות של רשימת הציונות הדתית על חשבון הליכוד מחד, וצמיחתו של יאיר לפיד על חשבון מפלגות השמאל הציוניות מאידך. בתווך ניצבות המפלגות הערביות, שההתרחשויות בהן עשויות להכריע את תוצאות הבחירות.
כבר תקופה ארוכה מבינים במערכת הפוליטית שאחוזי ההצבעה הם שם המשחק, או במילים פשוטות יותר: מי הצד שיצליח להביא יותר מצביעים לקלפי. על פניו מדובר במשוואה פשוטה למדי, אך בפועל מדובר באירוע מורכב. הסיבה לכך היא העובדה שלצד אחוזי ההצבעה ניצבת שאלה נוספת, שמושפעת ישירות ממספר האזרחים שיגיעו לקלפיות: מי מהמפלגות תצליח לעבור את אחוז החסימה האימתני העומד על 3.25 אחוזים?
לפי הסקרים האחרונים, בגוש נתניהו אין מפלגה שנמצאת בסכנה שלא תעבור את אחוז החסימה, אך הבית היהודי של איילת שקד, שממתגת עצמה בשבועות האחרונים כחלק מגוש נתניהו, נעה בסקרים האחרונים בין 1.7 אחוזי תמיכה ל־2.5 אחוזים. מדובר במרחק רב מאחוז החסימה בשלב מתקדם של מערכת הבחירות.
בצד השני של המפה, הן בגוש לפיד והן במפלגות הערביות, התמונה מורכבת הרבה יותר. נכון להיום, רק שתי מפלגות בגוש מתנגדי נתניהו עוברות בוודאות את אחוז החסימה. הראשונה היא מפלגתו של ראש הממשלה יאיר לפיד, שמסתמנת כמפלגה הגדולה בגוש, עם כ־25 מנדטים שרק הולכים וגדלים מסקר לסקר. המפלגה השנייה בגוש שעוברת ללא חשש היא המחנה הממלכתי של בני גנץ, שנכון להיום עומדת על מספר דו־ספרתי של מנדטים. לעומת זאת, שאר המפלגות מתקרבות יותר ויותר לאחוז החסימה.
כל המפלגות האחרות בגוש זה ניצבות באזור המסוכן של אחוז החסימה. הבטוחה מכולן היא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, שמקבלת בעקביות בין חמישה לשישה מנדטים בסקרים, אם כי כבר ראתה פעם אחת ארבעה מנדטים בלבד. לעומתה העבודה, מרצ, חד"ש־תע"ל ורע"ם נעות כל העת סביב ארבעה מנדטים. בימים טובים חלקן מקבלות חמישה מנדטים. בימים אחרים שברירי אחוזים מפרידים בינן ובין אחוז החסימה, ולמעשה עשויים להביא להכרעה במערכת כולה. בל"ד נמצאת הרחק מתחת לאחוז החסימה עם כ־1.5 אחוזי תמיכה, ולמעשה מכלה כמנדט וחצי של המפלגות הערביות.
על פי סקרי העומק, החברה הערבית אינה צפויה לצאת בהמוניה לקלפיות בסבב הנוכחי, מה שעלול להוביל לכך שלא רק בל"ד תסיים מתחת לאחוז החסימה אלא גם לפחות אחת מהמפלגות הבאות: רע"ם, חד"ש־תע"ל ומרצ. אם אכן אחת או יותר מהמפלגות הללו לא תעבורנה, גוש נתניהו ישיג את 61 המנדטים הנחוצים לו.
שלוש האפשרויות שכרגע מסתמנות לתוצאות הבחירות מאפשרות שלל הרכבים לממשלת ישראל ה־37, כולל תסריט שבו ישראל תלך שוב למערכת בחירות. התיישבנו עם המומחים הפוליטיים כדי לבחון את האפשרויות שעל השולחן ולתאר כיצד תראה הממשלה הבאה, לפי רוב הסיכויים.
שמאלה פנה
לפי הסקרים ומרבית התרחישים הפוליטיים, הסבירות הגבוהה ביותר היא שלאחר הבחירות יהיו בגוש נתניהו 61 מנדטים. במקרה שכזה ברור שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, והשאלה היחידה היא מה יהיה הרכבה. במחשבה ראשונית, ולפי המסרים שהועברו בליכוד לאורך כל מערכת הבחירות עד כה, במקרה כזה תוקם ממשלת ימין צרה שתכלול את הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, יהדות התורה וש"ס. אלא שאירועי הימים האחרונים, בדגש על סערת ההקפות השניות בכפר חב"ד, שם הורד בן גביר מהבמה לדרישת אנשי נתניהו כדי שלא תהיה תמונה משותפת של השניים, חיזקו את הסברה כי נתניהו יפנה דווקא לבני גנץ על מנת להרכיב ממשלה.
"גם אם לנתניהו יהיו 61 של הגוש שלו, הדבר הראשון שהוא יעשה זה לקרוא ליתר המפלגות להצטרף לקואליציה", אומר יועץ התקשורת אביב בושינסקי, לשעבר יועצו של בנימין נתניהו. "הכוונה היא לפנות בעיקר לגנץ, אם כי גם לאחרים, למרות שהם לא בדיוק שותפים פוטנציאליים, ולהדגיש שיש אתגרים רבים וחייבים ממשלה רחבה".
למה לפנות ללפיד אם אין באמת סיכוי שהוא יסכים?
"קודם כול, כי זאת הפרקטיקה הפוליטית בישראל. יש נוהג פוליטי, והוא לקרוא לממשלה רחבה. אבל מעבר לזה, וכאן מגיע החלק המהותי, נתניהו יודע שהוא מאוד לא יאהב את קואליציית 61 המסתמנת. מדובר בקואליציה שתישען רובה ככולה על איתמר בן גביר, וגם ההיסטוריה שלו עם סמוטריץ' שמנע ממנו ממשלה עם רע"ם בסבב האחרון לא מעוררת אצלו געגועים. אני חושב שנתניהו יהיה יותר מבועת מממשלה כזו מאשר ממשלה שיש בה גם וגם".
כלומר, האירועים בכפר חב"ד עשויים לרמוז לבאות.
"בעיניי כן. מניסיון העבר שלנו עם נתניהו, הוא תמיד פונה קודם למרכז או לשמאל ורק אחר כך לימין, ואני מאמין שזה מה שהוא יעשה גם הפעם. זה בכלל לא משנה כמה יהיה לו עם הגוש שלו בלבד. הוא יפנה לגנץ ויהיה מאוד נדיב כלפיו. הסיבה לכך ברורה. הוא צריך למנות שר ביטחון, ולא מאוד רוצה למנות מישהו כמו סמוטריץ' או בן גביר לתפקיד הזה. מה גם שבאמת יש הרבה אתגרים על השולחן, וראשי רשימת הציונות הדתית הם אנשים אידאולוגיים שמציגים קו נוקשה שלא קל לעבוד איתו. לעומת זאת גנץ הוא שותף מאוד נוח. ומעבר לזה, הליכה עם גנץ משאירה לנתניהו גם פתח מילוט בדמות הליכה אחורה והרכבת ממשלת 61. הרי בן גביר, שזקוק לנרמול של נתניהו, לא יהיה זה שימנע ממנו להרכיב ממשלת ימין. הוא רוצה להיות שר".
למה שבני גנץ ילך למהלך כזה?
"זאת כבר שאלה אחרת. גנץ יצטרך לבדוק האם יש לו עתיד פוליטי אם הוא לא נכנס לממשלה כזאת כשנתניהו בכל מקרה מרכיב ממשלה. אם הוא סבור שכן, הוא לא ייכנס ונתניהו יישאר רק עם אופציית 61. אבל אם הוא סבור שהוא יימחק באופוזיציה, הוא ילך על ההצעה של נתניהו, שאני גם מאמין שהיא תהיה נדיבה מאוד".
בושינסקי אומנם סבור שהאופציה הראשונה של נתניהו אינה ממשלת 61 עם גוש הימין, אלא שרבים חולקים על כך. בין היתר, דף המסרים של הליכוד מדגיש שוב ושוב שבמקרה שהגוש ישיג 61, תורכב ממשלת ימין "על מלא". אלה הדברים שאמר השבוע חבר הכנסת מיקי זוהר בראיונות שונים, וזה גם מה שנתניהו עצמו אמר כמה פעמים בימים האחרונים.
אך בעוד הקורא הממוצע צפוי להיות סקפטי, שלא לומר ציני, לנוכח ההתחייבויות של הליכוד, חבר הכנסת לשעבר איתן כבל סבור כי אין מדובר בהבטחת בחירות מן השפה ולחוץ. "אם יהיו לו 61 הוא ילך על האופציה הזאת. זה לא יהיה לו פשוט, ויכול להיות שהוא היה מעדיף הרכב ממשלה אחר, אבל לאור המפה הפוליטית כיום על זה הוא ילך. בסוף, לנתניהו יש שתי מטרות: האחת לחזור להיות ראש ממשלה, והשנייה להינצל מהמשפט שלו. את שני הדברים האלה הוא יוכל להשיג רק בממשלת 61 צרה. מדובר בניתוח פשוט של המציאות. התוכנית של סמוטריץ' לגבי מערכת המשפט מספקת לו בדיוק את זה. אפשר לתמוך בכך ואפשר להתנגד למהלך, ושני הדברים לגיטימיים, אבל צריך להבין שזאת המשמעות של הצעת סמוטריץ', ולכן זאת האופציה המועדפת על נתניהו".
המוסכמה התקשורתית היא שממשלת 61 היא ממשלה לא יציבה, כזאת שתוביל במהרה לבחירות נוספות, כפי שעשתה ממשלת בנט־לפיד. אלא שכבל סבור אחרת. "יש תפיסה שבשביל יציבות פוליטית חייבים ממשלות רחבות. בפועל זה לא נכון, והממשלות הכי יציבות כאן היו ממשלות צרות. יחד עם זה, מדובר היה בממשלות שלא היה בהן ריבוי אג'נדות. גם אם היו ויכוחים וחיכוכים, באופן כללי הן שידרו על אותו גל. לעומת זאת, הממשלה היוצאת שכל מה שהחזיק אותה היה תפיסת 'רק לא ביבי', לא באמת החזיקה ונפלה מהר".
כלומר שהתסריט הזה, שבו נתניהו מרכיב ממשלת 61 עם הגוש, הוא התסריט שבו ניכנס ליציבות פוליטית?
"כן. וזאת סיבה נוספת למה נתניהו, ולא פחות ממנו חברי הליכוד, מאוד רוצים ממשלה צרה. היא תספק להם יציבות. יחד עם זה, צריך לדעת שלא מדובר ביציבות ללא מגבלות. גם ממשלה כזאת לא באמת יכולה לכהן את מלוא כהונתה".
דווקא את התסריט שהציג בושינסקי, אשר לפיו נתניהו יפנה בראש ובראשונה לבני גנץ, כבל מוריד מהשולחן. "על הנייר זה אומנם אפשרי, אבל בעיניי זה מאוד מאוד רחוק. בסוף, בשביל להביא את בני גנץ נתניהו צריך לתת לו את מה שגנץ רוצה, וזה להיות ראש ממשלה. מה גם שגנץ לא יבוא להיות שני ברוטציה, הוא ידרוש להיות הראשון. אם יש לנתניהו 61 הוא לא יכול לתת לגנץ ראשות ממשלה, ובטח שלא להיות הראשון בה".
בדיוק כמו שמשפט נתניהו משחק תפקיד במערכת הבחירות, גם לאחר מכן הוא צפוי לשחק תפקיד. אלא שבעוד כבל סבור כי הוא יהיה אחד הגורמים שיובילו לממשלת ימין צרה, בושינסקי סבור שדווקא זו תהיה הסיבה לפנות לגנץ. "נתניהו סבור שהוא צריך להראות צד מתון יותר כלפי מערכת המשפט ולהתפייס עם אלה שקרובים למערכת המשפט, ואלה בעיקר בני גנץ וגדעון סער".
דרך נוספת של נתניהו להרכיב ממשלה היא אם שקד תצליח לעבור את אחוז החסימה. נכון להיום היא רחוקה מאוד מאחוז החסימה, וקשה לזכור מקרים שבהם מפלגה הייתה רחוקה כל כך מרף הכניסה לכנסת ובסוף הצליחה להיכנס אליה. יחד עם זאת, אם היא כן תצליח לעבור, גם בושינסקי וגם כבל סבורים שהיא תצטרף לנתניהו, למרות המשקעים הרבים שיש לשני הצדדים.
האקזיט של סער
על פניו, התרחיש שלפיד משיג 61 אצבעות בכנסת הוא תרחיש הכי פחות אפשרי במערכת הבחירות הנוכחית. כדי שהסיטואציה הזאת תתרחש, יאיר לפיד צריך לקוות כי גם רע"ם וגם חד"ש־תע"ל תעבורנה את אחוז החסימה, כשבמקביל הדבר אינו מוריד את מרצ, או בתסריט קיצוני יותר את מפלגת העבודה, מתחת לאחוז החסימה. נכון להיום בכל הסקרים כל ארבע המפלגות עוברות את אחוז החסימה, אך כלל לא ברור שכך יהיה המצב ב־1 בנובמבר.
מי שנמצאת במצב המסוכן ביותר היא רשימת חד"ש־תע"ל, או מה שנשאר מהרשימה המשותפת. על פי מרבית הסקרים, כבר כיום היא נמצאת שברירי אחוזים מעל לרף הבסיס, כאשר שילוב של אחוז הצבעה נמוך במגזר הערבי לצד הצבעה גבוהה במעוזי הימין צפוי להפיל אותה מתחת לאחוז החסימה. יחד עם זה, גם מרצ נתונה במצב קשה למדי, כאשר זהבה גלאון אומנם הצליחה להעלות את המפלגה מעל המים מאז שנבחרה, אך מסריה שעוסקים רבות בשיתוף פעולה ערבי־ישראלי ותמיכה אקטיבית בהקמת מדינה פלשתינית פונים חלקית לאותו קהל שאמור להצביע לחד"ש־תע"ל. לא מן הנמנע ששתי הרשימות יילחמו על אותו מאגר קולות, ויסיימו שתיהן מתחת לאחוז החסימה.
אך גם אם כל המפלגות יעברו את אחוז החסימה, הרכבת ממשלה על ידי לפיד תהיה אירוע מסובך למדי. בראש ובראשונה, היא תצטרך לכלול הסכמה של אלקין וסער להרכיב ממשלה שנתמכת בצורה כזאת או אחרת על איימן עודה ואחמד טיבי. "זה המקום שבו סער יעשה את האקזיט שלו ויחזור למחוזות הימין", מפתיע בושינסקי. "הוא יגיד ללפיד 'עד כאן', והוא יעדיף ללכת לבחירות נוספות, מתוך תקווה שנתניהו יואיל בטובו לזוז הצידה. אם סער יסכים לממשלה יחד עם עודה וטיבי זה סוף הקריירה הפוליטית שלו. בסוף לסער יש מטרה אחת כיום, והיא לסיים את הקריירה הפוליטית של נתניהו. גם במערכת בחירות שישית הוא משיג את אותה תוצאה".
כלומר, אתה לא רואה תסריט כלשהו שבו לפיד וגנץ מצליחים להרכיב ממשלה עם גוש מתנגדי נתניהו.
"אני לא רואה שום תסריט אפשרי לזה".
"באופן תיאורטי יכולה לקום ממשלה שמתחילה בלפיד ומסתיימת בשאריות המשותפת", חולק כבל. "אבל זאת תהיה ממשלה שתסבול בדיוק מאותן בעיות של הממשלה היוצאת. בעידן שבו ה'רק לא ביבי' שולט, גם אנשים כמו אלקין וסער יכולים לבנות מבנה שבו הם יוכלו לחיות לצד עודה וטיבי. כל זה מתוך תקווה שנתניהו יזוז בינתיים וילכו לבחירות נוספות. אבל זאת לא ממשלה יציבה בשום צורה".
ואם, כמו בתסריט הסביר יותר, אלקין וסער יסרבו לשבת עם עודה וטיבי, לאן לדעתך המערכת הפוליטית תפנה?
"למעשה אנחנו נגיע לאירוע דומה כמו במצב שבו הבחירות הקרובות יסתיימו בתיקו".
"ההזדמנות האחרונה של נתניהו"
כשכבל מדבר על תסריט השוויון בין הגושים, הוא למעשה מדבר על התסריט שכיום הוא זה שמופיע שוב ושוב בסקרים. בסיטואציה כזו ממשלת ימין צרה כמובן שאינה על השולחן, אך כלל לא בטוח שיש ממשלה אחרת אפשרית. כבל סבור שבמצב כזה אנחנו צפויים להתחיל לראות שינויים פרסונליים, כולל כאלה שבהם נתניהו יסיים את תפקידו כמנהיג הליכוד.
"צריך לזכור משהו מאוד חשוב. אם נתניהו לא בזירה הימין מרכיב ממשלה בדקות. גוש נתניהו אומנם עומד על פלוס מינוס 60 מנדטים, אבל בציבור הישראלי יש כיום יותר מ־70 מנדטים ימניים. אנחנו מדברים על מספרים לא הגיוניים בכלל. למעשה, הימין בישראל קצת שבוי בידי נתניהו. הרי ליברמן לא הפך להיות פעיל שלום עכשיו, וסער לא בדיוק אוהד נלהב של פתרון שתי המדינות", הוא אומר.
כלומר, אתה סבור שבמצב של חוסר הכרעה גוש הימין ידיח את נתניהו.
"בדרך כזאת או אחרת כן. גם נתניהו יודע את זה. זאת ההזדמנות האחרונה שלו. אם הוא לא יצליח הוא ייאלץ ללכת. זה יבוא משני כיוונים. גם מתוך הליכוד, אבל לא פחות מכך מחוץ לליכוד. הרי סמוטריץ' והחרדים יודעים שהימין הוא הרוב המוחלט בעם, ואין להם שום כוונה לאבד שוב את השלטון. הם יעבירו את המסר שנתניהו צריך לזוז, גם אם מחליפו יהיה פחות טוב ממנו".
בושינסקי מסכים עם כבל שזו ההזדמנות האחרונה של נתניהו לחזור לכיסא ראש הממשלה, אך סבור שאם אכן הבחירות יסתיימו בשוויון הוא דווקא יחתור לממשלת אחדות. "נתניהו יודע שני דברים: הוא לא יכול להוביל למערכת בחירות שישית, כי אז הוא ייאלץ לעזוב את ראשות הליכוד. והדבר השני הוא שאין לו הזדמנות נוספת. זה להיות או לחדול. מהצד השני, לפיד מסתכל על המפה ורואה שיש לו פחות או יותר אופציה אחת בלבד להרכיב ממשלה, וזה בשיתוף פעולה עם נתניהו".
נשמע כמו תסריט מעט תלוש מהמציאות.
"על הנייר אולי, אבל כשעוקבים אחרי המהלכים של שניהם מגלים שזה לא כך. מבחינה ציבורית הליכוד לא יכול להתנגד לזה, כי זה הכי פוליטיקלי קורקט, כי זה יוצר אחדות בפרלמנט אחרי השנים השסועות. אבל גם מבחינה פרקטית זה יכול לעבוד לשני הצדדים. לנתניהו זה טוב, כי הוא חוזר למשרד ראש הממשלה והוא קרוב יותר ל־61, כמו גם שזה יכול לסייע לו במישור המשפטי. ללפיד זה טוב, כי נתניהו יכול לתת לו להיות ראשון ברוטציה לעוד פרק זמן קצר, ואז נתניהו יחזור לשנתיים, כשלאחר מכן לפיד מגיע עם רזומה של ראש ממשלה וכביכול כיורש הטבעי. זה מהלך שמבחינתם אין לו מפסידים".
זה משהו שלפיד יכול בכלל להעביר בקרב תומכיו?
"שאלה טובה, אבל האמת היא שאין לו אלטרנטיבה אחרת. באופן אבסורדי, המשך הקריירה הפוליטית של לפיד תלוי בהישארותו של נתניהו בזירה. אם נתניהו בחוץ, סביר להניח שלפיד לא יתקרב לראשות הממשלה כי לימין יש רוב מוחץ במדינה. נתניהו הוא תעודת הביטוח של לפיד".
יש איזשהו בסיס לאפשרות הזאת במה שאנחנו רואים בשטח?
"בהחלט. הרטוריקה של שניהם מלמדת שגם הם עושים את החישובים הללו. אנחנו רואים הרבה פחות התלהמות בשיח בין השניים, בטח כשאנחנו מסתכלים על השפה שבין נתניהו לגנץ. נתניהו לא תוקף את לפיד בספר שלו, וגם בהתבטאויות הפומביות זה הרבה פחות מתלהם ממה שראינו עד היום. בסוף, בין נתניהו ללפיד אין את ממד השנאה האישי שיש בין נתניהו לגנץ, סער ושאר חלקי המפלגה שם".
במערכת הפוליטית סבורים שתסריט האחדות יקבל חיזוק נוסף, הפעם מבית הנשיא. עד כה הנשיא הרצוג הצליח לבנות מעמד ציבורי חזק במיוחד, הן מימין והן משמאל, ורבים במערכת הפוליטית סבורים כי הוא ינסה להשתמש בהון הפוליטי הזה כדי לפתור את הפלונטר, במקרה שיושג שוויון בין הגושים. רמיזות לכך כבר נאמרו בימים האחרונים, כשהכוונת הציבורית מופנית לשבוע ההמלצות לקראת הטלת המנדט. איך שלא נסתכל על זה, קצת יותר משבוע וחצי לפני הבחירות ועושה רושם שהשאלות הפוליטיות רק הולכות ומתרבות, והן ילוו אותנו זמן רב לאחר שאחרון הקולות ייספר.
***