הסכם הגבול הימי עם לבנון שאמור, על פי פרסומים, להיחתם עוד לפני הבחירות, הביא את השיח הפוליטי בישראל לנקודת רתיחה נוספת, במיוחד מאחר שהמהלך כולו, אף כי נידון במשך שנים ארוכות, יֵצא אל הפועל - אם לא תהיה התערבות של בית המשפט - בתקופת בחירות וסמוך ליום הבוחר ממש.
מצד אחד עומדות מערכת הביטחון והמערכת המדינית ומנסות לשכנע את כולנו שההסכם הזה ראוי וצריך להיחתם בתקופת בחירות, ואף מוצגים לנו כל מיני הישגים. מצד שני, חבר הכנסת יובל שטייניץ, מי שהיה שר האנרגיה במשך שנים רבות והיה מעורב במספר סבבים של מגעים בנושא, מגדיר את ההסכם כ"כניעה". הוא אומנם מודה שהיה מוכן בעצמו להגיע לפשרה, אך בהסכם הנוכחי הוא רואה בעיקר ויתורים: "הנימוק שמשתמשים בו הוא שנסראללה, שאיים לירות על כריש, לא ירה. זו בפירוש כניעה לסחטנות. זו פחות או יותר הלוגיקה המעוותת של הדבר הזה", אמר שטייניץ.
נתחיל בצד של הממשלה. את ההישגים שבהם מתגאה הממשלה מנה ראש המועצה לביטחון לאומי ד"ר איל חולתא. "התועלות המרכזיות של ההסכם הן שקו הגבול הוא הכרה טריטוריאלית ראשונה מצד לבנון וארצות הברית והוא יופקד באו"ם כקו מוסכם בין המדינות. הדבר מייצג אינטרס ביטחוני שבמשך עשרים שנה לא הושלם. ההסכם גם מגובה במסמך סוף סכסוך שבו לבנון מודיעה שאין לה תביעות נוספות בגבול הימי - זה הישג חשוב מול מדינת אויב.
"ההישג השני", המשיך חולתא, "הוא יצירת יציבות אסטרטגית שתאפשר לנו להפיק גז בלי אתגרים ביטחוניים מיותרים, וגם ללבנון שנמצאת במשבר פנימי גדול".
המרכיב השלישי, על פי חולתא, נוגע לארגון חיזבאללה. "הארגון התנגד לאורך שנים ארוכות לקיום משא ומתן עם ישראל. ההצטרפות שלו לעניין הזה היא אירוע של החודשים האחרונים שבמסגרתו הוא תומך בהגעה להסכם הזה מסיבות שונות - פוליטיות וכלכליות. יש אינטרס ישראלי ביטחוני בחיזוק היציבות בתוך לבנון. ככל שמדינת לבנון חזקה יותר - התלות בחיזבאללה נמוכה יותר ופוטנציאל ההשפעה האיראני קטן יותר", הוסיף.
ראש המל"ל גם טוען כי לא מדובר בהסכם שהעניק ללבנון את כל דרישותיה: "לבנון לא קיבלה מאה אחוז ממה שביקשה. הם מאוד רצו לקבל את כל מאגר צידון בעוד אנחנו מקבלים את כריש. הם קיבלו בסופו של דבר את הזכויות בשטח שלהם, ואנחנו גם נפוצה על מה שבשטח שלנו. הם גם לא קיבלו את האזור הביטחוני ואת הקווים שלהם באופן שעלול להשליך בעתיד על המשא ומתן היבשתי".
מנכ"ל משרד האנרגיה, ליאור שילת, מסביר את הצד הכלכלי של ההסכם: "ישראל תנהל משא ומתן על הפיצוי שיגיע לה תמורת הגז שנמצא מדרום לקו הימי. מיד לאחר ההחלטה על הפיתוח ישראל צריכה לקבל את התשלום הראשון על חשבון הפיצוי. בין שלב הפיתוח להפקה ישראל תקבל תשלום שני, ותשלומים נוספים ייגבו לאורך תקופת ההפקה".
לדבריו, "אף אחד לא יודע אם יש גז במאגר הזה ואם יש בו כמות הפקה מסחרית. המכירה תכסה את כל מה שישראל הייתה צריכה לקבל לו הייתה חלק מהפיתוח של המאגר. ישראל בעצם תמכור את חלק הגז שיש לה במאגר תמורת פיצוי מלא".
מודים בחולשה
תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, חושב שההסכם אינו מוצג בצורה נכונה לציבור הישראלי.
"נוכח איומי ארגון הטרור ותמורת שקט קצר טווח, ישראל מודה שעמדת לבנון במשא ומתן הייתה צודקת בכל מרכיבי אי־ההסכמות. שהרי לו היו תביעות ישראל מוצדקות, אין להעלות על הדעת שהיא הייתה מוותרת עליהן. ישראל גם טוענת שההסכמה שהושגה עונה על כל צרכיה הביטחוניים, המדיניים והכלכליים. אז על מה היה הוויכוח במשך עשר שנים?" תוהה קופרווסר.
בעצם, ההסכם מציב אותנו בעמדת חולשה?
"הוא מציג את ישראל באור שלילי פעמיים: הן כמי שמוכנה לוויתורים מרחיקי לכת נוכח איומי טרור והן כמי שאיננה מאמינה בעצמה ומסתמכת על ערבויות אמריקניות כדי להגן על האינטרסים שלה מול שכנותיה. החולשות האלו עלולות להדהד בעתיד באמצעות איומי טרור נוספים על ישראל ומינוף הרעיון של הערבות האמריקניות גם בהקשר הפלשתיני, כפי שניסה ממשל אובמה לעשות בעבר".
לעומתך, במערכת הביטחון אומרים שמדובר בהסכם טוב.
"ראש הממשלה לפיד ושר הביטחון גנץ הודו כי בראייתם - ובמשתמע גם בראיית גורמי הביטחון, שעליהם הם נסמכים לכאורה - אין לישראל מענה טוב לאיום של חיזבאללה. לכן הם מעדיפים לוותר על אזור בים שישראל הכריזה עליו כמים טריטוריאליים ושטח ריבוני שלה ועל חלק מהמים הכלכליים שהיא טענה לחזקה בלעדית בהם, באופן שמשמעותו הכלכלית עלולה להיות ויתור על הכנסות עתידיות בהיקף של כמה מיליארדי דולרים, כדי להימנע מעימות עם חיזבאללה ולאפשר הפעלה שקטה של שדה כריש באופן מיידי וללא הסלמה.
"כך, בניגוד לרצוננו, סיפקנו לחיזבאללה תירוץ מצוין לביסוס הטענה שלו שהוא 'מגן לבנון' ושכוחו הצבאי ותעוזתו הם שמבטיחים את קידום האינטרסים של לבנון מול ישראל", טוען קופרווסר. "בכך לא רק שפגענו בתקוותם של המוני לבנונים לשנות את מצבם, אלא עוררנו אצל חסן נסראללה את התיאבון להמשיך ולאיים על ישראל - וזאת לאחר 16 שנים שבהן היה מורתע והתמקד בבניין הכוח, שאפשר לו את ההישג הנוכחי בלי שירה אפילו רקטה אחת".
אתה מדבר על עמדת חולשה ישראלית. אילו השפעות עלולות להיות לה בטווח הרחוק?
"המחיר עלול להיות גבוה בכל מה שקשור לדימוי של ישראל במזרח התיכון. הסכמי אברהם ויוקרתה של ישראל התבססו במידה רבה על ההבנה שישראל היא הגורם העיקרי המעז לפעול נגד איראן וגרורותיה, בעיקר בסוריה. ההתקפלות הישראלית מול חיזבאללה סביב ההסכם עלולה להיתפס כביטוי של חולשה. בנתונים האלה ההסכם עלול להזין את מגמת ההתפייסות עם איראן שתופסת תאוצה באזור המפרץ, למגינת ליבה של ישראל.
"מדובר כאן בהפסד שהבאנו על עצמנו", מלין קופרווסר, "שהרי איש לא טען שמאגר כריש לא בשטחנו, הסטטוס־קוו בנושא קו המצופים לא השתנה מאז שהוצבו, גם השיפור בכלכלת לבנון עוד רחוק, וחיזבאללה הוא הגורם החזק במדינה".
נמסור גורלנו ביד זרים
אחד ההישגים שבהם התגאתה הממשלה היה הבטחה אמריקנית לתת מכתב ערבויות למימוש הסכם הגבול הימי, אלא שד"ר חולתא הודה בשיחה עם כתבים כי הערבויות עדיין לא סוכמו באופן ממשי.
"מכתב הערבויות הוא נושא שנתייחס אליו אחרי שנסיים לנסח אותו מול האמריקנים. הם הציעו ללוות את ההסכם בערבויות משלהם שיבטיחו את הדברים. אני אתייחס אליו אחרי שנסכם מול האמריקנים את הדברים", אמר חולתא. זה מצטרף לעובדה שאף גורם אמריקני לא הזכיר את הערבויות הללו, אף שבכירים אמריקנים קיימו מספר תדרוכים לכתבים ובהם פירטו את המעורבות שלהם בהסכם.
גורם בכיר בממשל האמריקני שהיה מעורב במגעים אומר ל'בשבע' כי הערבויות המדוברות הן עניין חמקמק למדי: "אף אחד לא יכול להבטיח מה יקרה בעתיד ולכן אף אחד לא מבטיח שיהיה אפשר לקיים את ההסכם בהמשך".
הגורם גם לא מסתיר את העובדה שארצות הברית דחפה ולחצה להגיע להסכם בעיתוי הזה, וציטט את דברי הנשיא ביידן שטען: "ההסכם מגן על האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ישראל החיוניים לה, ובמקביל מספק ללבנון את המרחב להתחיל להפיק ולמצות אנרגיה ממשאביה. הדבר גם מקדם את האינטרסים של ארצות הברית והעם האמריקני במזרח התיכון שיהפוך יציב יותר, משגשג יותר ועם פחות עימותים וסכסוכים".
המזרחן ד"ר מרדכי קידר גורס שההסכם כולו הוא בעצם מול האמריקנים, ולדעתו העובדה הזאת צריכה להדאיג מאוד את אזרחי ישראל.
"הגז הוא רק המסגרת של ההסכם על הגבולות. ראשית, זה לא הסכם, אלא כל מדינה בנפרד – ישראל ולבנון – שולחת מכתב לארצות הברית ומתחייבת מולם. אין שום דבר בילטרלי בין ישראל ללבנון. זה מאוד משמעותי, כי אם יש מחר הבדל בגישות בין ישראל ובין לבנון, אנחנו לא יכולים לבוא בטענות ללבנונים אלא רק אל האמריקנים, כיוון שההסכם הוא לא באמת מול הלבנונים, אלא האמריקנים הופכים להיות מתווכים קבועים מול לבנון בנושא סימון הגבולות וחלוקת רווחי הגז. המשמעות היא שהאמריקנים יעשו את מה שנוח להם ולא את מה שמתאים לנו", מסביר קידר.
כשאתה אומר שהאמריקנים יעשו מה שנוח להם, למה אתה מתכוון?
"בעצם באופן הזה, שבו הותרנו את האמריקנים באמצע, אנחנו מפקידים את גורלנו בין היתר בידי אנשים כמו אילהן עומאר, ראשידה טלאיב, ברני סנדרס ואלכסנדרה אוקסיו־קורטז (הנציגים הרדיקליים בקונגרס מהצד הדמוקרטי. נ"ק) שהם אנטישמים כולם. ברור מה יעשה הצד האמריקני כשהוא יידרש לתיווך".
מה עוד בהסכם נראה מדאיג מבחינתך?
"בדיון על תיחום הגבולות היינו מצפים למפה רשמית. ההסכם כולל טבלת מספרים של נקודות. כדי להבין איך נראה הגבול בשטח אתה צריך לשבת מול מפה ולהתחיל לשרטט את הנקודות. זה נועד כדי שבפועל לא נדע בדיוק איפה עובר הגבול. הרי לא קונים דירה בלי לראות תוכנית – קל וחומר בהסכם גבולות".
מה דעתך על טענת מערכת הביטחון שההסכם טוב לישראל?
"ראיתי בעבר כיצד מערכת הביטחון יודעת ליישר קו כשהיא מבינה שמי שלא יעשה זאת יהיה בחוץ. המערכת יודעת לקדם את האנשים שתמכו ולהקיא החוצה את אלה שלא. גם אמרו לנו שבזכות ההסכם נמנעת מלחמה. הרי מערכת הביטחון נועדה להגן על האינטרס הביטחוני של ישראל ואזרחיה, ולא להגיד למה היא לא יכולה לעשות זאת.
"מסבירים לנו שמוסרים שטחים עצומים בים שישראל טענה לאורך שנים שהם שייכים לה, אבל צריך לוותר עליהם כי יש מידע מודיעיני כזה או אחר. זו הצורה הנכלולית שבאמצעותה מוכרים לנו את ההסכם הזה, שאין בו נקודת יציאה לישראל במקרה שהצד הלבנוני לא יעמוד בהסכם, שממילא לא כולל שום התחייבויות מצידו", מתריע קידר.
מה הסכנה העיקרית לדעתך בהסכם הזה?
"ישראל מתחייבת בהסכם לאפשר לכל חברה שאין עליה סנקציות בינלאומיות להשתתף בקידוח, וקיימת סכנה שחברת הקידוח הנוכחית תעזוב ובמקומה תוכל להגיע חברת־בת איראנית שלא מוטלות עליה סנקציות בינלאומיות, אך האינטרסים שמניעים אותה הם של המשטר בטהרן. במקרה כזה גם לא נוכל להתנגד לתמרונים בים שייעשו לצורך העבודות, וכך חיזבאללה יוכל להציב מול חופי ישראל ספינות טילים ולטעון שהדבר נצרך לעבודות הקידוח, שיאיימו על מאגרי הגז שלנו – רק כי לבנון יכולה לעשות זאת, והיא גם תטען שזה מותר ושאי־הסכמה ישראלית תהיה הפרה של ההסכם.
"ההסכם הושג רק בגלל איומים של חיזבאללה שהחלו כבר ביום כניסתו של יאיר לפיד לתפקיד ראש הממשלה, כשחיזבאללה שלח כטב"ם לעבר אסדת כריש", מסביר קידר. "האיום של נסראללה נועד לשכנע את לפיד ואת המערכת שתחתיו לרוץ להסכם. כל אחד יודע שכשיש סד זמנים פוליטי לצד אחד – הוא יוותר כדי להגיע להסכם. אף אדם שפוי לא יסכים להיכנס להסכם כזה במצב רגיל".
לדעת ד"ר קידר, ההסכם רק מקרב את המלחמה הבאה ולא מרחיק אותה. "חיזבאללה מפנים את הדרך ללחוץ על ישראל, ומה שעלה יפה מבחינתו במחלוקת על הגבול הימי, יכול להצליח גם במחלוקת על הגבול היבשתי. זאת כאשר הוא תובע לעצמו את הר דב ועוד כפרים שיעיים שלטענתו שייכים לו למרות שהם בריבונות ישראל.
"נסראללה ראה כי טוב, וכעת הוא ידאג לשגר איום ביטחוני דוגמת הכטב"ם באסדת כריש, מתוך ציפייה שהמנהיגות בישראל תיעתר גם לדרישותיו היבשתיות. ההסכם הזה מדביק לישראל תדמית של חלשה וניתנת לסחיטה. התדמית הזו, שמתחזקת באמצעות ההסכם הזה, היא שתביא את המלחמה הבאה ומהר, כי יש גבול כמה נוכל לוותר", מסכם קידר.
***