גנץ עם הרב קנייבסקי זצ"ל
גנץ עם הרב קנייבסקי זצ"לצילום: דוברות

ממרחק של שלוש שנים וחצי וחמש מערכות בחירות, קשה להיזכר מה גרם לפלונטר הפוליטי המתמשך שבו תקועה ישראל. ובכן, לא סבבי ההסלמה התכופים בדרום הארץ, לא משבר הקורונה ואפילו לא תיקי נתניהו הם שהביאו לפירוק הממשלה ולסחיבתנו אל הקלפי פעם־פעמיים בשנה, אלא דווקא סוגיה מיחסי הדת והמדינה שלא נפתרה עד היום: גיוס החרדים לצה"ל. בג"ץ פסל את החוק הקודם שמכוחו תלמידי הישיבות לא שירתו בצבא, הקואליציה לא הצליחה לגייס רוב למתווה חלופי שיעמוד בתנאים שקבע בית המשפט, הדד־ליין התקרב - והכנסת התפזרה.

מאז הפסיקה הדרמטית, שניתנה כבר בספטמבר 2017, לא הוסדר מעמדם המיוחד של לומדי התורה, ואלמלא הדחיות החוזרות ונשנות של פקיעת החוק הישן, שהן רק בבחינת הנשמה מלאכותית שלו, בזכות אותו פלונטר פוליטי - לוכדי העריקים כבר היו במצוד אחריהם. אף על פי כן, ולמרות שמדובר באחת הסוגיות הרגישות ביחסים שבין הדת למדינה, בין חרדים לחילונים ובין ימין לשמאל, איש מהטוענים לכתר ראש הממשלה הבא לא מנסה לגרוף עליו הון פוליטי כבעבר. זה אולי לקח לו קצת זמן, אבל אפילו יאיר לפיד, שעד לא מזמן עוד פיזר צ'קים ללא כיסוי והבטיח לבוחריו גדולות ונצורות בנושא גיוס תלמידי הישיבות, קיפל את מה שהיה הדגל המרכזי של מפלגתו.

לפיד ירד מהעץ לא משום שהבין שאין היתכנות לריקון פוניבז' ומיר מיושביהן. את זה הוא ודאי ידע כבר קודם. הוא עשה זאת בגלל הגילוי המאוחר (מדי) שלו שבישראל לא ניתן להחזיק בשלטון לאורך זמן בלי תמיכת המפלגות החרדיות, ולכן לא כדאי לעצבן את גולדקנופף ואת דרעי בנושאים שהם ציפור נפשם. למעשה, ראש הממשלה הפנים את מה שלמדו קודמיו, מנהיגי מחנהו לדורותיהם, כבר לפני עשרות שנים, כאשר הפקידו את סוגיות הדת והמדינה בלעדית בידי החרדים ואפשרו להם לקבוע מדיניות שמרנית ולקדם תפיסת עולם המנוגדת לערכי שמאל בסיסיים כחופש ושוויון בתמורה לאצבעות שלהם בנושאים ה"גדולים" החשובים למפלגת השלטון – וכך עוצב הסטטוס־קוו הקיים.

כעת, נוכח התיקו הפוליטי הבלתי מוכרע, וכאשר גם הימין זקוק למפלגות החרדיות כדי להרכיב ממשלה, נראה כי השיטה מחלחלת גם לשם, דרך המרכז: תן לש"ס וליהדות התורה את המשרד לשירותי דת ואת זכות הווטו בנושאי דת ומדינה – ותקבל את ראשות הממשלה. כך נתניהו, שכבר יישם זאת דה־פקטו בתקופת כהונתו, וכך גם גנץ, המשוכנע שהחרדים יחזרו בקרוב לשמש לשון מאזניים וזהו המטבע שבאמצעותו הוא מתכוון לקנות אותם. המשמעות היא שהפעם מי שאולי ייאלצו לאפסן בבוידעם את כל מאווייהם בנושאים הדתיים הם לא מנהיגי שמאל מנותקים, אלא פוליטיקאים שהסוגיות שבמחלוקת וזהותה היהודית של המדינה חשובות להם ומעסיקות אותם לא פחות מאשר את החרדים – ובפרט שלוש המפלגות המבקשות כעת את קולות אנשי הציונות הדתית. ואם בתשע"ג, לדוגמה, לא נבחר אפילו ציוני־דתי אחד לרב ראשי לישראל, וזאת בזמן שהבית היהודי על 12 מנדטיה היא מעמודי התווך של הקואליציה, ואילו ש"ס ויהדות התורה מורחקות לאופוזיציה - אפשר לנחש מה עלול לקרות בבחירות לרבנות שייערכו בקיץ הקרוב, אם ידי המפלגות החרדיות יחזרו לאחוז בהגה.

"לא הזדמנות חיינו"

הציונות הדתית והבית היהודי, וכל שכן המחנה הממלכתי, שחולמת להפוך למפלגת שלטון, מניפות דגלים רבים ומבקשות לקדם שלל ערכים, ולכן יהיה קשה להאשים אותן במקרה שיסכימו להתפשר למען החרדים בנושאים שהם דגלם המרכזי - יחסי הדת והמדינה ורווחת המגזר - בתמורה להישגים נאים אחרים ולתיקים חשובים בממשלה. איזו ברירה יש להן? ואף על פי כן, הן מבטיחות שלושתן לא לוותר – בטח שלא בקלות.

"יש נושאים שיותר מעניינים אותי ושאני יותר מבין בהם, כמו חינוך, אבל אני חושב שאסור לנו להזניח את התחום הזה", הצהיר בשיחה עם 'בשבע' חבר הכנסת אופיר סופר מהציונות הדתית. "אנחנו לא צריכים לקבל כמובן מאליו את זה שהחרדים יקבלו את משרד הדתות ויקבעו מדיניות בסוגיות דת ומדינה, כי יש לנו אחריות גדולה לגבי הזהות היהודית במדינת ישראל ואמירה אחרת משלהם". לדברי סופר, הוא אומנם אינו שותף לטענות משמאל ש"הרבנות כולה מושחתת ורקובה", אך בהחלט יש מחלוקות, חלקן משמעותיות, עם המפלגות החרדיות, "גם אם בניואנסים", למשל בנושא הגיור ובירורי היהדות, ולכן "אין לנו את הפריבילגיה להדיר את עצמנו באופן שיטתי מהתחום הזה". כפתרון אפשרי הוא מציע רוטציה במשרד לשירותי דת וניסוח קווי יסוד משותפים בסוגיות הללו מבעוד מועד במסגרת ההסכם הקואליציוני, באופן שיבטיח שיתוף פעולה במהלך הקדנציה וקבלת החלטות בהסכמה.

"צריך לנהל שיח נכון ומשותף בתוך המחנה הלאומי, מתוך אכפתיות לצביונה הלאומי והיהודי של המדינה", אמר. ככלל, חבר הכנסת סופר אינו שולל באופן גורף חקיקה דתית, אף שהוא ער למורכבותה ולמחיריה. "הייתי הרבה שנים בצבא ומעולם לא אמרתי למישהו לידי שיכבה את הסיגריה בשבת", סיפר. "אנחנו מאמינים בשותפות. מצד שני, הכנסת היא מקום שבו קובעים את הגבולות. בוודאי שאנחנו לא רוצים לכפות את עמדותינו וערכינו על הפרט ולהיכנס לאנשים לוורידים, אבל אם 40% מהמסחר בישראל מתקיים בשבת, כשהמנוע הוא כלכלי ויש בעלי הון שחיים מזה, והתרבות של השבת היא שופינג – אנחנו כחברה צריכים לעשות עם זה משהו".

גם חבר הכנסת מתן כהנא, שבמשך רוב כהונת הממשלה היוצאת כיהן כשר לשירותי דת והחל לקדם שלל רפורמות במשרדו, מתחייב שלא לקפל את הדגלים שאיתם יצא לדרך, אך מודה כי אם חלומו של גנץ אכן יתגשם והוא יקים ממשלה בתמיכת החרדים, זה לא ייראה אותו דבר. "כולם ראו לאן אני חותר ואת היכולות שהפגנתי, ואעשה הכי טוב שאני יודע כדי לקדם את תפיסת העולם שלנו", אמר. "בניגוד למפלגות מגזריות שלא עשו כלום בנושא הזה במשך שנים, אני באתי ובתוך שנה שיניתי דברים מהותיים, ואני מאמין שדברים טובים יקרו גם הלאה כתוצאה מכך שניערתי את המערכת - גם אם לא אהיה שר. אבל להגיד לך שהקואליציה הבאה תהיה הזדמנות חיינו להמשיך ברפורמות? לא יודע. האם עכשיו, כשהחרדים הם לשון מאזניים, יהיה אפשר לעשות התקדמות מטורפת בענייני דת ומדינה? כנראה שלא". כהנא מסרב לשרטט קו אדום בנושאי הדת והמדינה שאותו לא יסכים לחצות למען המפלגות החרדיות גם במחיר של אובדן השלטון, אך מבטיח: "אני זה שאייצג את הדרך שקידמתי עד היום בצורה הכי טובה, ואם תינתן לי הזדמנות, אפעל בצורה הכי נחושה לממש אותה".

לצד זאת סבור שר הדתות לשעבר כי ש"ס ויהדות התורה מתגלות לעיתים כפרגמטיות מאוד בנושאים הללו - כנגד כל הציפיות. "חלק מהדברים שעשיתי במשרד לשירותי דת הייתי עושה טוב יותר אם בקואליציה היו חרדים", טען. "רפורמת הכשרות, לדוגמה, אם מסתכלים עליה לעומק, מבינים שהיא אינטרס מובהק שלהם. אם לא היה המבנה הקואליציוני הספציפי של הממשלה היוצאת ואת קרב הכול בכול המטורלל של האופוזיציה בקואליציה לכל רוחב הגזרה, אלא הדברים היו ענייניים, אני מאמין שהם היו עוזרים לי לקדם את העניין. חברי הכנסת החרדים אמרו לי את זה במפורש מאחורי הקלעים. אבל זה היה קרב פוליטי. כשהחרדים היו בקואליציה לאורך שנים ראינו שהם מגיעים להסדרים, לפחות בהסכמה שבשתיקה, בנושאים שכלפי חוץ הם מתנגדים להם – כמו מתווה הכותל שנתניהו הוביל בעודם בממשלה. אם מגיע שר נחוש לטפל בדברים והוא לא מונע משיקולים פוליטיים צרים - הוא יכול לפעול בשיתוף פעולה איתם בחלק מהנושאים".

עדיף לצעוק מלשתוק

יוסי ברודני, מספר 2 ברשימת הבית היהודי, מצהיר כי מפלגתו תומכת באמנת גביזון-מדן להסדרת היחסים בין הדת למדינה ובין דתיים לחילונים, אך מודה גם הוא כי הסיכוי לקדם את תפיסת עולמו בנושא זה ובסוגיות דומות אחרות בקואליציית ימין עתידית קטן מאוד, ובהתאם, הוא מציג ציפיות צנועות יחסית. "אתה צודק. מישהו יכול להגיד לך אחרת?" אמר. "סמוטריץ', אבי מעוז והחרדים זה היינו הך מהבחינה הזו. אנחנו נבטא את העמדה שלנו באופן ברור, כי תמיד טוב יותר להשמיע את הקול שלך מאשר לא להשמיע אותו, גם אם דעתך לא מתקבלת, וכך בסופו של דבר צריך גם להתחשב בה. אבל כמובן שאם היו לנו עשרים מנדטים היינו יכולים להשפיע עוד יותר". לדבריו, "יש עוד הרבה עניינים שאנחנו רוצים לקדם. לפעמים יש נושאים שאתה יכול לקדם טוב יותר ולפעמים פחות, אבל עדיף לך לפעול מבפנים ולהשפיע – גם בתחומים אחרים שמעסיקים אותנו, אם זה חינוך, כלכלה, התיישבות או ביטחון פנים. להגיד לך שנצליח בהכול? כנראה שלא. אבל בחלק - ודאי שכן".

אשר לבחירות הקרובות לרבנות הראשית אמר ברודני: "המועמד שלנו יהיה מהציונות הדתית. אין בזה שום צל של ספק. אנחנו נעשה הכול ונעבוד קשה כדי שהוא ייבחר ונשתדל להשפיע על הגוף הבוחר כמה שיותר, כדי שיהיה רב ראשי מהציונות הדתית וגם דיינים מהציונות הדתית. נמצא לכך את שיתופי הפעולה בתוך הקואליציה, כמו שאיילת שקד עשתה בהצלחה בממשלות קודמות עם החרדים למינוי דיינים ציוניים. בסוף אנחנו פועלים בעולם של פשרות. אם הנושאים חשובים לנו ואנחנו נלחמים עליהם, אולי לא נצא עם מלוא תאוותנו בידינו - אבל משהו כן נקבל".

קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet ו'ידיעות אחרונות'

לתגובות: [email protected]

***