בהתרגשות גדולה, אנחנו פוצחים השבוע בסבב חדש של חמשת חומשי התורה, עם פרשת בראשית העצומה עד אין סוף.
פרשת בראשית מגוללת שני סיפורי בריאה, שאחת הדרכים להבין את ההבדל ביניהם, הוא לראות את הסיפור הראשון כמתאר "פיזיקה" של כוחות הבריאה, שבראו את העולם, וממשיכים לפעול לעד במחזוריות השבועית של ששת ימי מעשה והשבת. את הסיפור השני ניתן לראות בתור הסיפור הכרונולוגי של האדם, שממשיך הישר אל תוך רצף ההיסטוריה ועד ימינו.
בראיית הסיפור הראשון כתיאור פיזיקלי של כוחות הבריאה, אחת השאלות המעניינות שעולות מפסוק ד' של יום הבריאה הראשון, "וירא אלהים את האור כי טוב…", היא- איך אפשר לראות את האור עצמו?
אנחנו רגילים לכך שהאור חוזר מעצמים שונים, וכך אנחנו רואים את העצמים עצמם. אבל את האור עצמו? מהו בעצם? ומאיזו בחינה הוא "טוב"?
בכתב החידה המסקרן הזה אנחנו יכולים לראות הזמנה לחיבור לאחד מהכוחות הבוראים העוצמתיים ביותר שלנו כבני אדם, שנבראנו "בצלם אלהים". וזהו הכח לאמר- "ויהי אור", והכח לראות את האור עצמו, ולא רק את העצמם שהוא מאיר.
מי מאתנו לא מכיר את החושך בחיינו. מקום שאנחנו לא מצליחים לפענח. כאב, צרה, או אבדן גדול שמגיע לפתחנו. בדידות גדולה, בלבול, משבר, תחושת נטישה... אולי אנחנו יכולים גם להזדהות עם חווייה של "תהו ובהו וחושך על פני תהום…".
יש תקופות או מקומות בחיים, שאפשר ממש "להרגיש את החושך". הוא מרגיש מאוד מוחשי. אולי הוא הדבר המוחשי ביותר שאנחנו מרגישים.
הפסוקים מגלים לנו שהחושך הזה איננו בהכרח "רע". המושג "רע" מופיע רק בפרק ב'.
החושך אינו בהכרח רע, אבל הוא לא "טוב". האור הוא "טוב". מה הכוונה "טוב"? ניתן להבין זאת כ- "בורא", "יוצר". האור הוא כח יוצר. החושך איננו יוצר, פשוט נמצא.
הבורא אינו שופט, משנה או מבטל את החושך. הוא בורא את האור, רואה אותו, ומבדיל בינו לבין החושך. ואז קורא להם בשמות. כח הבריאה, הראייה וההבדלה פועלים כאן. אבל לא כח השינוי.
כשהחושך פועל חזק בחיינו, לא תמיד יש אפשרות לשנות אותו. אבל תמיד יש אפשרות להדליק את האור. יש בתוכנו כח בורא שיודע להגיד "יהי אור".
האמירה הזו היא הפעלה של קרן אור של תודעה, שמפעילה את כוחות הראיה שלנו. אולי לא ברור מה בדיוק אנחנו רואים. אולי לא בדיוק נבין כרגע. אולי לא נצליח לשנות. אבל בעצם כך שאנחנו מבקשים לראות, אנחנו מעוררים כוחות יסודיים ועצומים שגנוזים עמוק בתוכנו.
אנחנו יכולים גם להבדיל בין האור לבין החושך. אנחנו יכולים לקלוט שהחושך הוא אכן חשוך, והוא אולי כואב באופן בלתי נסבל כרגע. אבל הוא לא חזות הכל. הוא לא המציאות עצמה. הוא רק הצד החשוך. ועוד יפציע הצד המואר.
כשאנחנו חווים חושך, אנחנו הרבה פעמים ממהרים לשפוט אותו או את מה שאנחנו חושבים שיוצר אותו כ"רע". השיפוט הזה עלול לגרור אותנו אל תוך הרע הזה עצמו. כי אנחנו מתערבבים עם התוהו, במקום להדליק את האור ולהבדיל.
כשאנחנו יכולים לזהות את החושך כ"חשוך", אבל לא דווקא כ"רע", אנחנו מתחילים, במקום להגרר אל תוך מערבולת הכאב, להפעיל את כוחות הבריאה שלנו. אנחנו מתחילים להיזכר מי אנחנו בעומק. אנחנו צלמו של הבורא, ואנחנו יכולים להדליק את האור בכל מצב.
ואנחנו יכולים לראות את האור עצמו- כלומר לראות את עצם כח הבחירה שלנו.
לפעמים להדליק את האור- זה קודם כל להסכים לראות את החושך. לראות את הכאב, את הבלבול, את האובדן. לתת לו את המקום ולכאוב אותו. עד שכוחות חדשים מפציעים בתוכנו, ואנחנו יכולים לשוב לכח ההשפעה החיובית שלנו.
כל אחד ואחת מאיתנו נבראנו בצלמו של הבורא, ויש לנו את הכח לאמר "יהי אור", לראות אותו, ולהבדיל בינו לבין החושך. מי יתן שנשכיל ונלמד להפעיל כוחות אלה לתועלת, ריפוי, אור ושמחה לנו ולכל סובבנו.
שבת של שלום, ברכה ואור