ביהודה ושומרון חוגגים נקודת ציון משמעותית

500,270 יהודים מתגוררים ביהודה ושומרון, נכון לערב ראש השנה תשפ"ג. כך עולה מנתונים ממשלתיים שהגיעו לידי העיתון 'בשבע'.

55 שנה אחרי מלחמת ששת הימים שבה שוחרר האזור משליטה ירדנית, ביהודה ושומרון חוגגים נקודת ציון משמעותית בגודל האוכלוסייה היהודית המתגוררת באזור.

היישוב היהודי הגדול ביותר ביהודה ושומרון הוא העיר מודיעין עילית, המונה 85,012 תושבים. בקצה השני של הסקאלה נמצא היישוב נערן שבבקעת הירדן עם 114 תושבים בלבד (יחד עם זאת, יש להביא בחשבון שאוכלוסיית יישובי ההתיישבות הצעירה נמנית עם יישוב האם הסמוך).

עוד מתברר כי קרוב למחצית מתושבי יהודה ושומרון היהודים הם צעירים עד גיל 18, 237,806 נפש ליתר דיוק. לעומת זאת, באופן יחסי, מעט פנסיונרים מעל גיל 65 מתגוררים בה: 28,477 איש. הריכוז הגדול ביותר של גיל הזהב נמצא בעיר מעלה אדומים, עם 4,921 גמלאים. מתוקף היותה של מודיעין עילית היישוב הגדול ביותר, גם הילודה בה נמצאת בראש הרשימה, עם 18,160 תינוקות שנולדו בה בחמש השנים האחרונות.

ללא ספק מדובר בקפיצת גדילה משמעותית. על פי נתוני מועצת יש"ע, אך לפני עשור, בתחילת 2011, התגוררו ביהודה ושומרון 342,000 תושבים יהודים. מאז, ממוצע הגידול של האוכלוסייה הוא 3.7% לשנה; נתון קצת מתעתע שאינו מעיד בהכרח על קיפאון, כי ככל שהכמות גדלה, האחוז קטן. 15,000 תושבים חדשים שהגיעו ב־2011 היו 4.5%. מאידך, אותה כמות בשנת 2021 הייתה רק 3.3%. כמות התושבים החדשים לשנה בממוצע היא 14,800.

שנת 2020 התאפיינה בשפל גדול, כתוצאה מהקפאת התכנון ואישורי תוכניות הבנייה עד שנת 2017. בשנת 2021 המספרים החלו להתאושש, המגמה חזרה להיות כלפי מעלה והמספרים הגיעו לגידול של 15,000 נפשות חדשות. בשנה האחרונה התחדשה המגמה של עצירת התכנון, היות שהתקיימו בה רק שתי ישיבות מת"ע (מועצת התכנון העליונה). "אנחנו בבעיה גם השנה, שתשפיע בעיקר על העתיד", קובע יגאל דילמוני, מנכ"ל מועצת יש"ע. "המפתח נמצא אצל שר הביטחון".

את חצי מיליון התושבים היהודים ביהודה ושומרון קשה לפלח לפי השתייכות מגזרית. לפי הערכה, מדובר על שליש חרדים, שליש דתיים־לאומיים ושליש מסורתיים־חילונים. "בשנתיים האחרונות זיהינו מגמת גידול באוכלוסייה החרדית והם קצת יותר משליש, מה שמקטין כמובן את החלק היחסי של מגזרים אחרים. זה בתוך האחוזים של סטיית התקן. השאלה למי אנחנו קוראים חרדי ולמי אנחנו קוראים דתי־לאומי", מציין דילמוני. "שערי תקווה, צופים, קריית ארבע וקרני שומרון למשל – הם יישובים מעורבים. קשה מאוד לספור משפחה משפחה, ולכן מתבצעת הערכה".

התקשורת לעגה

"בראשית הדרך, לדבר על חצי מיליון יהודים היה נועז למדי", נזכר בני קצובר, ממייסדי גוש אמונים. "כמעט אף אחד לא הרשה לעצמו לדבר במונחים כאלה. בסוף שנות השבעים, כשהתחילו כבר להיות כמה אלפים בהתיישבות, יצרנו יחד עם חנן פורת ואורי אליצור תוכנית שנקראה 'תוכנית יש' - 310 יישובים. בתוכנית הזאת תוכננו מאות אלפי יהודים. התקשורת באמת התגלגלה מצחוק וכינתה אותנו הזויים, משיחיים וסהרוריים, אבל מצידנו הייתה הרבה אמונה. התנאים שהיה צריך להתמודד איתם כדי להתחיל את מפעל ההתיישבות היו קשים. במיוחד בשומרון - לא היה חשמל, לא היו מים, לא היו טלפונים. הכבישים היו ברוחב שניים־שלושה מטר – סמטאות בעברית של היום. מה שהיה בשפע זה טרור ערבי ולחץ בינלאומי גורף, ובחלק גדול מהתקופות גם התנגדות ממשלתית. אבל יחד עם זה, ידענו שעם אמונה אפשר להתגבר על הכול. וכמו שהיה גם אומר לנו שוב ושוב הרב צבי יהודה קוק: אתם תראו איך שהכול יפרח מארץ ישראל".

לדברי קצובר, לולא היו מפריעים – במיוחד מבית - למפעל ההתיישבות, לא הייתה שום בעיה להגיע כבר למיליון יהודים. "מסתבר שלאט לאט, העזרה משמיים הייתה בהיקף ובמרכיבים שלא ייאמנו, הציבור התחיל להגיע למרות כל הנתונים הללו, וככל שהציבור התחיל להגיע, זה הפך להיות כדור שלג שהתגלגל וגדל להיקפים בלתי רגילים. אפילו היום יש לנו מחוץ לגושי ההתיישבות למעלה מ־100,000 תושבים, שזה מספר עצום", הוא מתפעל. "אבל יחד עם זאת, ההקפאות, אפילו של ממשלות ימין שנכנעו ללחץ הבינלאומי, גרמו לצערנו לכך שהפסדנו לפחות 300-200 אלף יהודים. היו יכולים להיות היום קרוב למיליון יהודים לפי דעתי. אבל נגיע גם לזה".

ההתיישבות ביהודה ושומרון היא כבר עובדה מוגמרת?

"כבר בזמנו הרב חרל"פ שם את האצבע על כך שהנקודה המרכזית בדורנו היא ארץ ישראל, ואחד המאפיינים בה הוא שלא רק שהכול ייסוב סביבה, אלא שהעולם כולו יטיל את מלוא משקלו לפגוע בנקודה העיקרית. ועינינו הרואות שהוא צדק - אצל העולם כולו ארץ ישראל עדיין בעדיפות עליונה. העולם כולו רוצה לראות אותנו מחוץ ללב ארץ ישראל, מחוץ ליהודה ושומרון. לצערנו, גם חלקים מסוימים בציבור הישראלי. היות שזו הנקודה המרכזית, קשה להניח שהם יירגעו מההתלהמות שלהם לפגוע בארץ ישראל. ולכן כל זמן שזה המצב, למרות ההישג האדיר, לאף אחד אסור להיות רגוע, ולאף אחד אסור לנוח על זרי הדפנה. להפך, צריך לפעול במלוא הכוח כדי שבאמת גם השוליים הסהרוריים בישראל יבינו שזה בלתי הפיך. אותם שוליים סהרוריים הם המפתח לכך שגם העולם ישלים עם המציאות הזאת. כל זמן שאצלנו יש קולות שמערערים על מציאותנו ביהודה ושומרון, אנחנו לא יכולים לצפות שהעולם יהיה טוב יותר מהקולות הללו".

כאמור, כבר מקדמת דנא נמצאת באמתחתו של קצובר תוכנית להקמת 310 יישובים, אך לדבריו הבעיה היא לא תוכנית, אלא לסלק הפרעות ומכשולים, "לצערנו גם כשהימין עולה לשלטון", הוא אומר בצער. "בשיא השחרור של ההקפאה בעידן טראמפ, נתניהו אפשר אלפיים יחידות דיור - שזה רבע ממה שאפשרו אהוד ברק או אהוד אולמרט, כך שזאת הבעיה: לסלק את המכשולים, שהם בדרך כלל מבית, וברוב המקרים גם מתוך המעגלים היותר קרובים אלינו. יש תוכנית אסטרטגית להגיע לשני מיליון יהודים. הבעיה היא איך מתמודדים, בזירה הפוליטית, בזירה החינוכית ובזירה המדינית - איך לסלק את המכשולים. וזה לא כל כך נתון בידיים שלנו".

למרות זאת, קצובר אופטימי. "מכלום להגיע לחצי מיליון – זו רק הוכחה שהשמיים הם הגבול. הרב צבי יהודה היה אומר לנו שלא רק שהכול יפרח מארץ ישראל, אלא שהכול יפרח מארץ ישראל בכל התחומים. לא היו כמעט ישיבות גבוהות, והיום יש למעלה ממאה. לא היו מדרשות, והיום יש כמעט שבעים. הכול פרח מהסיפור הזה - מכינות קדם־צבאיות, אוניברסיטה, חיבור לתקשורת, למוזיקה, לתיאטרון - עשרות תחומים שממשיכים לפרוח, ודווקא בגלל עוצמת האחיזה בארץ ישראל. הכי הרבה פורחת האמונה, רואים מאחזים וחוות, ובכל התחומים יש פריחה. לכן אני אופטימי. בכל מאזן אנחנו כל הזמן מתקדמים, למרות כל מיני עננים שחורים כאלה ואחרים. בסך הכול המאזן מוכיח חד־משמעית, ללא כל שום ספק, שאנחנו בדרך קדימה".

להכפיל תוך 15 שנה

במועצת יש"ע מביעים סיפוק רב מהנתונים המשמחים, אך לא ממהרים לחגוג. "אסור לנו אף פעם לנוח על זרי הדפנה", מצטרף דילמוני אל קביעתו של קצובר. "אסור לנו לחשוב שניצחנו במערכה. חצי מיליון זאת כמות ענקית שהייתה בגדר חלום. אם היינו מדברים על המספר הזה לפני עשרים שנה היו לועגים לנו. זאת הצלחה כנגד כל הסיכויים - כנגד ארצות הברית, המדיניות של אובמה ועוד נשיאים קלוקלים שהיו להם, כנגד ממשלות ישראל שפעלו בזדון נגד ההתיישבות, כנגד הקפאות בנייה, כנגד ארגוני שמאל, כנגד אירופה ושאר ארגונים בינלאומיים. לכן זאת נקודת ציון חשובה והצלחה גדולה. יחד עם זאת, צריך לזכור שאנחנו לא יכולים להתבסם מההישג, ממש לא. מה שקורה היום בשטח זה שהרשות הפלשתינית, בעצימת עין מכוונת של שר הביטחון, משתלטת וגונבת אדמות מדינה ואת כל השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון, לאט לאט, בבנייה לא חוקית שממומנת בכסף אירופי ובינלאומי. גם אם אנחנו גדלים באנשים, את השטח אנחנו עלולים לאבד", הוא מתריע.

יש הבדל בין גושי התיישבות ליישובים מרוחקים?

"אנחנו לא מכירים במונח גושי התיישבות. כל ארץ ישראל היא גוש התיישבות אחד גדול. אריאל ויצהר נמצאים באותו מרחק גאוגרפי מתל אביב. מבחינתנו הם יישובים שווים ודומים, שצריכים להיבנות ולהתפתח, כל אחד לפי פוטנציאל הפיתוח העתידי שלו. אין אצלנו שום הבדל בין ברקן לאבני חפץ, או בין שבי שומרון לקרני שומרון".

חצי מיליון תוך 55 שנה, זה הרבה או מעט?

"לא עליך המלאכה המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה", מצטט דילמוני את אמירתו של רבי טרפון בפרקי אבות. "אנחנו צריכים תמיד להיות עם הפנים קדימה. אין לי ספק שאם אנחנו משווים לאזורים אחרים בארץ, שבהם פעלה המדינה אקטיבית כדי לפתח ולקדם אותם, בעוד אנחנו פעלנו כנגד כל הסיכויים וכל הכוחות – אין ספק שכשאנחנו משקללים את כל הנתונים, ההתיישבות ביהודה ושומרון נמצאת במקום גבוה".

גם באמתחתו של דילמוני תוכנית מפורטת לחצי המיליון הבאים. "מאפס לחצי מיליון זה קשה יותר מאשר מחצי מיליון למיליון", הוא מזכיר. "כשיש כבר תשתיות ובסיס, קל יותר להתקדם. עשינו תוכנית עבודה עם שר הבינוי והשיכון דאז יואב גלנט, ולצערנו הממשלה עדיין לא אימצה אותה. מיפינו את כל השטחים במרחב שקראנו לו 'גוש דן החדש' - קשת שמרכזה הוא תל אביב ומגיעה עד מודיעין עילית בדרום, עד אבני חפץ בצפון ועד רחלים במזרח. מיפינו באזור הזה פוטנציאל של 65,000 יחידות דיור שאפשר לבנות תוך חמש־עשרה שנה. כך גם בעוטף ירושלים ובפרברים של באר שבע בדרום הר חברון. אם ממשלת ישראל תיכנס לתוכנית עבודה מסודרת ולא תקפיא אותנו כמו שקורה עכשיו, אנחנו מסוגלים תוך חמש־עשרה שנה להגיע למיליון". אלמנט נוסף וחשוב לא פחות שדילמוני מבקש לציין הוא צמצום השימוש בוועדות קליטה ביישובים.

בשמאל מודים: נכשלנו

גם בשמאל כבר מתחילים להבין שלפחות חלק מהיישובים הם עובדה מוגמרת ובלתי הפיכה. "כבר בשנת 2000 התברר שחלק מההתנחלויות הן עובדה מוגמרת, כשהמשלחת הפלשתינית הרשמית בטאבה הציעה חילופי שטחים שבהם רוב המתנחלים נשארים בשטחה של מדינת ישראל, ובתמורה, הפלשתינים מקבלים שטח בתוך מדינת ישראל", מציין חבר הכנסת מוסי רז (מרצ). "הדבר הזה חודד גם ביוזמת ז'נבה וגם ביוזמת השלום של הליגה הערבית בוועידה בקטאר ב־2011. הם הוסיפו שהם מוכנים לחילופי שטחים שווים ומוסכמים. כלומר ההתנחלויות, חלקן - אפשר להתווכח איזה חלק - הן עובדה מוגמרת כבר משנת 2000.

"לעומת זאת, יש חלק שאיננו עובדה מוגמרת", הוא מדגיש. "אפילו יש כאלה שפונו – גם בצפון השומרון, גם בעזה, ויש מאחזים בלתי חוקיים שמוקמים השכם והערב, שגם הם לא עובדה מוגמרת אלא יפונו. ויש כאלה באמצע, שעליהם יש משא ומתן. יכול להיות שחלקם יפונו, יכול להיות שחלקם יישארו בשליטה ישראלית, יכול להיות שחלקם יישארו אבל בשליטה פלשתינית. ישראלים אולי יורשו לגור שם. יכול להיות שייעשו כל מיני עסקאות יצירתיות: ריבונות ישראלית ביישובים או בחלק מהיישובים תמורת ריבונות פלשתינית בחלק ממדינת ישראל, או חלק מקידוח גז מול עזה. האפשרויות רבות".

ריבונות פלשתינית ביישובים יהודיים זה דבר ריאלי?לא היה לזה תקדים בעבר.

"לא היה לזה תקדים, אבל עד 1948 גם לא היה תקדים לריבונות יהודית על יישובים פלשתיניים. אני באופן אישי לא מעוניין בזה. אני מעוניין בעלייה לארץ, למדינת ישראל הריבונית, אז אני מעוניין בחזרתם של המתנחלים לתחומי מדינת ישראל. אבל הסכם שלום, כשיהיה - ואני בטוח שגם אם יתמהמה בוא יבוא - צריך לכלול גם את ההסכמה של הפלשתינים וגם את ההסכמה של הישראלים, ובכלל הישראלים גם אותם חמישה אחוז שגרים מעבר לקו הירוק".

כמי שנלחם בהקמת היישובים, אתה רואה בגידול באוכלוסיית המתיישבים כישלון במאבק?

"כן. בפועל נכשלנו, חד וחלק. אבל המערכה לא הסתיימה".

אם יהיה איזה שינוי, זה יהיה רק במסגרת הסכם מדיני כזה או אחר?

"ממשלת השינוי הייתה שינוי בהרבה דברים. במדיניות בשטחים הכבושים לא היה שום שינוי מלבד האצת הבנייה בהתנחלויות. גם ידענו שכך יהיה. הכלה יודעת לאיזו חופה היא נכנסת. היו לנו השיקולים שלנו מדוע לתמוך בממשלה כזו. הממשלה הבאה, אם אנחנו נהיה בה, בוודאות תהיה פחות ימנית".

מי שמסרבת להצטרף לחגיגות היא חברת הכנסת אורית סטרוק (הציונות הדתית). "כבר נפקחו עינינו בשנים האחרונות להבין שהשאלה של האחיזה ביהודה ושומרון תוכרע לא על ידי מספר המתיישבים, אלא על ידי חלוקת השטח", היא אומרת נחרצות. "כלומר, אם עכשיו נוסיף עוד הרבה יחידות דיור בתוך השטח הקטן של ההתיישבות, ונמשיך להפקיר את השטח שמסביב ליישובים לתוכנית ההשתלטות של הרשות הפלשתינית - אז המדינה הפלשתינית בהחלט עלולה לקום, והיישובים יהפכו למובלעות בתוכה", היא מתריעה.

סטרוק מציינת כי בשנים האחרונות, שבהן שר הביטחון הוא בני גנץ, חל שינוי דרמטי במדיניות מול תוכנית ההשתלטות על השטח. "בשנים שלפני כן, רוב הזמן הצד הפלשתיני נלחם על השטח, והצד הישראלי נלחם רק על למחצה, לשליש ולרביע. מהרגע שבני גנץ נכנס למשרד הביטחון, המצב הזה השתנה דרמטית, ומדינת ישראל באמצעות כל הכוחות שלה התחילה להילחם במערכה הזאת - הבעיה היא רק שהיא נלחמת לטובת הצד הפלשתיני. גנץ מגייס את כל הכוחות שמשרד הביטחון מעמיד לרשותו כדי לחזק את ההשתלטות של הרשות הפלשתינית על השטח. לכן הנתון של מספר התושבים היהודים לא מרגיע אותי. אסור שהוא ירגיע אותנו, כי השאלה היא כמה שטח אנחנו תופסים, וכמה שטח הולך ונתפס מידינו על ידי תוכנית ההשתלטות הזאת, בסיוע מסיבי של מי שמחזיק היום במשרד הביטחון. זאת אחת השאלות הקריטיות ביותר לבחירות הקרובות: האם יהיה שינוי בסוגיה הזאת של תפיסת השטח, או שנמשיך למסור אותו מרצוננו, באופן אקטיבי, לידי אלה שרוצים להקים פה מדינה פלשתינית".

אז מבחינתך המספר הזה הוא חסר משמעות לחלוטין?

"יש לו משמעות. בחודש האחרון נולדו לי שלוש נכדות חדשות ביהודה ושומרון, ולכל אחת מהן יש משמעות. אבל לא בזה יוכרע העניין. בעקבות ההתנתקות, כולנו יודעים כמה עלה השיקום של כל משפחה שמדינת ישראל גירשה מביתה בגוש קטיף או בצפון השומרון, שעד היום משפחות לא השתקמו, ומה המשמעות של זה. אבל כשמסתכלים דרך הפריזמה הכפולה הזאת - גם הפריזמה של ההשתלטות של הרשות הפלשתינית על השטח, וגם בהיבט של אידיאולוגיית צמצום הסכסוך, שמשמעותה בעצם המשך נסיגות והמשך מדיניות או של פינוי יישובים או של מתן מובלעות - אז עדיין יש לנו הרבה מאוד ממה לדאוג".

לדברי חברת הכנסת סטרוק, מענה משמעותי יותר מאשר הגדלת מספר התושבים נמצא בחוות החקלאיות, שתופסות יותר שטח והרבה יותר משמעותיות בהגנה עליו. "אנחנו מדברים לא רק על דמוגרפיה, אלא גם על גאוגרפיה. חצי מיליון תושבים יהודים תופסים פחות שטח ממה שתופסים קרוב ל־200,000 תושבים ערבים באותו שטח בשטחי C. זה מזעזע! אנחנו מאבדים את השטח יום אחר יום, וכל מי שגר בהתיישבות יכול לראות את זה. השטח נעלם ונאכל, נתפס ונשדד, וזה המבחן הגדול.

"הסיפור הזה עם מספר יחידות הדיור הוא בעיקר אחיזת עיניים", מוסיפה סטרוק. "הן חשובות מאוד - חשוב לקדם את התכנון, קריטי לקדם את התכנון. אבל לא זה הגורם שיכריע במערכה למי תהיה הארץ, והאם תקום פה מדינה פלשתינית. הגורם המכריע הוא השטח: החוות, המאחזים, היישובים הצעירים שעד עכשיו לא הוסדרו. אני מזכירה שוב את מעשה הנבלה, שהתנאי של בני גנץ לחבר לחשמל את ההתיישבות הצעירה היה שהם יסכימו שבמקביל גם המאחזים של אבו מאזן יוסדרו. כאילו שזה שוויוני. זה בערך כמו לקבל נשק חדיש לחיילי צה"ל, ולהגיד: נחלק אותו לחיילי צה"ל בתנאי שבמקביל יקבל אותו גם שוטר של המשטרה הפלשתינית, כדי שיהיה שוויון. אין שוויון!"

כ־40% מרוכזים בארבע הערים

ארבע ערים יהודיות נבנו עד כה בשטחי יהודה ושומרון: מודיעין עילית, ביתר עילית, מעלה אדומים ואריאל. בסך הכול מתגוררים בהן 213,807 נפש, שהם כ־40% מתושבי יהודה ושומרון. שתי הערים המאוכלסות יותר, מודיעין עילית וביתר עילית, הן ערים חרדיות. כדי להבין את סוד ההצלחה שלהן נקדים ונסביר כי ישנם שני גורמים שמשפיעים על גידול האוכלוסייה: שיעור הילודה בניכוי תמותה, והגירה פנימה בניכוי ההגירה השלילית. לפי בדיקות שערכו במועצת יש"ע, הגידול השנתי של 15,000 תושבים ביהודה ושומרון מורכב מכ־60% ילודה וכ־40% הגירה חיובית. לא סוד הוא שרוב הילודה מתרחשת במגזר החרדי. הפער גדול בצורה ניכרת משום שישנם יישובים רבים של הציבור הדתי־לאומי והחילוני שאוכלוסייתם מבוגרת יותר וכבר לא מביאה ילדים לעולם.

גידול האוכלוסייה באריאל הוא דוגמה לכך שכאשר יש אישורי בנייה, מגיעים תושבים חדשים. במשך קרוב לעשרים שנה ועד לפני שלוש שנים, כמעט ולא הייתה בנייה חדשה בעיר אריאל, בגלל שלא אושרו תב"עות. אכלוס הפרויקטים שאושרו לפני מספר שנים כבר התחיל בחודשים האחרונים, מה שמבשר על גידול אוכלוסייה באריאל. לעומת זאת, במעלה אדומים תוכניות E1 תקועות בעקבות מדיניות של שר הביטחון הנוכחי בני גנץ. "לפני חודש היה אמור להתקיים דיון בנושא, והוא דחה אותו שוב. זאת המחשה לסיבה שבגללה אין במעלה אדומים קפיצת גדילה כמו בערים החרדיות", מסביר דילמוני. "זאת בדיוק הקפאת בנייה. בערים החרדיות הרבה מהגידול נובע מילודה, הדירות הקיימות מתאכלסות ביותר נפשות. במעלה אדומים אין דירות חדשות ולכן יש פחות גידול".