העולם צריך אותנו
עוד רגע פוליטיקה. נפתח במשהו אחר.
זה קרה בתקופה האחרונה באחד מבסיסי צה"ל המוכרים ביותר והגדולים ביותר. גנרלים ממגוון צבאות העולם הוזמנו למעין תערוכה בה התרשמו ממיטב הפיתוחים המתקדמים ביותר של מערכת הביטחון הישראלית.
הם עמדו שם נדהמים ופעורי עיניים ופה לנוכח יכולות שלא יכלו לחלום עליהן, והכול פרי המוחות הישראליים. התצוגה הסתיימה, ההסברים ניתנו ובין הדוברים נשמע גנרל גרמני בכיר שאמר למארחיו הישראליים בערך כך: 'אל תפסיקו לחשוב, ליצור, לפתח ולשכלל. אנחנו זקוקים לכם ולמוחות שלכם כדי לקדם את העולם'.
שמעתי על כך מאחד הנוכחים באירוע ואי אפשר היה להתעלם מהסמליות שברגע ההוא. קצין בכיר גרמני, דווקא גרמני, מבקש מאיתנו, העם היהודי, להמשיך ולהתפתח כדי שצבאו שלו כמו כל צבאות העולם החופשי יוכלו להתקדם ולקדם את העולם, ואיפה היינו כולנו רק לפני שמונים שנה.
זה לא את, זה אנחנו
הם מאשימים את יאיר לפיד שלא דאג לגוש אלא למפלגתו בלבד, הם תוקפים חזיתית את מירב מיכאלי שלא נאותה להתאחד עם מרצ, הם כבר קוראים לה להדיח את עצמה ורומזים שאם לא תעשה זאת בעצמה הם יעזרו לה בכך, הם מחפשים ליקויים בהתנהלותה של זהבה גלאון כמנהיגה, הם מאשימים את הקמפיינרים שאולי עסקו יותר מדי ב'רק לא ביבי', הם נזכרים שאולי הייתה טעות להתמקד בבן גביר, הם תוהים אולי נכון היה להציג משנה אידיאולוגית סדורה ולא רק הפחדות מאבי מעוז, והכול כדי לנסות ולהבין איך הגיע מחנה השמאל הרדיקאלי לאן שהגיע.
אז נכון שהיה הגרבוז התורן בדמותו של אותו בזוי מבזה התפילין ונכון שהיו כל הדברים הללו, אבל נו, באמת, חברים, תהיו קצת יותר רציניים. חשבון נפש לא תמיד חייב להסתיים בעריפת ראש של קרבן תורן. אולי פשוט הגיעה השעה להודות שכבר אין לקוחות למרכולת האידיאולוגית שמתעלמת מהשאיפה להשמיד אותנו בתקווה שזה מה שיגרום לשאיפה הזו להיעלם. אזרחי ישראל התפכחו משגיונות אוסלו, וגם מי שבמקרה עדיין מבולבל, הוא התאפס מהר מאוד כשזיהה גרזנים, קרדומים, בקבוקי תבערה, זיקוקים, בתים מוצתים והמון משולהב משתוקק לטבוח ביהודים אצלו בשכונה.
זה לא את זהבה, זה לא את מירב. זה הם וזה אנחנו שמתעוררים.
אהבה התלויה בדבר
אחיי שמאלניי היקרים, גם אתם כמונו שומעים את איומי עזיבת הארץ שעולים מהמחנה שלכם בימים האחרונים.
קחו את ההצהרות הללו שחוזרות על עצמן באופן תקופתי למעט חשיבה מחדש. מה קורה לכם? אתם כאן על תנאי? אתם אוהבים את הארץ הזו רק אם הכול מסתדר לפי האמונות שלכם? העם החזיר אתכם לאופוזיציה אז אתם כבר בודקים תוקף בדרכונים? מה קרה? מה עם העניין הזה של דמוקרטיה שאתם מדברים עליו לא פעם?
קחו לדוגמא את המחנה שבמדרכה שממול, זה שבעיניכם לא מבין כלום בדמוקרטיה. עקרו אותו, תלשו אותו, גירשו אותו, הונו אותו, מחקו את קולו, הדירו אותו, סתמו לו את הפה, התעלמו מאזהרותיו (שהתגשמו), בזו לו, גנבו את קולו בקלפי והוא יצא להפגנות, למאבקים, למחאות, אבל לרגע לא דיבר על לעזוב.
אולי אפשר ללמוד ממנו משהו, לא?
רגיעון ימני
ממתי צץ המנהג המוזר שלא להחצין שמחה כשהיא נחלת הימין? בשמאל מעולם לא ביקשו להצניע את הצהלות ואת מפגני האושר כשתוצאות הבחירות התאימו להם. שם ידעו להתכנס בכיכר בהמוניהם עם מיטב ומירב סיסמאות ההדרה וההסתה כשעל הבימות נראו הפנים המאושרות שהבטיחו 'שחר של יום חדש' או זעקו בפאתוס יאירלפידי 'ניצחנו'. כשזה קורה בימין פתאום מגיעים המאפקים והממתנים ומבקשים להנמיך ווליום כי זה מפריע לשכנים ולא נעים וזה הזמן להרגיע וכאלה.
אחרי תקופה שבה נגזרו גזירות, הוקפאו הקפאות, בוטלו ביטולים, הועברו תקציבים, נלקחו תקציבים, קודמו אג'נדות והושתקו אג'נדות ונסתמו פיות הגיע דברו של העם שרוצה לומר שמשהו לא מצא חן בעיניו בקדנציה האחרונה, אז תנו לחייך קצת. אל תדאגו, השמאל כבר יראה שאף אחד לא בא להתעלל בו, להתעמר בו, להדיר אותו או לפטר אותו. האמת היא שבינם לבין עצמם, כשמנמיכים את הווליום מיללות היח"צנות, הם יודעים את זה כבר עכשיו. יש להם ניסיון של מספיק שנים כדי לדעת שאף אחד לא עומד להיכנס להם לצלחות ולחדרים. הכול בסדר.
לקרוא נכון
השלט שהפיצה תנועת הליכוד ברחבי הארץ כלל כנהוג את פניו של המנהיג ומתחת המילה 'נתניהו' שבענק הכיתוב 'ימין חזק ל-4 שנים', ובתחתית השלט מה שאמור להיות פנייה אלינו המצביעים: 'זה תלוי בך'.
אז זהו, שנראה לי שעכשיו, אחרי הבחירות, הגיע הזמן לקרוא את אותו טקסט אבל קצת אחרת. זו לא פניה אלינו, אלא לנתניהו: נתניהו, ימין חזק ל-4 שנים, זה תלוי בך. מתוך ניסיון העבר ומה שאולי מתחיל להישמע כגמגומי ההווה נראה שזו הקריאה הנכונה והדחופה באמת.
זר סיגליות בנובמבר
אם זר פרחים גדול ונטול שם הונח על מפתן ביתו של איתמר בן גביר, ניתן לשער שהוא נשלח מנתניהו, ולא רק משום שההצלחה המטאורית של בן גביר הובילה לכאורה לתוצאה המקווה מבחינתו (מקווים שאכן לכך הוא קיווה), אלא משום שפתאום גם בעיני התקשורת, השמאל והעולם נתניהו הפך להיות הגורם הממתן שהם מצפים ומייחלים שיידע להשתלט על בן גביר. פתאום נזכרו שבעצם נתניהו היה ראש ממשלה מאופק, מאוזן, ממלכתי, לא שש אלי קרב, שומר מערכת המשפט ועוד מחמאות שאלמלא בן גביר נתניהו לא היה זוכה לשמוע, בעיקר לא מהם.
אהבת אדם צרופה
בית המשפט הרשיע את פעיל השמאל הקיצוני גיא הירשפלד, ממובילי האנרכיסטים בדרום הר חברון, בהעלבת עובד ציבור ממניע גזעני. זה קרה בעקבות אירוע בו "הירשפלד נכח יחד עם עשרות פלסטינים בהתקהלות שנועדה לחסום מעבר של כוח מג"ב לטובת פעילות מבצעית בסמוך ליישוב טלמון. במהלך התקהלות זו, הובערו צמיגים, יידו אבנים על הכוח ובתגובה, הושלכו לכיוון המפגינים רימוני הלם. אז, פנה הירשפלד לעבר שני שוטרי מג"ב ממוצא אתיופי" ופתח בשלל ביטויי גנאי על רקע מוצאם. בדיווח על ההרשעה מצוטטים דבריו הבזויים של אותו הירשפלד, אבל מפאת כבודכם אחסוך אותם מכם.
יפה שבית המשפט הרשיע את האיש, אם כי קצת משונה שההרשעה היא על ההיבט הגזעני של העברה ולא על עצם השתתפותו באירוע אלים נגד כוחות הביטחון, התססה והמרדה של אותם פלסטינים, אבל נעזוב את התמיהה הזו שלי. תמוה בעיני לא פחות איך קורא שאדם ששייך למחנה השמאל הנאור, המתקדם, הדוגל בזכויות אדם וחירותו, בשוויון לכל, מתבטא בצורה גזענית בזויה כלפי עולים מאתיופיה. מה בביטויים האלה מוכיח שהוא דוגל באהבת אדם, שוויון ושאר ירקות?
מושגים מתחלפים
מוזר שיש מי שעדיין משתמש במונח 'ממשלת השינוי' כדי לתאר את הממשלה היוצאת. חברים, אי אפשר גם לשאוף שהממשלה הנוכחית תישאר וגם להגדיר אותה ממשלת שינוי. בתקופה הקרובה ממשלת ימין היא ממשלת השינוי. תפנימו.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]